במהלך חמשת הימים האחרונים, אפשר לומר שאזור ים המלח היה חסר כל שמץ של שקט או פסטורליות אשר כה מזוהים איתו. אם נכחתם בפסטיבל התמר, אתם וודאי מבינים למה אני מתכוונת. בכל זאת, אירוע תרבותי שמתקיים זו השנה ה-21 (לא ברצף, תודה קורונה) ומביא אל המדבר עשרות אלפי בליינים מכל קצוות הארץ כדי לראות, לשמוע ולחגוג מוזיקה ישראלית במיטבה.
נראה שגם בהפקה הרגישו צורך לפצות על השנה שעברה נטולת הפסטיבל וסיפקו ליינאפ לא פחות מהיסטרי. מיום שלישי ועד אמש עלו בכל ערב ולילה (שכן הופעות הזריחה הן אחד מהמאפיינים הבולטים והמוכרים של הפסטיבל) על הבמה המרכזית רצף אמנים מכל הגילאים והז'אנרים המעטרים את צמרות המצעדים: עומר אדם, יסמין מועלם, רביד פלוטניק, חנן בן ארי, קרן פלס, אביתר בנאי, עידן רייכל, עמיר בניון, מרגי ועוד רבים וטובים. אני אומרת "רבים וטובים" ולא "רבות וטובות" גם כי זה יותר נוח אבל בעיקר, כי קשה היה להתעלם מחוסר האיזון בין הגברים לנשים שכיכבו באירוע.
אני רוצה להאמין שהפקת הפסטיבל ניסתה לעשות מאמצים כדי להימנע ממצב כזה אבל עדיין, קשה שלא להישאר בתחושה חמוצה כשמבינים שבחמשת הערבים המרכזיים של הפסטיבל מופיעים כמעט 20 אמנים גברים ורק 3 זמרות (ושתיים מהן כמתארחות לכמה דקות במהלך מופע של אמן אחר). אין ספק שהתופעה הזו חייבת להשתנות, ובהקדם האפשרי.
מבחינה לוגיסטית, ניכר שבפסטיבל השקיעו רבות כדי לנסות להקל על הבליינים. בכל זאת, מרחק שלוש שעות נסיעה מתל אביב (והפקקים של שעות האחה"צ בטח לא עוזרים), ועל כן העמידו לטובת האורחים שירותי הסעות חינמיים מהחניון ועד פתח הפסטיבל שעבדו בצורה מופתית. לצד כל אלה, גם צוותי הניקיון והפיקוח הרבים שנכחו במתחם סייעו לשמור על אווירה נעימה, מסודרת ונקייה שקשה למצוא באירועים אחרים בסגנון. לגבי קורונה – תווים ירוקים נבדקו בכניסה ולאורך האירוע נתבקשנו לעטות מסכות לא פעם גם על ידי כרוז וגם על ידי צעירים שהסתובבו במתחם והופקדו על המשמר.
כפי שהבנתם, מדובר בפסטיבל ארוך, גדוש וללא שינה, כך שהבחירה לנכוח ביותר מערב אחד הופכת להיות מאתגרת אם שינה בשק"ש בשטח או שריון מלון מבעוד מועד הם לא דברים שאתם מצטיינים בהם. בתוך כך, נאלצתי לבחור את הערב הכי שווה, בעיניי, ולהגיע למדבר במיוחד בשבילו. תכל'ס, זו לא באמת הייתה דילמה, וכך מצאתי את עצמי ביום חמישי אחה"צ מדרימה כל הדרך לים המלח.
מבחינתי, היו לערב הזה שלוש נקודות שיא: הראשונה, "פרפר" של עטר מיינר שאירח את עדן דרסו המוכשרת-בטירוף והם סיפקו נאמבר מעולה וסוחף לאחד השירים הכי אהובים וקליטים שיצאו בשנים האחרונות, והיוו יריית פתיחה מצוינת לערב הזה. השנייה, "אנג'ל" של מרגי. אני מוכרחה להודות שהופתעתי כשראיתי אותו כהד ליינר בפסטיבל, בטח לצד שמות כמו מרסדס בנד והדג נחש אבל מסתבר שלבחור יש מספיק להיטים כדי להחזיק מופע של כמעט שעה, שלא השאיר אף אחד אדיש. אגב, זה לא סותר את העובדה שלדעתי הוא עדיין לא מספיק בשל לבמות כאלה וההופעה שלו הייתה מעט מפוזרת, אבל ייאמר לזכותו שהוא ווקאליסט מופלא, והוא נשמע פשוט נהדר בערב הזה.
אבל הרגע הגדול מכולם, לפחות מבחינתי, בערב הזה היה הביצוע של רביד פלוטניק וג'ימבו גיי ל"חתולים", אחד הלהיטים הכי גדולים של השנה האחרונה. עזבו את זה ששניהם בעיניי יוצרים נהדרים, שנונים ומוכשרים ברמה לא סבירה – היה איזה רגע כזה ש-6,000 אנשים צועקים ביחד "איך אפשר לומר לך שאני אוהב אותך / לא מוצא את המילים / אז אני שולח לך / סרטון של חתולים" וזה אשכרה היה מרגש. זה בלי קשר לעובדה שפלוטניק סיפק מופע אנרגטי, בועט וכייפי עם בחירה נכונה של הלהיטים מכל השנים וג'ימבו ג'יי היה הדובדבן שבקצפת.
האמת, זה לא מפתיע שפסטיבל התמר היה הצלחה. שילוב של מוזיקה ישראלית משובחת, לוקיישן שאי אפשר שלא לאהוב (רק למה הוא כל כך רחוק, למען השם) ואלפי אנשים שבאים להנות ביחד. מה, באמת נצטרך לחכות עכשיו שנה שלמה עד הפעם הבאה? קורונה, תיזהרי ממני.