נסחפתי בגל האמונה החדש ובכך אני ממלא אחר תפקידי בעד המדינה

היכן נציב את המזבח?

למדורי העצות על עיצוב הבית במגזינים המהודרים ובתכניות הבוקר בטלוויזיה מגיעות לאחרונה שאלות כאלה: "היכן לדעתכם כדאי להציב את המזבח הקטן שבניתי בביתי? כמו רבים לאחרונה, גם אני נסחפתי בהתלהבות בגל האמונה החדש, ואני מדליק קטורת ליד מזבח שבניתי בבית ובמרכזו התמונה של בנט.

אני אומר לו דברי תודה בעודי שורף תמונה של ביבי בצחוק משחרר. זו הרגשת התעלות ואני מרגיש שאני עושה בכך את תפקידי נגד הדמוקרטיה ובעד המדינה, אבל אני תוהה אם להציב את המזבח בצורה שניתן לראות אותו מדלת הכניסה? כי פוקדים את ביתי לפעמים אנשים מקרב הטכנאים, ואף קרובי משפחה ושכנים, שעלולים אולי לא לקבל את הפולחן הזה".  

לייקים לסרטונים הנכונים

אני עושה לייקים לסרטונים של עבודה. כאשר חולפים מול עיניי באינסטגרם סרטונים של נופים בלתי אפשריים או הפלת שורות של אבני דומינו, או נערות רוקדות, לפעמים צץ לו סרטון אחר: סתתים מפצחים אבנים, או חוצבים מחלצים מן ההר אבן אדירה. אדם יוצק מתכת לוהטת. אישה יושבת מול מכונת קילוף תפוחים ומקלפת תפוח אחרי תפוח. נשים עושות טיח על קיר. בנאים בונים. סרטונים שצולמו בשתילה בשדות יבשים או בשדות מלאי בוץ. אישה חולבת פרה. עז, כבשה. מפעילי מנופים ובולדוזרים.

אני תמיד עושה לייק. תמיד. מתוך רגש נחיתות ואשמה. "למי תודה למי ברכה? לעבודה ולמלאכה". ככה שרנו בילדותנו. מי מהילדים היום שמביטים בסרטונים מכיר את השיר הזה של ביאליק? תזכירו לי ללמד אותו לילדים סביבי. אינסטגרם כבר זיהה את ההעדפה הזו שלי בהענקת לייקים, ולכן אני מקבל כל הזמן סרטונים של אנשים עובדים. עובדים קשה. אני עושה להם לייק. זו העבודה שלי.

היכונו לזכות השיבה, רענון החומר

רק מזכיר לכם קצת מן השאלות שתצטרכו לשאול בעתיד, לאור התפתחות העניינים בזמן האחרון, כאשר ראש ממשלת ישראל משומן בשמנים ארומטיים ומלוקק ומומס כאיש השנה על ידי "טיים", במטרה שכל אחד מלבדו רואה. שאלות שאם עכשיו הישראלים לא רוצים לחשוב רגע ולשאול אותן, השאלה היא למה הם לא רוצים לשאול.

שאלה: מה יהיה על הדירה שלי אחרי מימוש זכות השיבה?
תשובה: רוב הישראלים יצטרכו לפנות את דירתם אם היא עומדת על רכוש שבעברו יש נקודות זכות פלסטיניות. את הרהיטים ניתן לקחת, וזה ייחשב פיצוי הולם. בחישוב נפרד יצטרך כל ישראלי, לפי ההסכמים, לשלם שכר דירה על השטח מאז 1948. זה כואב, אבל מצד שני, מה האלטרנטיבה?

שאלה: בחור בן 23 ממחנה פליטים ליד דמשק כתב לי וביקש שקיבוצי יעביר לו את מפעל ההייטק. בגלל שלא מצאתי מתרגם מערבית, לא יצא לי לענות לו בזמן, ובעיתונים האשימו אותי כבר בגזענות. מה לעשות?
תשובה: מן הראוי לענות מיד לכל נכד של בעל תעודת פליט סורית רשמית, לפי חוק זכות השיבה שנתקבל בכנסת בתמיכת "המשותפת". אכן, נתקבלו במערכת תלונות על קשיחות של בעלי תעודות פליט, בעיקר מלוב, בבואם לממש את רכושם, ולעתים הפניות אכן מנוסחות בגסות רוח מסוימת, אבל עלינו להבין שזו התרבות הרווחת במזרח התיכון, וכי הייאוש הוא שגורם לזעם.

אם נחזיר להם את המפעלים שבנינו, נפרק רבים מן הגורמים לקיצוניות. כידוע, מפעל יש להעביר על ציודו ועל המצוי במחסן. בעלי מפעלים רבים טוענים שזה בלתי אפשרי, כי הם ייתבעו לדין על ידי המזמינים של הסחורה שלא סופקה מהמחסנים. יש בטענה זו צדק מסוים, אבל מצד שני, מה האלטרנטיבה?

שאלה: אני בעל חנות ספרים ברמת אביב, וכיום אני עובד, על פי חוק השיבה, כמנהל החנות שהיא בבעלות נינה של פליט, שנולדה בעירק וחזרה לביתה כאן. היא נוהגת להכניס לי סטירות כשאני מתרשל לדעתה במכירות, ואינני רגיל ליחס כזה, במיוחד לא לפני בני משפחתי. מה הדרך הנכונה להעיר לה על כך?

תשובה: אכן, מאז מימוש זכות השיבה, שהיא צעד בדרך שבסופה יש תקווה להגיע לשלום, נשמעו פה ושם תלונות על תרבות יחסי העבודה בין הבעלים החדשים לבין בני המהגרים היהודים. הובטח, כידוע, שייקבעו נהלים ומנגנוני תלונה. האמריקאים מתקשים להתערב בנושא זה. מצד שני, ללא מימוש זכות השיבה, דרך שאותה ניסינו בעבר, יהיו כאן טרור ושפיכות דמים לנצח. כולנו מצטערים על ההתעמרויות בישראלים, כל ישראלי יקר לכולנו, אבל מצד שני, מה האלטרנטיבה?

שאלה: לאחר שדירתי והפיצוצייה שלי נלקחו ממני בהתאם להסכמים, אני רוצה לעזוב את הארץ. אבל נאסר עליי, כי לטענת הירדני, שהוא נכדו של פלסטיני ועכשיו בעל החזקה על רכושי, בלי שאעבוד בפיצוצייה הוא יפסיד כי אין לו שום תשתיות לניהול חנויות, בגלל הכיבוש, ולכן כל הפיצוצייה לא תהיה שווה כלום. מה לעשות?
תשובה: מה אתה רוצה? שהם ירעבו? ומצד שני, מה האלטרנטיבה?

המדע והדת התאחדו

יום אחד המדע והדת יתאחדו. זה מחויב המציאות. ואז, אני בטוח, תעלה השאלה: האם יש ביקום עוד שני לוחות אבן עם עשרת הדיברות עליהן?  
אנשי המדע והדת יגייסו את כל כוחותיהם ותקציבי ענק כדי לחפש ביקום עוד שני לוחות אבן כאלה. הם יסבירו כי יש ביקום מיליארדי כוכבים בכל גלקסיה, ומיליארדי גלקסיות, חלק גדול מאוד, מאות מיליונים רבים, הם כוכבים עשויים סלעים ואבנים. לא ייתכן, מבחינה סטטיסטית, שלא נמצא על אחד מהם שני לוחות שעליהם נחקקו עשרת הדיברות על ידי הרוח, השחיקה או כוח עליון אחר. עלינו רק לחפש מספיק, ואז נמצא.

פינת השלולית

הנסיכה הייתה בתור לבדיקות קורונה. לא רחוק ממנה באותה שלולית היה צפרדע מקסים. הוא היסס, כחכח, קרקר ובסוף שאל: "מה המספר שלך?".

היא היססה רגע, אבל אמרה לעצמה: למה לא? דווקא מוצא חן בעיניי שהוא כל כך נועז. אחרי עוד התלבטות היא אמרה: "או־קיי, הנה", והחלה להכתיב: 052 ואת שאר מספר הטלפון שלה. "לא, לא", הפסיק אותה הצפרדע, "התכוונתי: מה המספר שלך בתור?". 