זהו, נגמר הקרקס של חגי תשרי. לקראת כל יום בחירות מזדרזים קברניטי העדה לספר לנו שעלות השבתון למשק היא כ־2 מיליארד שקל, אולי יותר. אבל ביום בחירות יש ימבה עלויות של הדמוקרטיה, אז אם נפחית מיליארד מסוגיית העלויות, מתי נדע את העלויות האמיתיות של תשרי תשפ"ב, שהיו בו רק שמונה ימי עבודה? כמה מיליארדים עלתה התקופה הזו שטמטמה את רוב הציבור, אבל לגמרי?
יש לנו מחסור עצום במיירטים של כיפת ברזל, אז נפתלי הגבר שנורר מיליארד דולר מאמריק'ע. אבל על מי נתעלק כדי שיממן את המחסור בחלב? מצאנו כבר איזה פראייר?
יש גם מחסור בביצים, אבל לא בגלל היעדר עובדים כמו בתעשיית החלב. למגדלי התרנגולות אין מספיק רווח בגלל הרגולציה, אז הם החליטו על האטה במשק המטילות. אם אתם רוצים ביצי חופש יש הרבה, כי אין רגולציה. "נכון שהמחיר כמעט כפול", הסביר לי שוקי, אחד ממגדלי התרנגולות מהגדולים בארץ, "אבל חופש עולה כסף". טוב, זה לא בדיוק חופש גדול לתרנגולת, שמסתובבת בלול עם עוד אלפים כמותה, אבל לפחות היא לא כלואה בכלוב במעצר בדד. אגב, היא מאוד חכמה התרנגולת, יודעת בדיוק היכן להטיל ביצה. נפעמתי מהסרטון שהראה לי שוקי המגדל. אני משוכנע שהתרנגולת נפעמת פחות מאורח חייה.
אנשים צמו בכיפור, רובם מאמינים שנמחלו להם כל החטאים, העבירות והעוונות שביצעו בתשפ"א. בסדר. פרופ' ישעיהו לייבוביץ' המנוח אמר בחייו: "במקום שבני ישראל יהיו טובים מראש השנה עד כיפור, כדאי שיהיו טובים מכיפור עד ראש השנה". חומר למחשבה.
ועל זה בדיוק חשבתי בתאונה המזעזעת שאירעה בכביש 89. אם ושלושת ילדיה נספו בתאונה, האב במצב קשה בבית החולים. מאז 2011 נהרגו בכביש הזה 23 בני אדם, שלושה בשנה הנוכחית (לא כולל התאונה שלשום). ב־663 תאונות שהיו בציר הדו־מסלולי הקטן הזה, מנהריה עד ראש פינה, 1,881 אנשים נפצעו, 100 מתוכם קשה. מאות נכים ברמה גבוהה ונמוכה יותר.
שאלתי את עצמי אם הדרג האחראי, מהנהלת משרד התחבורה דרומה, עד לדרגת הנהלת המחוז או המרחב, צמו צום מועיל בכיפור על אחריותם למחדל הטרגי. לא מצאתי תשובה.
270 בני אדם קיפחו את חייהם בכבישים ב־2021, שיש לה עוד רבעון כדי להסתיים. 40 יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. אין שום גורם במדינ'ע שמתייחס לכמות הנוראה הזו. 33 ילדים נספו השנה בתאונות דרכים, עשרה מהם בדואים מהפזורה בנגב, אז היאהוד לא כוללים אותם בספירה האמיתית.
אבל אם כמות המוות הזו הייתה תוצאה של פח"ע, המדינ'ע הייתה בוערת מדן ועד אילת. לא היינו מאתרים דייר/ת באגם הדרעק שלא היה מביע את דעתו על המצב המזעזע. אבל במציאות שלנו, שבה קוברים בכל שנה הרבה יותר מ־300 הרוגים בתאונות דרכים, עם עשרות אלפי פצועים, לא הייתה קולקציית אפסים אחת ב־73 שנים שחבריה צרחו געוואלד, חייבים לעשות משהו. אולי פשוט להקים מעקה הפרדה בכבישים אדומים כדי למנוע טרגדיות. אין להם כסף לזה, בטח אין להם מאכער פוליטי שייעץ להתמקד בנושא הזה. זה לא מפולח טוב בסקרים, נו.
לתאונות דרכים אין לובי, אין גם בייס אלקטורלי. אז הלכה משפחה, מה כבר קרה? מחר, בני זוג שהתחתנו אתמול כבר יתחילו להקים חדשה. המצב מזעזע לנוכח העובדה שאתמול עלה המחיר לליטר בנזין 95 אוקטן. 63% ממחיר הליטר הם מסים שונים. מה עושים בכספי המס הזה כדי למנוע טרגדיות כמו בכביש 89? כלום, ממש כלום. גם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת התשתיות בארץ, כדי שזו תקבע היכן מתחילה האחריות של הגורם האנושי, ובכמה אחוזים מכלל התאונות האשמה היא בתשתיות.
אצלנו עסוקים באיראן, כי הרבה יותר סקסי למות מפצצת אטום לעומת מוות בכביש, וזה גם יופי בפילוח הסקרים של המאכערים. יש כאן תעשייה גדולה שמתפרנסת מהאיום האיראני, השלום שלא יהיה עם הפלסטינים, הקצבות לאיו"ש ועוד כל מיני שטויות. זה הרבה יותר גדול מאומת הסטארט־אפ, גם עם הרבה יותר יחסי ציבור. אבל חשוב שהג'מעה צמה בכיפור, ואנשיה נשבעו לאלוקים להיות טובים יותר. בכאילו, הם לא ממש התכוונו לזה. וגם אם כן בבית הכנסת, עבר להם בסוכה.
# # #
עוד מגזר בתעשייה שלנו, שמתפתח לאט, זה הבלה־בלה סביב מערכת הבריאות. אני לא יודע מתי ד"ר שרון אלרעי פרייס מנהלת את בריאות הציבור, כי אין יום שאיני רואה אותה באולפני הטלוויזיה ושומע אותה בתחנות הרדיו. לא פעם אחת, הרבה פעמים. בשאר שעות היממה היא נפגעת ממה שאומרים עליה. האמת, גם אני הייתי נפגע במקומה. אבל היי, אף אחד לא הכריח אותה לקחת את הג'וב, והוא גם לא מתגמל ברמת השכר. בטח לא באופן יחסי לעולב היומיומי שהיא חווה ולרמת ההיסטריה שהיא מביעה בהופעותיה בטיפשורת.
וכאשר הדוקטור נפגעת, וזה הרי קורה כל יום, אז צמרת משרד הבריאות, המאכערים שסביבה, נפגעים גם. זה כולל גם את שר הבריאות ניצן הורוביץ. אני מכיר אותו ארבעה עשורים, הוא אדם מדהים ונוח לבריות. הוא גם מקצוען בתחומו, חדשות חוץ, תחום שבו התמקצע החל מגיל 18. ברמת ההתאמה לתפקיד שר הבריאות, לשנינו, לו וגם לי, אין מושג בתחום. בעצם לו יש מושג קלוש, כי אני משוכנע שהוא יודע להזמין תור לרופא באפליקציה של קופת החולים שלו, ואני ממש לא יודע.
תכלס, המציאות היומיומית שלו מתרכזת בהגנה על ד"ר אלרעי פרייס ובטיולים לבתי חולים. כמובן שזה קורה מחוץ לזמן שהוא מקדיש למצוקת העם הפלסטיני ולגחמות של אבו מאזן. הוא גם עושה א־ביסלע ריאל־פוליטיק, שומר על הבייס, ומקווה שכולו יגיע לקלפיות מתישהו. כן, גם הורוביץ יודע שכמות כזו של מנדטים משולה לנס פוליטי.
בכל מקרה, 18 חודשים אחרי השתלטות נגיף הקורונה על כתריאליבק'ה שלנו יש כאן 81 מכשירי אקמו, שאמורים לשרת אוכלוסייה של 9.4 מיליון נפש. ממשלת השינוי והריפוי, שלא מפסיקה לקשקש שטויות, לא השכילה לרכוש, לייצר, להמציא עוד מכשירים. אז מה יהיה? שום דבר מיוחד, יתפגרו כמה חולים, זהו, נגמר. מקסימום יכריזו על קינת האקמו, אז יצומו עוד צום. כי צום הרי מנקה את הכל. אני יותר ממשוכנע שהמאכערים של אדון הורוביץ, גם של נפתלי הגבר, ימצאו איזה ספין ויפילו את המחדל על הממשלה הקודמת. נגיד, אצלנו אין בריסטולים, אנחנו באנו לעשות, לשנות, לרפא.
אבל עדיין, המספר הנוסף הוא 81 מכשירי אקמו. אני מחכה לראות מתי הוא ישתנה. לא בעשרה מכשירים, אלא ב־200. אבל לנפתלי הגבר יש ימבה צרות על הראש. הר הבית, הפינוי שלא יתבצע בח'אן אל־אחמר, הביזוי שהוא חווה מערימת השופרות, בקיצור, ממנו לא תבוא הישועה של ההנשמה.
במקביל, מכשיר אקמו, והליך ההרדמה וההנשמה, דורשים מיומנות של צוותים רפואיים שמתברר שאין לנו. צעירים לא רוצים ללמוד רפואה ולהתכלב כמתמחים בשכר עלוב, שאותו כל מתכנת ממוצע משתכר בשבוע. אז אולי, רק אולי, אדון הורוביץ ייפגש עם אדון ליברמן, מהקופה הראשית שלנו, ויודיע לו: "אין לך כייסף? נורא עצוב. אבל אם אני לא יוצא מכאן עם מימון מ־ל־א לאיוש כל התקנים הנחוצים במקצוענים, גם אם צריך לייבא אותם, אני מפיל את הממשלה בתוך שבוע. צ'או".
אני מעריך שהוא יראה כמה לירות, הרי הג'מעה החדשה בקולקציית הכלומה־ומאומה רק בשלבי הסתגלות למנעמי השלטון. עוד לא עבר תקציב, עוד אין כייסף חאווה גועליציוני לחלק למקורבים. אוקצור, זה עוד לא זמן לעזוב את המשרדים.
אגב תקציב, ללוחמים שלנו ביחידות הקומנדו, כמו דובדבן למשל, אין ציוד אישי הולם. הלוחמים פתחו בגיוס המונים כדי לרכוש נעליים מבצעיות, מעילי חורף ועוד. ב־73 מיליארד שקל לשנה אין כמה לירות כדי לרכוש ללוחמים ציוד בסיסי. הבעיה היא שגם אם היו מוסיפים 20 מיליארד שקל לתקציב עדיין היו חוסרים ללוחמים. כי יש מחקר ופיתוח, פנסיות, שכר הולם לגאונים ב־8200 כדי שיישארו בצה"ל ולא יעברו להייטק עם הידע שצברו, גללי־צה"ל שחשובה לאגם הדרעק, ורק לנעליים ומעילים אין כייסף.
# # #
אמא שלי לא מפסיקה לשאול אותי: "רוני, מה יהיה?". ואני עונה לה בכל שיחה: "אמא, יהיה רק יותר גרוע. כשיהודים מתכנסים לקחת ביס מהקופה, הם מאבדים שליטה על עצמם".
"רוני, אתה יודע", היא חוזרת על אותו סיפור, "אמא שלי, סבתא שלך, אמרה לי הרבה שנים, שהעולם ייחרב, יהיה כאן מבול ונחזור לתיבת נח. רק הטובים מאוד ישרדו". ובכל פעם אני מתפוצץ מצחוק.
"אמא, אל תגידי את זה לאנשים מסביבך. הם ידווחו, יבוא אוטו גדול עם שני סניטרים, נגיד שקוראים להם גרישה ובוריס, אני הכרתי כאלה בגהה. יהיו להם המון קעקועים על הידיים, גם בצוואר, הם ירתקו אותך ורופא יזריק לך חומר מטשטש. אגב, זה אחלה סוטול שבעולם, מניסיון אני אומר לך. ואז את תתעוררי במחלקה פסיכיאטרית ואני לא אוכל לעזור לך לצאת משם. אז די עם השטויות שלך".
היא התפוצצה מצחוק, אמרה שאותה לא ייקחו לשום מקום אבל אותי בטוח. "רוני, תראה מה קורה כאן, בתים נופלים, קירות מתמוטטים. באתרי בנייה בונים בור עמוק וגדול ועוזבים לשנתיים. אנחנו בנינו את הארץ הזו, אני לא זוכרת דברים כאלה. אצלנו לא התמוטטו בניינים".
נו, זה הזמן להדליק סיגריה בחצר. "רוני, הבטחת לי שאתה מפסיק לעשן, מתי זה יקרה? אני אזכה לראות את זה?". כל פעם אותה שאלה וגם אותה תשובה. "אמא, את תזכי, תני צ'אנס, לאן את ממהרת?".
אבל היא חזרה כבר לבניינים שמתמוטטים. "אמא, חופרים כאן מנהרה לרכבת תחתית. בינתיים עוד לא היה נזק משמעותי, רק בניין בחולון, יבנו חדש, אולי. אבל כאשר יתמוטטו בניינים בתל אביב, זה יהיה שוס. זה יהיה כמו באפקט הדומינו, כמה בניינים ביחד ובום, אמא. עכשיו, תל אביב שוכנת לחוף הים, אז תהיה הצפה, ונשוט בגונדולות כמו בוונציה, או כמו בתעלת בלאומילך של אפרים קישון ובומבה צור. יהיה כיף, אני מבטיח לך. נכון שלא יהודים בונים את התוואי אלא סינים, אבל היאהוד מפקחים על העבודה אז חייבת להיות פרטיה כאן. כל מגדל שבונים, אני משתומם איך הוא עוד לא נפל".
שוב אמא צחקה. "רוני, אני כבר לא צעירה, אבל אני עדיין מחכה שתתבגר, כי אתה מדבר כמו ילד. איזה גונדולות? מאיפה יש לנו גונדולות?".
"אמא, את תמיד מתעסקת בפרטים הקטנים. נפתלי הגבר יצרח לעולם, געוואלד! וישלחו לנו גונדולות, כמו ברכבת האווירית במלחמת יום כיפור. אגב, אם יקרה אסון כזה, נאשים את האיראנים, זה בטוח".
היא ממשיכה לצחוק. "אתה ילד הורס, בחיי. התחלת שוב עם הסמים, רוני, שוב אתה מדמיין? שרית יודעת? היא שומרת עליך?".
הרגעתי אותה שאני שומר על ניקיון, כיפוש על זה. בנוסף הזהרתי אותה לא להסתובב בציר ז'בוטינסקי, רחוב ארלוזורוב בתל אביב, יפו בכלל מחוץ לתחום ל־20 השנים הבאות אם היא לא רוצה לראות בניינים נופלים, ונסעתי הביתה מבסוט מהאירוע.
# # #
חזרתי הביתה, ושקעתי בהקלטות של פרקים מחתונמי שלא יכולתי לצפות בהם בעת ששודרו. התברר שהכל בסדר עם ההזויים שמופיעים בסדרה. אומנם מעיין נורא נפגעה וביימה סצינה של נטישה בדירתו של עומרי, שהלך למסיבה כדי להירגע ממנה. אבל היא השאירה את הכלבה שלה, גם לא אספה את הציוד. אני מתעב פארש על המסך. את רוצה להזדכות על ציוד? אז עשי טופס טיולים מלא. הרי באת רק עם תיק וכלבה, יאללה סלמאת. תמיד עדיפה בקשת סליחה בסוף על רשות בהתחלה. התוכנית מידרדרת לתהומות שיהיה קשה להיחלץ מהן.
גם הפרק שבו שני המאכערים של הפסיכולוגיה, להלן השדכנים, מסבירים את עצמם לציבור, היה מאולץ וחלטוריסטי למדי. כן, קשה להתפרנס היום, המון תלונות.
ההוא שמחפש "אישה שתעשה לו בית" אבל קיבל בהגרלה את קארין, שלא יודעת להכין כריך מקצועי, נראה לי קצת אובססיבי. כל הזמן הוא עמל כמו נמלה. זה לא עובד, אח־שלי־יקר, תזדכה עליה במיידי. עד שתראה אותה בלי איפור יתחלפו כאן שתי ממשלות, גבר. הזנב של הכלב אף פעם לא מתיישר. בגילך, עוד לא למדת את זה? כבר כשראיתי אותה ליד הססנה, והמאכער של "הפסיכולוגיה" קרא לה טייסת, חיפשתי את האף־35 ברקע. גם הבנתי שמקסימום היא תכין לך קרקר עם טונה, מקופסה, לא סטייק טונה. אגב, הדגים המרוקאיים שהיא "בישלה" דרשו תחקור מהיר אם נציג/ת ההפקה סייע/ה במטבח, בעת שקארין הייתה עסוקה במריחת שפכטל על הוודג'.
את מנו, הצרפתוקאי, אני הכי מחבב. הוא קול־אנד־דה־גנג. הוא מבין שתם הטקס אבל צריך לעבור 42 יום, כי יש חוזים קשיחים עם חברת ההפקה, ימבה בלגן לברוח. ניצן, שהוגרלה להיות אשתו על הסט, רק רוצה לרהט לו את הבית. דחילק, מה נסגר איתך? הבנאדם הרי אוהב לגור בחושה. לא טוב לך? קחי אותו לדאנג'ן שאת חיה בו, אולי עם שותפה או משהו (לא ידוע לי) ושחררי את הלחץ.
מה זה הסיפורים האלה של לא לעשן בבית, בוא איתי לקניות וכל הג'אז הזה. את רוצה לקנות? לכי לבד, מי מונע ממך? הבנאדם רוצה לתפוס ראש במרפסת אחרי יום קשה בעבודה, ואת לא מפסיקה לנדנד. פלא שהוא אמר לך שאת קרה? אני הייתי מכניס את עצמי לוויפאסנה של יומיים־שלושה, עד שהיית מבינה לבד שאת מנג'סת. אף שאת עובדת סוציאלית, מנו לא מטופל שלך, צאי לו מהווריד כבר. אלוהים, מה חשבת? שזה רק מזל רע שאין לך בעל? הרי יש לך את כל החבילה, רק תתאמני בלשתוק כמה שעות ביום, את מסודרת. לא חסרים דבילים שיעריצו את האדמה שאת דורכת עליה. תפסיקי להתלונן, כנסי לוויפאסנה, יהיה בסדר, עליי.
# # #
"הגננת" המתעללת כרמל מעודה החלה אתמול בריצוי תשע וחצי שנות מאסר, אחרי שהורשעה בהתעללות בחסרי ישע. העונש הולם את חומרת המעשים שביצעה.
השבוע נגזרו 15 חודשי מאסר בלבד על ליהיא מלכה בן דניאל, סייעת בגן הילדים "גן מתוק". ליהיא הורשעה לפי הודאתה בעבירות אלימות שביצעה כלפי פעוטות. בנוסף נקנסה ב־30 אלף שקל, כפיצוי להורי הפעוטות. העונש הוא פרטיה. בעוד פחות מעשרה חודשים היא תהיה זכאית לניכוי שליש מתקופת מאסרה. הקנס המגוחך לא מכסה גם רבע מעלות הטיפולים הנפשיים ועוד, שייאלצו הורי הפעוטות להשקיע כדי שיחזרו לתפקוד מלא. הנזק שנגרם להם לא ידוע בשלב זה של חייהם. בתי משפט מתאכזרים לקורבנות עבירות אלימות, בעיקר לחסרי ישע: פעוטות וקשישים. ליהיא תשוב לשגרת חייה הרבה שנים לפני שהורי הפעוטות יידעו מה הנזק הנפשי שגרמה להם.
ככה זה בכתריאליבק'ה שלנו, חיי אדם ורווחתו הם פארש. אוי, לא ביררתי אם כרמל, ליהיא וגננות/סייעות נוספות צמו ביום כיפור, אולי כבר מחלו להן. אני מעדיף את מה שקורה בעולם המתקדם בסוג העבירות האלה. מאסר של הרבה שנים, וחופש פולחן הדת.
אפשר לצום גם בבידוד, זה גם באמת מענה את הנפש.