האם ביום שני האחרון, בניו יורק, החטיא ראש הממשלה נפתלי בנט מול שער ריק? האם במקום להבקיע שער ניצחון, הבקיע גול עצמי? הטבלה אינה משקרת: במקום שידברו על נאום הבתולין המוצלח למדי שנשא בפני מליאת האו"ם, מדברים על הקטטה בינו לבין משרד הבריאות.
האם הוא נגרר לעימות מול אנשי המקצוע במשרד הבריאות בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון ובזירה הלא נכונה? התשובה היא כן ולא. כן, כי זה מה שקרה בפועל. לא, כי אני לא בטוח שלא מדובר בתעלול מתוכנן ומתוזמר מראש. כלומר, שבנט התכוון בדיוק לזה. אם זה נכון, זה עצוב.
לא בשביל זה הגיע נפתלי בנט ללשכת ראש הממשלה. היה לנו אחד כזה ב־12 השנים האחרונות: שש אלי קרב, מתנפל על כל בדל קרדיט וזנב קופון, איש ריב ומדון המזלזל במשרתי ציבור ולא רואה אף אחד ממטר. רק על עצמו לדבר ידע נתניהו, והשאיר אחריו אדמה חרוכה. בנט הבטיח ממשלת שינוי. ההתנפלות שלו על בכירי משרד הבריאות אינה שינוי, אלא חיקוי. זה בדיוק מה שהיה עושה נתניהו. אז מה עשינו?
בניגוד לאגדה האורבנית, הנאום עצמו לא כלל התקפה כלשהי על מומחים כלשהם. הוא הכיל משפט אחד, מאוזן ומדויק, על כך שאנשי המקצוע מייעצים אבל ההחלטה נתונה למנהיגות הנבחרת. הבעיה הייתה בתדרוך לעיתונאים שנתן ראש הממשלה אחר כך. שם, אחרי שהתיר את העניבה, הוא גם התיר את הרסן ועשה סיבוב אכזר ומיותר על ד"ר שרון אלרעי פרייס וחבריה במשרד הבריאות.
ד''ר שרון אלרעי פרייס (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
בהתחלה חשבתי שזו, שוב, עצה טובה שקיבל מהאסטרטג התוקפני שלו, משה קלוגהפט. אבל קלוגהפט נפרד מבנט (בטוב) שבוע קודם לכן, ומקורביו הכחישו כל קשר למה שקרה בניו יורק. מצד שני, בנט לא באמת צריך את קלוגהפט כדי לתכנן תמרון כזה. באופיו, הוא חותר למגע, התקפי, לא נרתע מעימותים וממחשבה מחוץ לקופסה.
כך היה כשהטריל את ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל והקבינט כולו במהלך צוק איתן, שבר את הכללים, פגש מח"טים, אסף מידע באופן עצמאי והפעיל לחץ ברוטלי על המערכת כדי לקדם את הפעולה לסיכול המנהרות. אז, זה היה נכון וחיוני. היום, זה מיותר. אתה כבר ראש הממשלה, מר בנט. אתה לא צריך להילחם על מקומך ועל עמדותיך. אתה קובע. אתה צריך להפגין מנהיגות מכבדת. להוביל, אבל לא להשפיל.
לפני כחודשיים קיבל בנט החלטה קשה ואמיצה. עד רגע זה עוד לא ברורות תוצאותיה הסופיות, אבל מסתמן ניצחון. הוא החליט לא למצמץ, לדהור קדימה עם זריקת הדחף השלישית ("הבוסטר") בכל הכוח, ולא להטיל הגבלות כלשהן. הוא שמע את שוטי הנבואה, מנתניהו דרומה, המצווחים על הסגר הנוראי שצפוי לעם ישראל בחגי תשרי.
הוא ידע שסגר כזה יהיה תבוסה מוחצת. במקום לסגת אחורה להתארגנות, הוא הסתער קדימה. הוא הצליח לשבור את גרף התחלואה בזמן הפציעות, על הבאזר. ולכן, לא הייתה עכשיו שום סיבה לקלקול הזה עם ההתנגשות המיותרת עם הדרג המקצועי של משרד הבריאות.
אני מעריך שעל פי הניתוח שלו, ראש הממשלה יודע שכבר ניצח. הגל הרביעי נבלם, המספרים יורדים וימשיכו לרדת ככל שיתקדם מבצע הבוסטר. הוא עכשיו רב על הקרדיט. לשיטתו, ככל שיחדד את העימות מול האלרעי־פרייסים, כך יהיה הפרס הגדול שיקטוף בבוא היום גדול יותר. ככל שיחדד יותר את ההבדל בין האלרמיזם של אנשי המקצוע לחזון והיזמות שלו, כך ימונף ההישג שלו להון פוליטי. ואין דבר שבנט זקוק לו יותר עכשיו, מאשר הון פוליטי. כאוויר לנשימה ממש.
אז זהו, שלא. הוא טועה. הקונספט הזה הוא מהות הביביזם. על קרדיטים לא צריך לריב. הקרדיטים מגיעים למי שמגיע, וגם בלי העימות האחרון בנט היה מקבל את הנקודות שלו, כי הציבור לא מטומטם. בנט יודע שהוא אמור להיות הנגטיב של נתניהו. כלומר הפוזיטיב. כלומר האיש שמנהיג בשיתוף פעולה, בפרגון, בחיבוק. הוא אמור להיות מנצח נדיב.מספיק שיראה לאן הביא הביביזם את ביבי, כדי שיבין את זה.
נתניהו (צילום: אוליביה פיטוסי)
אנשי המקצוע, כמעט תמיד, מזהירים ומתריעים ולפעמים גם מעצימים את האיומים. כך בביטחון, כך בבריאות, כך בכל תחום. בנט היה יוצא נשכר לו היה מחבק את האלרעי־פרייסים. זה יכול היה להיות פרייסלס.
תארו לעצמכם שהוא היה אומר "חברים, אני שומע אתכם, אני מקשיב לכם, אתם מסורים ומקצוענים, ואני מסיר את הכובע בפניכם. אין לי בדל של טענה אליכם. אתם צריכים להציג את הסיכונים והסיכויים, אבל אני צריך לקבל את ההחלטה, ואני מוסיף את הפרמטרים שאתם לא מכירים ומקבל אותה. בידי הסמכות, בידי גם האחריות, מודה לכם על הכל, נו הארד פילינגס, תודה".
מילא. זו לא השגיאה הראשונה וגם לא האחרונה שראש הממשלה עשה ויעשה בשבתו על הכיסא המאתגר ביותר בעולם. בזמן שהטור הזה נכתב, בנט ניסה להסדיר את המשבר בישיבה משותפת והודעה משותפת עם בכירי משרד הבריאות והשר ניצן הורוביץ. נקסט. ברשימת חסרונותיו של בנט מצוי גם העניין ההוא של פתיל קצר, וצריך לקוות שהוא יזהה את הנקודה הזו ויפעל לתיקונה מהר ככל האפשר.
כשאתה ראש הממשלה, אין לך הפריבילגיה לפתיל קצר, כי הפתיל שלך מחובר למרעום שיכול להבעיר את המזרח התיכון כולו. אתה צריך להיות שקול ומנומק ומוקף אנשים מנוסים שחלק מהם יכולים להישיר אליך מבט ולהגיד לך שאתה טועה.
