"נפלה בגורלי זכות, שאין שנייה לה, לשרת תחת גדול היהודים שידעתי - דוד בן־גוריון”, אמר שמעון פרס בנאום ההשבעה שלו לנשיא המדינה ב־15 ביולי 2007. “ממנו למדתי שמגודל המצוקה נגזר גודל הישועה.אין דבר חכם יותר בחיים מאשר להעדיף את השיקול המוסרי. במלחמה אין ברירה, חייבים לנצח, ולניצחון דרושים אנשים אמיצים וכלים ראויים. אולם כאשר נוצרת הדרך לשלום אסור להחמיצה”.
חלפו חמש שנים מאז נפרדנו מאחרון הנפילים, ממקימי בניין הכוח הביטחוני של המדינה. ראיתיו מקרוב בשיקום חיל השריון לאחר מלחמת יום הכיפורים, בשילוש סדר הכוחות של עוצבות השריון בהיותו שר ביטחון, בהשבחת טנקי המערכה ובמפעל טנק “המרכבה” בהובלת טליק (אלוף ישראל טל).
נחשפתי לרוחו, לחזונו ולראייתו המערכתית של פרס במפגשים שבהם נטלתי חלק, לצדו, עם מנהיגי מדינות ערב. הוא טבע הרבה לפני אחרים בישראל את הביטוי “מזרח תיכון חדש”. החזון שספג אז לעג הפך למציאות עם החתימה על הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו, סודן ועוד.
לנשיא פרס היה מעמד מיוחד בעולם וקשרים אישיים שרקם בכל מקום על פני הגלובוס. הוא זכה לכבוד רב מצד מארחיו בשליחויות מדיניות שונות, והוא החזיר את אותו כבוד למארחיו ושמר איתם על קשר במשך שנים. במפגשים עמם, בגלוי או בחשאי, תמיד נגע בסוגיות הליבה של ביטחונה של ישראל.
בקיאותו של פרס בנושא הגרעין האיראני גרמה לו לעמוד מעל כל במה ולזעוק בתקיפות כי “בעולם יש מחסור באוכל – לא בפצצות. האו”ם עשה טעות כשסיפק לנשיא איראן במה בינלאומית להשמעת איומים להשמדת ישראל”.
במרץ 2008, כשהקנצלרית מרקל ביקרה בישראל, הוא הציג לה במהלך טיסה את המרחבים הצרים של ישראל. בהיותנו מעל ים המלח תיארתי לה את חזונו של פרס לתוכנית “תעלת הימים” ואת תרומתה לעמי האזור. הביקור בליווי פרס בצריף של בן־גוריון ובקברו של מי שחתם על הסכם השילומים עם גרמניה המתחדשת - ריגש את מרקל מאוד.
פרס בירך אז על תמיכת גרמניה בישראל, בהנהגתה של מרקל, ועמד לאורך השנים על דעתו כי על אירופה וארצות הברית להציג חזית אחידה ולפעול יחד כנגד הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית. פרס גרס כי איראן מהווה סכנה ממשית לשלום העולם, וכי לא ניתן יהיה לשלוט בעולם ולהנהיג בו סדר ציבורי, מדיני וביטחוני כאשר טכנולוגיה גרעינית תזלוג לארגוני הטרור.
“האו”ם צריך לקבל החלטה כי לא יעלה על הדעת שמדינה שחברה באו”ם תקרא להשמיד מדינה אחרת בניגוד לעקרונות היסוד של האו”ם”, אמר בעבר. “הנושא האיראני אינו בעיה של ישראל בלבד, גם מדינות ערביות באזור חוששות מאיראן וצריך לומר זאת בקול רם. כל העולם מתקדם במהירות עצומה יותר מהשכל האנושי.
על כך היה זה בן־גוריון שאמר: ‘בענייני ביטחון, לא מספיק להיות מעודכן. אתה צריך להיות יותר חכם ויותר חזק. כל המומחים הם מומחים למה שהיה, אין מומחים למה שיהיה. כל החוכמה היא להסתכל קדימה למרחוק. אם יש משהו שקיים בעולם, אל תגיד שאנחנו קטנים מדי בשביל להשיג אותו'”.
בלי פוליטיקה
הנשיא פרס האמין בחוסנה של ישראל. מבחינת פרס, צה”ל היה צבא שמעולם לא אכזב, ותמיד הפתיע את אויביו. הוא לא אכזב בעתות מלחמה, והוא גם לא אכזב בזמני שלום.
בכל הנוגע למעמדו של צה”ל, אמר פרס ביולי 2007: “לצבא אסור להכניס פוליטיקה, הצבא לא פוליטי. הוא הדבר היחיד בדמוקרטיה שעליו הוסכם כי הוא המגן על המדינה. הוא בנוי על היררכיה, על שרשרת פיקוד. אין ועדי עובדים, אין משא ומתן. זה מחייב את המדינה לא לתבוע מהצבא שיקולים פוליטיים או מפלגתיים, וזה מחייב את הצבא להישמר מפוליטיקה”.
על טוהר הנשק אמר פרס ב־2008: “אין לנו ברירה אלא להילחם על חיינו. אולם כשישנה ברירה בין טוהר הנשק לבין שימוש רצחני בו, הבחירה שלנו היא חד־משמעית – העדיפות המוסרית, למרות שמחירה כואב לפעמים”.
בתקופת נשיאותו ליווה פרס את הביטחון השוטף לאורך הגבולות. לאנשי פיקוד המרכז אמר: “אילולא הנוכחות המסיבית של צה”ל בשטחי איו”ש היה חמאס משתלט על כל מוסדות הרשות הפלסטינית והרחוב בתוך ימים בודדים בלבד”. לתושבי העוטף אמר: “אתם לא רק עוטף עזה, אלא עוטף ישראל ושומר ישראל”. לאנשי פיקוד הצפון אמר: “ישראל לא רוצה לפגוע בשכנותיה, אך היא לא תרשה שהשכנים מצפון יפגעו בנו”.
לאנשי חיל האוויר אמר: “זהו חיל שאין בו זמן לעצימת עין. חיל האוויר חייב להיות ברמת מצוינות. בתא הטייס משולבים שיא הטכנולוגיה העולמית ופסגת הלוחם הישראלי. הם הקובעים את ביצוע המשימה ולפעמים גורל קרב שלם”.
מדינת ישראל של הנשיא פרס אינה רק סיפור מלחמה גדול, היא קודם כל סיפור בנייה גדול. פרס ידע כי אומנם ישראל היא ארץ קטנת שטח ומעוטת אוכלוסין, אך היא ברוכה בכישרונות אדם, ולפיכך היא יכולה לשמש מעבדה מדעית מחשבתית נועזת בקנה מידה עולמי. הוא גם ידע כי אם נעז, לא תהא זו אגדה.