מאה ערבים נרצחו השנה בידי אחיהם בישראל. קצת "כבוד משפחה", נשים בידי בעליהן, קצת קטטות שנגמרו ברצח, כמה חתונות ובעיקר חיסולים יזומים על רקע חשבונות ישנים או חדשים, נקמות דם או מלחמת כנופיות.

וכיוון שהשיא הקודם נשבר, וזיכרון פרעות הדמים שחוללו אלפי ערבים בערים המעורבות בימי שומר החומות עוד טרי, ויש חשש אמיתי שגל הפרעות הבא יהפוך למרד מזוין במדינה, ומנסור עבאס חבר בקואליציה וחייבים לו – התכנס השבוע צוות השרים המיוחד בראשות ראש הממשלה נפתלי בנט. צוות שתפקידו להילחם בפשיעה הערבית. הם החליטו להגביר ולרכז מאמץ ולהקצות משאבים ולהיות נחושים, וגם לערב את השב"כ וצה"ל ב"סוגיית הנשק הבלתי חוקי".

צה"ל שמע על ההחלטה רק כשפתח רדיו. אז מיד הבהירו שתפקידו של הצבא יהיה רק לשמור טוב יותר על הנשקייה בצאלים, אין כוונה להכניס גדודי חי"ר לטייבה. טיפה מעליב שיש לכאורה צורך בהחלטת ממשלה כדי שצה"ל ישמור על הנשק שלו מפני השודדים הערבים, אבל צה"ל התגבר, ונשארנו עם השב"כ.

לכאורה הטיפול בפשיעה צריך להיות נתון בידי המשטרה. אבל מי שלא הבין כי המשטרה אינה מסוגלת להתמודד לבדה עם הפושעים הערבים – יכול היה לצפות בסרטונים מכפר קאסם. העירייה שכרה כבר לפני שנים ארגון קטן ואלים המוגדר "חברת שמירה" בשם אלחיראסה, מיסודה של התנועה האסלאמית. שוטרים הגיעו למשרדי הכנופיה שבבניין העירייה כדי לנסות לחלץ מידיהם אזרח ערבי שנחטף לשם בכוח – ולמדו על בשרם מהי אלימות ערבית. תחילה ניסתה המשטרה להשתיק ולטייח ולא הזדרזה לדווח על האירוע, עד שהסרטונים החלו לרוץ ברשתות החברתיות. זה שפלוגת מג"ב לא הגיעה לכפר קאסם בתוך שעה, והליך הארכת המעצר של בריוני אלחיראסה לא התקיים במחלקה האורתופדית של בית החולים הסמוך – מעיד על פשיטת הרגל המוחלטת של המשטרה במאבקה בפשיעה הערבית. ממש כשם שאוזלת ידה נחשפה בימים הראשונים של שומר החומות. ברור שהמשטרה זקוקה לעזרה.

היה ברור שארגוני זכויות אזרח למיניהם יתנגדו לשילוב השב"כ במאבק בפשיעה. יש בזה היגיון דמוקרטי מסוים, אלא אם עצם הריבונות והמשילות של המדינה בסכנה. וכיוון שהבדואים בנגב כבר חיים באוטונומיה אלימה ופרועה משלהם, ולית דין ולית דיין, וכיוון שראינו את פרעות הערבים בשומר החומות וכו' וכו' – אין ספק שהריבונות והמשילות בסכנה, ויש הצדקה מלאה לשילוב השב"כ במלחמה הזו.

פרעות בעכו  (צילום: רוני עופר, פלאש 90)
פרעות בעכו (צילום: רוני עופר, פלאש 90)


# # #

כמעט כל מנהיגי הציבור הערבי מאשימים את המדינה בכל תחלואי הציבור שלהם, תובעים ממנה להילחם בפשיעה ובאלימות, וקוראים "לאסוף את הנשק הבלתי חוקי" (אבל כשהמשטרה מגיעה כי שמעו שיש למישהו קרלו בפריזר – שורפים להם את הניידת). אחרי החלטת צוות השרים בראשות נפתלי בנט ניתן היה אולי לצפות שוועדת המעקב תתכנס וחברי הכנסת הערבים - מבל"ד ועד מפלגת העבודה - יתלכדו כתף אל כתף לברך את הממשלה ולחזק את ידי המשטרה ולבקש את הטלפון של השב"כ כדי לדווח על העבריינים. אז ניתן היה לצפות. מי שציפה לכך - חי בסרט.

מילא איימן עודה, יו"ר המשותפת. הוא אמר שצריך "להילחם בפושעים ולא בדמוקרטיה - האחראית הבלעדית על אכיפת החוק בקרב אזרחים היא המשטרה, לא ארגוני ביון וצבא. הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא עוד מאותו היחס: משטרה ליהודים ושב"כ לערבים". הרי הוא לא באמת רוצה בהגברת המשילות של מדינת ישראל בכלל, ובמגזר הערבי בפרט. אבל גם ארגון משפטי לכאורה כמו עדאללה, שהיה צריך לעמוד בחזית המאבק נגד שלטון הפשע והרצח והאלימות בחברה הערבית – גם הוא גינה את שילוב השב"כ במאבק.

"ההחלטה מעידה על יחס ביטחוני, עוין ולא שוויוני כלפי האזרחים הערבים... היא ממשיכה את המגמה המתייחסת אל האזרחים הערבים בתור זרים־אויבים". עדאללה מתעלם מהנתונים שהמיעוט (2 מיליון) מחזיק ברוב המכריע (400 אלף) של כלי הנשק הגנובים, בשיא ארצי ברציחות ובפשיעה החמורה. הם, כמו רוב מנהיגי הערבים בארץ, יודעים רק להאשים את המדינה במה שהם עצמם מעוללים לעצמם ולנו.

השבוע ראיינתי, עם עמיתי בן כספית, את חברת הכנסת ממרצ ג'ידא רינאוי זועבי. גם היא, כמו רוב עמיתיה – מאשימה את המדינה ומתנגדת לשילוב השב"כ במלחמה בפשע הערבי. "כבר עשר שנים אנחנו קוראים לממשלה (ממשלת נתניהו, היא הדגישה) ולמשטרה להיכנס ליישובים הערביים ולאסוף את 500 אלף (כך במקור) כלי הנשק הבלתי חוקיים. ולמגר את משפחות הפשע... אבל מכאן ועד לכניסה פיזית של שב"כ זה כבר צעד יותר מדי".

היו לה שלל הצעות: טכנולוגיה, צעדים פיננסיים ומודיעין. כששאלתי אותה ישירות: לו הייתה יודעת שהכנסת פלוגת מג"ב לכפר יכולה למנוע את עשרת הנרצחים הבאים, האם הייתה תומכת בכך? התחמקה. שוב טכנולוגיה ואמצעים פיננסיים. ולקראת סוף הראיון ידעה לשלב גם חצי איום מרומז: "אם תהיה כניסה פיזית נגיע למצב שאני לא רוצה להגיע אליו". מתברר שחצי הריבונות, האוטונומיה למעשה, שזכו לה הערבים ביישוביהם בזכות הנשק, האלימות וארגוני הפשע שלהם – יקרה לה יותר מחיי כמה ערבים שיירצחו בידי אחיהם. רק לא שב"כ או מג"ב.
ראש הממשלה בנט אמר השבוע: "הציבור הערבי חייב להבין שכוחות הביטחון הם לא האויב, הם הפתרון".

הערבים חייבים להבין. אכן מילים כדורבנות. ואם לא יבינו?
אני בטוח ששילוב המודיעין האנושי והטכנולוגיות של השב"כ במלחמה הזו – יכולים לשאת פירות. יביאו אלפי כלי נשק. אבל לא מאות אלפים. וגם הם לא יצליחו להביא להרשעה פלילית של ראשי כנופיות הפשע וחייליהם הרצחניים. הם יוכלו להביא מודיעין מצוין, אבל הם לא ירצו לחשוף את האמצעים ואת המודיעים שלהם בפני בתי המשפט ומול סוללות עורכי דין.

# # #

שמעתי מקצת ממנהיגי הערבים תוהים: איך זה שבתחומי הרש"פ ובמדינות ערביות שכנות אין ריבוי כזה של מעשי רצח כמו בישראל? והתשובה פשוטה: אלו משטרים לא דמוקרטיים. הממשל שולט בכוח המשטרה ומנגנוני הביטחון, ומדכא ביד ברזל פשיעה ואלימות ממוסדת. גם בסין יש מעט פשיעה. גם בקובה.

אז אולי לזה הם מתגעגעים? לממשל הצבאי ע"ה? משהו בדמות חקיקת חירום: החזקה בלתי חוקית של נשק – עונש מינימום של 20 שנה. סמכות להטיל עוצר על כפר או שכונה. חיפושים מבית לבית. אכן פתרון אפשרי. לכאורה הכל, יהודים וערבים, רוצים להפסיק את מרחץ הדמים. אבל דומה שהם רק אומרים, ולא באמת רוצים, או למצער - לא מוכנים לשלם את המחיר.