חסך שינה ידוע כאחד הגורמים לדיכוי המערכת החיסונית וכגורם לתחלואה, בעיקר של כלי הדם (מוח ולב). כל מי שחווה לילה לבן, מודע לתופעות של סף גירוי נמוך, תשישות נפשית ופיזית, עלייה במדדי דלקת בדם, הפרעות קשב וריכוז ותפקוד נמוך.
רוב המחקרים העוסקים בנושא השינה קובעים כי שש־שבע שעות שינה בלילה הן המינימום ההכרחי לתפקוד יומיומי תקין. תוצאה נוספת של אין ספור מחקרים שנעשו בנושא היא שחסך שינה מסכן לא רק את הסובל ממנו אלא גם את סביבתו, מכיוון שהוא מעלה את השכיחות של תאונות דרכים ותאונות עבודה.
הטיפול היחיד בחסך שינה הוא שינה.
זכורה לי תקופת היותי רופא מתמחה בשנות ה־70, אז התפרשו התורנויות שלנו על פני למעלה מ־32 שעות. אחרי יממה של עבודה ותורנות לילה, המשכנו יום עבודה נוסף ומלא במחלקה בבית החולים.
בתי החולים העירוניים־ממשלתיים של תל אביב כללו אז את איכילוב, בית החולים ליולדות הקריה ובית החולים הדסה בלפור. המחלקה הנוירולוגית באיכילוב שבה עבדתי שירתה גם את הדסה, שבו היו מרפאה נוירולוגית ומכון EEG. מאחר שאחד מרופאי המחלקה היה אותו יום במילואים, הורה לי מנהל המחלקה לנסוע עם סיום התורנות להדסה להחליפו.
לאחר שלוש שעות, בדרכי הביתה, בעודי חולף בצומת בן יהודה ודיזנגוף, שדה הראייה שלי התמלא גלים בדומה לגלי EEG, ונעצרתי בחבטה רועמת באחוריו של הרכב שנסע לפניי. חזית מכוניתי נמעכה, ואל תשאלו מה עוללתי לרכב המסכן שאתרע מזלו לנסוע לפניי.
לבי על המתמחים הצעירים שאחרי 18 שעות עבודה הדלק היחיד שמזין אותם הוא אדרנלין, ואחרי 26 שעות גם על זה אי אפשר לסמוך. במצב הזה הם צריכים לתפקד ברף התפקוד הגבוה ביותר. לעשות אבחנות מבדלות, לחשב מינוני תרופות, להיכנס לחדר ניתוח, להחליט מה הטיפול הטוב ביותר לחולה, ולהתגבר על העייפות ועל התפקוד הלקוי בעטיה.
אילו במערכת הבריאות המורעבת היו הרבה יותר תקנים לרופאים ולמתמחים, היה השירות הרפואי טוב יותר. התורים היו מתקצרים, תורנויות המתמחים היו מתקצרות, והיה מי שיתפקד ויתחזק את בתי החולים למחרת היום.
אין זו הפעם הראשונה שרופאים שובתים, בעבר שום דבר לא ממש השתנה. מקנן בי חשש אמיתי, ולאור העבר אף די מבוסס, שהפעם לא תהיה תוצאה שונה. הלוואי ואתבדה.