מי אמר שהקורונה רק מזיקה? - אם תשאלו את נחום עושרי, מהמפיקים המוזיקליים הבולטים במוזיקה הים תיכונית, אפשר גם אחרת. "הקורונה נתנה לי את הזמן וגם את השקט הנפשי כדי להשלים את העבודה על אלבום אינסטרומנטלי ובו עשר יצירות של מוזיקת עולם", הוא מספר ומציג בגאווה את הסינגל "עם הרוח", שהוא בבחינת סנונית ראשונה בדרך להופעת האלבום.

אלבום אינסטרומנטלי (או כלי בעברית צחה) הוא פיתרון מעולה למוזיקאי, המודה ש"מילים הן לא הצד החזק שלי"  ומעיר: "אמנם היו שירים, שאותם כתבתי תוך דקות מילים ולחן, כמו 'מונה מונה', שחיברתי לישי לוי ו'תני לי רגע', שביצע יואב יצחק, אבל על-פי-רוב כשאני מתחיל לעבוד על שיר, אני נעצר במילים".

מה יש לך נגד מילים?
"אין לי משהו נגד מילים, כמו שאני לא אוהב את הטקסטים ברבים מהשירים הים תיכוניים של היום, כשלא פעם אין קשר בין משפט למשנהו. קשה לי לשמוע שירים, שבעצם לא אומרים כלום ולא מתחברים לשום דבר, גם אם המבצעים מצוינים".

אתה מכוון לתופעה, שבה כמעט כל ילדון שמוציא אלבום, עושה בו הכל מבלי ללמוד משהו?
"לדעתי, זה מצוין אם מישהו מוכשר עד כדי לעשות הכל, אבל כמה כאלה יש? כך מתפתחת תת-רמה. אני לא מאשים אותם, אלא את אלה שמשמיעים את מה שהם יוצרים ונותנים לכך במה. אני שומע דברים כה גרועים עד שבא לי לצעוק 'המלך עירום!'".

בסינגל "עם הרוח" אמנם אין מילים, אבל יש מנטרת ה"נאי נאי נאי", שאתה שר עם חבר הנפש שלך יואב יצחק. זאת מעין תפילה?
"בוא, נאמר שיצא לי משהו שמבטא שקט ורוגע. אבל זה לא אומר שכך יהיה כל האלבום, אלא ביטוי לדברים שגדלתי עליהם והייתי חשוף להם, כמו פאנקי, רוק, שירי ארץ-ישראל היפה, ג'ז וערבית".

אתה מודע לקושי בשיווק אלבומי-נעימות?
"אני מודע לכך ולא מצפה שבוקר אחד יקומו כל העורכים ו-וואוו יסתערו על הנעימות שלי וכולם ישמיעו אותן. זה  לא העניין, אלא משהו שרצה לצאת ממני והיה לי הצורך לשחרר אותו סוף-סוף. כמה אפשר למלא  את המגרות בשירים. אז אני מפרסם ומה שיקרה, יקרה".

נזכיר לקוראים שיותר מכל אתה מפיק מוזיקלי ומעבד. מה מאפיין את העיבודים שלך?
"הגיטרות! אני בא למזרחי מהרוק ומהגיטרות בעוד שרוב המעבדים האחרים הם בבסיסם נגני קלידים. זה התחיל לפני 30 שנה, כשלהקלטת 'פני מלאך' של יואב יצחק הבאתי את אשר פדי תופים, ירון בכר קלידים, הכנר אילמז, הסקסופוניסט ניצן עין הבר ואיתם צלילי הגיטרות שלי. כך, דרך אגב, אייל גולן התחיל עם העיבודים שלי, בשיר 'דוניה', כשהוא שר עדיין בתור זמר אלמוני באיזה מועדון קטן ברחובות. יש לי חוש לזיהוי כשרונות. באתי פעם להופעה עם יואב (יצחק) ולפנינו עלה מישהו שישר זיהיתי אותו כזמר מצוין. זה היה פאר טסי. איך שהתפתחה לו מאז הקריירה, זה סיפור אחר".

עושרי, 63, תושב פתח-תקווה, בנו של רתך, גדל בראש העין (כמו נסים גרמה והאחים ישי ונתי לוי) כבן למשפחה ששורשיה בתימן, שהגיע אל המוזיקה מבית הכנסת. עם הגיטרה שאביו קנה לו בהיותו בן 12, נחשף עושרי לשלל סגנונות מוזיקליים. לאחר הצבא הוא ניגן במועדונים, בדיסקוטקים, בחתונות ו"בכל מה שהיה כדי להתפרנס". 

לדבריו, תפנית חלה אצלו כשליווה את חיים משה בהופעות בפריז ו"כששמעתי את הנגנים המדהימים של להקת החימום הצרפתית, שהופיעה לפנינו, היה לי ברור שאו שאני הולך ללמוד מוזיקה עם שובנו לארץ, או שעוזב". עושרי לא עזב. הוא למד, בין השאר, אצל אגון קרטן ואצל חיים חדד והזינוק שלו ממעמד של נגן מלווה למעמד של מפיק מוזיקלי היה ב-91' באלבום "זה הזמן לסלוח" של חברו, כמעט בן-גילו ושכנו, יואב יצחק.

אגב, הלחן הוגדר כ"עממי", כמנהג הימים ההם ועם הזמן התברר שהיה לו "אבא" - המוזיקאי הארמני ארא דינקג'יאן, שאולי לא ידע שבתקופת מלחמת המפרץ הראשונה לחנו נהיה בישראל להיט היסטרי. "מה שקרה בעקבות זה היה מטורף", עושרי משחזר. "יותר ויותר זמרים נהרו אלי, שאעבד ואפיק להם".

עושרי, שהלחין פה ושם, כאמור, אי אלה שירים, ממעט להלחין. "בין העבודה באולפן בשעות היום והנגינה בערבים בהופעות של זמרים לא נשאר לי זמן כדי ליצור שירים", הוא טוען. 'תלחין כבר', אמר לי אביהו מדינה, שגם איתו עבדתי לא מעט. 'גם זה יגיע', הבטחתי לו".

זוכרים את "ריח מנטה"? - עושרי היה המפיק המוזיקלי של תוכנית הלהיט בכל שנותיה בטלוויזיה. "בכל העולם מצליחות תוכניות כאלה וכאן זה חסר", הוא מוחה. "תוכניות הריאליטי המוזיקליות אינן תחליף. בלי תוכניות כמו 'ריח מנטה', הכל נשמע אותו דבר, כמו פס-ייצור הולך ומתארך".