אמצע המאה ה־19 ועד סופה החלו בארצות הברית ליישב את האזור שבין טקסס לצפון דקוטה ועד לאוקיינוס השקט, אזור שהיה מיושב ברובו על ידי אינדיאנים. באותה תקופה לא היה דין באזור, וגם לא נמצא שם דיין. אומנם החוק היה עד גבול מסוים בידיהם של משרד השריף המקומי ובית המשפט, אבל לא לשווא נטבע אז המושג "המערב הפרוע". גם אם הסרטים העוסקים בתקופה זו, שמציגים כל אקדוחן כרשות השופטת והמבצעת, נוטים להגזים, הרי שקרבות אקדחים, עמודי תלייה, שוד לאור יום וכוח הזרוע שלטו אז ברמה.
לצערנו, אנחנו חיים בתקופה דומה למדי גם עכשיו. בחברה הערבית מתרחשות רציחות כמעט מדי יום. בדרום הפרוע שלנו נכנסים אזרחים פורעי חוק לבסיסי צה"ל, גונבים רכוש, ואין פוצה פה. מספר הרכבים הגנובים הולך ועולה. תושבי באר שבע והסביבה מפחדים לצאת מבתיהם בשעות הערב, אפילו לחצר ביתם. הכבישים הראשיים בדרום עדים לנסיעות פרועות של רכבים שיושביהם חמושים, והם יורים באוויר באין מפריע.
בכתבתה על הדרום הפרוע העלתה אילה חסון עדויות מצמררות על הפחד של תושבי באר שבע ועל היעדרה של תגובה משטרתית, על חוסר הפחד של פורעים מהפזורה הבדואית ועל החשש של תושבי האזור מחשיפה, שמונע בעדם לעתים תכופות מהגשת תלונה למשטרה.
הבריונות על כל צורותיה פושטת בערים ובכבישים. גניבות, סמים, סחר באמל"ח, דרישות לדמי חסות ועוד. יש צורך דחוף לשנות את סדרי העדיפויות של המדינה. הביטחון האישי הוא חשוב ביותר, אבל תושבים רבים הרימו ידיים, ולמשטרה אין כוח הרתעה.
רודי ג'וליאני, בתקופת כהונתו כראש עיריית ניו יורק, הביא להרשעתם של ראשי חמש משפחות הפשע המאורגן של העיר. מאז תקופת כהונתו תושבי ניו יורק ישנים יותר בשקט ומסתובבים ברחבי העיר ללא פחד, גם בלילות. ניצב אורי בר־לב, לאחר שמונה לראש אגף המודיעין של המשטרה ב־2004, הפנה משאבים למאבק בפשע המאורגן בישראל, וב־2007, בתפקידו כמפקד המחוז הדרומי, עלה בידו לצמצם באופן משמעותי את הפשיעה במרחב הנגב. מתברר שזה אפשרי. אין לזלזל בביטחון האישי של תושבי הארץ.