לטור המלא של קלמן ליבסקינד:

שרת הפנים איילת שקד לא רגועה. אי אפשר לפספס את זה. השבוע היא דילגה מאולפן לאולפן כדי להדגיש שמאיימים עליה, שתוקפים אותה ושמסיתים נגדה. לעיתונות המגזרית היא הוסיפה עוד תלונה, על כך שלא מפרגנים לה. על מה ולמה? ובכן, בתחילת השבוע אושר בממשלה תקציב החינוך הממלכתי־דתי, החמ"ד, שלושה חודשים אחרי שנוצרה סביבו מהומה גדולה, בעקבות דברים שפורסמו בטור הזה. "קרה דבר היסטורי והמגזר שותק", התלוננה שקד לאתר "כיפה", וכיוונה את חציה אל כותב שורות אלה ואל דברים שנכתבו כאן בעבר. "קלמן לא דיבר אמת ובלבל את המוח", צוטטה.

ממשלת בנט-לפיד אספה את שולי השוליים של השמאל והפכה אותם למיינסטרים

על כבודי שלי הייתי מוחל, וכבר ספגתי בעבר הערות קשות מזו של שרת הפנים, אבל נדמה לי שעל כבודה של האמת לא כדאי למחול, ודאי לא כשמדובר בפוליטיקאית שסדרה ארוכה של אמירות שלה נפצעו בחודשים האחרונים באורח אנוש במהלך תאונת דרכים עם המציאות.
בואו נזכיר מה קרה פה. בתחילת חודש אוגוסט, אחרי שתקציב המדינה אושר בממשלה, יצאו ראשי מפלגת ימינה בהודעה נרגשת שבישרה כי לראשונה בהיסטוריה נכנסו תקציבי החינוך הממלכתי־דתי, 115 מיליון שקל, לבסיס התקציב.

תלמידים במערכת החינוך הממלכתי דתי (צילום: נועם רבקין פנטון,פלאש 90)
תלמידים במערכת החינוך הממלכתי דתי (צילום: נועם רבקין פנטון,פלאש 90)

משמעות המהלך הזה, לו אכן היה מתרחש, היא שהכסף הזה לא ייספר עוד ככסף קואליציוני, פוליטי, כזה שיש להיאבק עליו מחדש מדי תקציב. ראש הממשלה נפתלי בנט הודיע בחגיגיות שנפל דבר בישראל. שמעתה ואילך תקציב החמ"ד לא יהיה עוד בן חורג שמאושר באופן חד־פעמי בכל שנה מחדש, וילדי המגזר הדתי יתוקצבו ככל הילדים.

צריך לומר משהו בעניין הזה. את ההורים שמגדלים את ילדיהם בחינוך הממלכתי־דתי כל הסיפור לא אמור לעניין, משום שהתקציב הזה נכנס מדי שנה, גם כשהיה צבוע בצבעים של כסף קואליציוני. הוא נכנס אצל שרים מימין ומשמאל, הוא נכנס אצל שרים דתיים וחילונים, הוא נכנס אצל שרים מהמפד"ל ואצל שרים ממרצ. אלא מה? שהוא היה נכנס רק אחרי מאמצים, ולובינג, ושתדלנות. משכך, אין ספק שטוב היה לשנות את המצב ולהפסיק את הסיטואציה שבה תקציב חשוב כזה מסומן כאירוע צדדי שיש להיאבק למענו ולא ככסף שנכנס בדרך המלך.

כך או כך, רגע אחרי ההודעה הנרגשת ההיא וחגיגות הניצחון של אנשי ימינה, קראתי את החלטת הממשלה וגיליתי שבמפלגת ימינה עבדו עלינו. שאותם 115 מיליון, שאיילת שקד מיהרה לאולפן "סרוגים" כדי לספר שנכנסו לבסיס התקציב באופן קבוע - בכלל לא נכנסו לשם. לא זו אף זו. המסמך שאותו אישרו חברי הממשלה בהצבעה לימד שבנט ושקד, שצהלו וציפו שגם הציבור הדתי־לאומי יצהל איתם, הרימו את ידם בעד החלטה הפוכה מזו שעליה דיווחו. ההחלטה שעליה הצביעו השניים דיברה במפורש על כך שתקציב החמ"ד יהיה תקציב קואליציוני, ממש כמו לפני חמש ועשר שנים, ושהכסף הזה יוקצה "באופן חד־פעמי". במילים אחרות, הפוך לגמרי מכסף שנמצא בבסיס התקציב.

תקראו לזה בלוף, תקראו לזה אי־אמירת אמת, תקראו לזה שקר, תקראו לזה איך שבא לכם. רגע אחרי שהתגלה הדבר, החל הבלגן. בסביבת בנט ושקד לא אהבו את הפרסום ההוא וניסו לשכנע אותי שלא הבנתי כראוי את המסמך שעליו החליטה הממשלה. בעיקר נרשמה בסביבתם מבוכה כשסיפרנו כאן איך דרשה לשכת בנט מראשי רשתות החינוך של המגזר לפרסם בעיתונים מודעות גדולות של תודה לראש הממשלה, על החלטה שכאמור כלל לא נתקבלה.

חכו ל־2023

השבוע התבררה האמת, כשבעקבות הדברים נאלצו בנט ושקד לחזור אל הממשלה ולבקש מהשרים להצביע על מסמך המבקש, כך במפורש, "לתקן את החלטה מס' 289 מיום 1 באוגוסט 2021". אלה העובדות. מכאן והלאה אתם מוזמנים להחליט לבד, בהמשך לדבריה של השרה שקד, אצל מי האמת ואצל מי השקר, מי דייק ומי "בלבל את המוח".

מה הולך לקרות מכאן והלאה? ב־2021־2022 תקציב החמ"ד ימשיך לבוא מתוך הכספים הקואליציוניים. משנת 2023 הוא אמור להיכנס לבסיס התקציב. בהזדמנות נקדיש מעט יותר מקום לטובת ניתוח שיסביר למה באופן שבו הוכנס הכסף הזה לבסיס לתקציב – בהנחתה פוליטית, ולא על סמך קריטריונים ותבחינים ונוסחאות, כמו אלה של החינוך החילוני לדוגמה – הכסף הזה יכול לצאת מבסיס התקציב מחר, בדיוק כמו שהוא נכנס היום. אבל זה כאמור בפעם אחרת.

נפתלי בנט ויאיר לפיד בישיבת הממשלה (צילום: יואב דודקביץ')
נפתלי בנט ויאיר לפיד בישיבת הממשלה (צילום: יואב דודקביץ')

עד אז, כדאי להבין משהו על הציניות שבה משתעשעים בנט ושקד במגזר הדתי־לאומי, לפי צורכיהם הפוליטיים. השבוע ניסתה שקד לשכנע, באמצעות האתר כיפה, כמה גדול המהלך שלה ושל בנט. "כל שנה אנחנו צריכים להתחנן לתקציבים עבור הציונות הדתית, ועכשיו הציונות הדתית לא תהיה תלויה יותר בפוליטיקאים שלה", הסבירה. לא מכבר סיפרה לאתר סרוגים, ש"מאז שאנחנו בפוליטיקה, משנת 2012, אנחנו מנסים לעשות את זה ללא הצלחה. אני מאוד שמחה שיש ראש ממשלה שהוא בן הציונות הדתית, והצלחנו סוף־סוף לעשות את זה".

בואו נעשה רגע סדר בטקסטים האלה. כששקד מסבירה שעד היום הציונות הדתית נאלצה להתחנן לתקציבים עבור חינוכם של ילדי המגזר, ראוי להסביר שהתחנונים הללו כוונו תמיד אל שרי החינוך, אלה שמגישים את תקציב משרד החינוך וקובעים מה יהיה בו. עכשיו חידה קטנה. מי היה שר החינוך במשך ארבע שנים, משנת 2015 ועד שנת 2019? נכון, נפתלי בנט, יו"ר מפלגת הבית היהודי.

עכשיו עוד שאלה קטנה. אם בנט ושקד מאמינים שחשוב כל כך להכניס את תקציב החמ"ד לבסיס תקציב משרד החינוך, איך הם לא טרחו לעשות את זה כשמשרד החינוך היה בידיים שלהם? הרי אז, כשבנט היה האיש שניסח את תקציב המשרד שלו, והגיש את תקציב המשרד שלו – הוא יכול היה לעשות את זה בקלי קלות. איש לא היה עומד בדרכו. איש לא היה מפריע לו. איש לא היה מתערב בהחלטותיו.

אבל זהו, שאז, כלומר לפני שנים ספורות, לבנט לא היה דחוף לטפל בסוגיה הזו. שתי סיבות היו לזה. האחת, שבנט חשש, כך הוא הסביר אז לכמה וכמה אנשים שעסקו בסוגיה, שיגידו עליו שהוא שר חינוך "מגזרי". השנייה, שכמו שרים רבים אחרים, גם הוא חשב שטוב שמנהלי רשתות החינוך ירדפו אחריו מדי שנה, ויתחננו בפניו מדי שנה, וייאלצו להודות לו מדי שנה, במקום להכניס את הכסף פעם אחת ולתמיד לבסיס התקציב ולסיים את האירוע.

השנה, כך נראה, וזו פרשנות בלבד, נוכח מצבם הרעוע של בנט ושקד במגזר, הם זקוקים להישג מיידי לנופף בו. זהו. אלה היו 60 שניות על אמת ועל שקר, על פוליטיקה ועל בלבולי מוח.