כך ייעשה למלכה אמיתית. בין שלל הזוכים בתואר יקיר א.מ.י, בטקס חגיגי, שייערך ביום רביעי הבא בהיכל התרבות בפתח-תקווה, תהיה הרקדנית והכוריאוגרפית מלכה חג'בי, מי שנשאה במשך שנים בגאון את תואר הגברת הראשונה של תיאטרון המחול "ענבל", שעם פרישתה באחרונה ממנו לגמלאות לא יכול היה להגיש לה מנחת-תודה מכובדת יותר.

"מלכה היא בלהקה זאת שאוצרת בה את הסגנון ה'ענבלי', שחשוב לנו לשמר אותו עם כל ההיפתחות לסגנונות אחרים'' , היטיב להגדירה בשעתו ד"ר רזי אמיתי, מי שהיה מנכ"ל "ענבל". "מה שהיא ספגה במרוצת השנים, היא מנחילה לרקדנים הצעירים. במידה מסוימת עם האופי הטוב שלה היא כמו האמא של הלהקה ומעין הכותל המערבי של החבר'ה, שלומדים ממנה גם מהי משמעת עבודה".

חג'בי גדלה עם שורשיה התימניים במושב אחיעזר, ליד רמלה. אחיה הוא הזמר צדוק צוברי, בן דורו של אבנר גדסי, שהלחין לו את להיטו הגדול ביותר "שירי לי אחותי". דודניתה היא הזמרת מרים צפרי, אמה של הזמרת שירלי צפרי. "הראש שלי היה תמיד במוזיקה", מעידה על עצמה חג'בי. "כשהבנות היו קופצות על חבל, הייתי הולכת לשמוע את נשות המושב שרות שירת-נשים תימנית ורוקדת".

זה פילס לה באמצע שנות ה-60, בהיותה עדיין תלמידת בית-ספר, את הדרך ל"ענבל", כשהמורה לזמרה שלח אותה לסטודיו של הלהקה, בתל-אביב, להיבחן אצל המלחין עובדיה טוביה, מי שהיה המנהל המוזיקלי של הלהקה. היא שרה שם משירת הנשים שספגה במושב והתקבלה גם כרקדנית, לא רק כזמרת.

אגב, הגם שאחיה הגדול, סעדיה, רקד לפניה ב"ענבל", זה לא הלך לה פשוט. אביה הדתי התקשה לקבל את הדבר וגם במושב ריננו עליה. "מורדת!', קראו לי", לא תשכח. "אפילו החברות הפנו לי עורף".

מהר מאוד הפכה חג'בי לבת-טיפוחיה של מנהלת הלהקה ומי שייסדה אותה, שרה לוי-תנאי, לימים כלת פרס ישראל. זאת, מה גם שאנה סוקולוב, הכוריאוגרפית היהודייה-אמריקאית הנודעת, שהעבירה באותו זמן סדנה ב"ענבל", אמרה לה - "שמרי על האוצר שבידייך".

"שרה היית הכוהנת הגדולה שלנו", מציינת חג'בי, ה"אוצר" דאז. "אין כעת כוריאוגרף בשיעור הקומה שלה. היא הייתה אחת בדורה. לי ולחבריי הייתה זכות להיות תחת חסותה".

לרקוד ב"ענבל" בתקופת הזוהר של הלהקה היה כמו להחזיק בכרטיס יוקרתי של נוסע מתמיד. "באותן שנים נסענו בלי סוף להופעות בחוץ-לארץ", היא משחזרת. "כבר בשנה הראשונה שלי בלהקה, בהיותי עדיין נערה, השתתפתי בסיור-הופעות באוסטרליה. היינו תמימים שכאלה. אך ירדנו מהמטוס וישר התחלנו לרקוד בשדה התעופה. הרגשנו שם כמו שגרירים של מדינת ישראל. ג'רום רובינס, כוריאוגרף 'סיפור הפרברים' ו'כנר על הגג', אמר עלינו, שהתימנים עושים את ה'פלייה' הכי נכון".

מבחינתה של חג'בי, אחת מנסיעותיה המרגשות ביותר עם "ענבל", הייתה לארה"ב, למחרת פרוץ מלחמת יום הכיפורים. "היינו אמורים לטוס מיד לאחר הצום", היא מספרת. "בהתערבות שר הביטחון דאז, משה דיין, שוחררו בחורי הלהקה מהצבא ולמחרת טסנו לאמריקה, שם הייתה התרגשות גדולה סביבנו. המגבית היהודית המאוחדת אספה מיליונים דרכנו, כשהיהודים תרמו בעיניים דומעות ובהתלהבות על אף הפגנות הנגד של הפלסטינים".

לצד פעילותה ב"ענבל" הדריכה חג'בי להקות פולקלור ושמה יצא למרחוק כמפיקת טקסי חינה של בנות תימן טרם נישואיהן. בין לקוחותיה היו עפרה חזה המנוחה, אחינעם ניני וגלית גיאת. "זהו עיסוק, הדורש הרבה יצירתיות ויותר קשה מאשר לרקוד ב'ענבל', היא מעירה.

עדיין יש לזה ביקוש בשנות האלפיים?
"אולי לא תאמין, אבל כעת יותר מאי-פעם בעבר. כנראה, מתוך רצון לשמור על המורשת. מה שמפתיע הוא שיש ביקוש לטקסים כאלה גם כששני בני הזוג הם ממשפחות אשכנזיות. זה הפך לאטרקציה אצלן".

איך חג'בי שרדה אחרונה מבין ותיקי "ענבל"? - "זה החיידק", סבור בעלה, דוד, מי שזמן-מה רקד אף הוא בלהקה ולאחר-מכן מילא בה תפקיד משקי. "מלכה לא יכולה בלי הריקוד וחיה את זה יום ולילה".

"לא יכולה?" - בכל זאת, היא הרפתה ולו במעט. "אם רבים מתלוננים על הקורונה, לי זה עשה רק טוב", היא מצהירה. "בשבילי זה היה העיתוי הטוב ביותר לבקש לצאת לגמלאות. 53 שנים לרקוד בה הספיקו לי".

ומאז את נחה את מנוחת הלוחמת? השאלה מצחיקה את חג'בי, אשה פעלתנית של מעשים טובים, שבשבתות לפני הצהריים פותחת שולחן על המדרכה ליד ביתה, על גבול תל-אביב-גבעתיים, עם ג'חנון, מלאווח ושאר מעדני תימן, כשכל העובר שם ייתי ויתכבד.

"אין אצלי מנוחה מוחלטת", היא מבהירה. "יש לי מופע עם חברתי, אילנה כהן, גם היא מוותיקי 'ענבל', אני מלבישה כלות, ממשיכה בהפקת טקסי חינה ומופיעה בהצגת 'אלדין', של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער".

באיזה תפקיד?
"המלכה!" הוא שאמרנו - מלכה אמיתית.