בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, על השדרות הרחבות, המסגדים ובתי הקפה המודרניים שבה, נראה כי הפוליטיקה הבינלאומית כלל לא חשובה ולא רלוונטית ככל שזה נוגע לישראל. עבור מדינה שיש לה קשרים עם איראן, שמנהלת דיאלוג עם הטליבאן באפגניסטן השכנה, שהכירה במדינה פלסטינית כבר ב–1994 ושרוב אזרחיה הם מוסלמים חילוניים, נראה שנושא החרם על ישראל בכלל אינו חלק מהשיח.
נהפוך הוא: בשנה הבאה תציין המדינה המרכז–אסייתית, המונה 35 מיליון תושבים, 30 שנות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ויש בה קהילה יהודית שיש המעריכים כי היא קיימת מאז בית ראשון. כעת, כחלק מהרצון של הממשלה לכונן מדינה בסגנון מערבי, ולנוכח המחסור החמור במים במדינה, אוזבקיסטן רוצה לחזק את היחסים עם ישראל.
מי שמוביל את המהלך הוא הנשיא שבקט מירזייאיב (Shavkat Mirziyoyev), שבחודש שעבר ניצח בבחירות ברוב מוחץ של 80% וזכה בכהונה נוספת. "כשזה נוגע לישראל, יש דיפלומטיה של 'לב אל לב', מסביר שר החוץ לשעבר סודיק ספוייב (Sodiq Safoyev), המכהן כעת כסגן יו"ר הסנאט המקומי. לדבריו, יש לו קשר אישי ודיפלומטי חזק לישראל, מדינה שהוא מעריץ אך מעולם לא ביקר בה. "יש לנו אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, כבר יותר מ–2,000 שנה, והיא תרמה רבות להתפתחות האזור", אומר ספוייב. "אני לא יכול לדמיין את התרבות האוזבקית בלי התרומה של הקהילה היהודית של אוזבקיסטן".
יש המאמינים כי הקהילה היהודית באוזבקיסטן התפתחה עוד מימי גלות בבל, אם לא קודם לכן. היסטורית, הם התרכזו בבוכרה ובסמרקנד, שעל פי אחת המסורות היא מקום קבורתו של הנביא דניאל. בעבר הקרוב יותר, שנות מלחמת העולם השנייה, אוזבקיסטן, שהייתה חלק מהגוש הסובייטי, הייתה מקלט ליהודים ממזרח אירופה שברחו מהנאצים.
על פי ההערכות, לפני התפרקות ברית המועצות מנתה הקהילה היהודית במדינה כ–250 אלף איש, אולם רוב אנשיה עלו מאז לישראל או היגרו לארצות הברית. כיום מונה הקהילה כ–10,000 יהודים, שרובם גרים בטשקנט. ספוייב גורס כי היהודים שנשארו מילאו תפקיד חשוב בחיזוק היחסים בין אוזבקיסטן וישראל.
הפתיחות למדינה היהודית היא חלק מהמיתוג העצמי של אוזבקיסטן כמרכז העולמי לאסלאם ליברלי ונאור, וזאת בזמן שהאסלאם הפונדמנטליסטי מתחזק במדינות אחרות בעולם. "אוזבקיסטן היא לב התרבות האסלאמית. כל ההישגים של המחשבה האסלאמית נוצרו כאן", אומר ספוייב.
כדי לבסס את מעמדה של אוזבקיסטן בהיסטוריה המוסלמית, הממשלה החלה בבניית מה שעתיד להיות המרכז הגדול ביותר בעולם לחקר האסלאם. כשהמרכז לתרבות אסלאמית יושלם, המתחם שבו הוא נמצא יכלול גם את המרכז הדתי בעיר העתיקה של טשקנט, ובו נמצא מוזיאון שמציג את אחד העותקים העתיקים ביותר של הקוראן, הכתוב על עור צבי ומתוארך למאה השביעית.
כשראובן ריבלין היה נשיא מדינת ישראל, הוא שלח לאוזבקים תרגום לעברית של הקוראן, שכתב אביו, המזרחן יוסף יואל ריבלין. הספר מוצג בחדר סמוך לזה שבו נמצא הקוראן העתיק. ספוייב אומר כי הדו–קיום הזה בין יהודים למוסלמים חשוב לארצו. "האסלאם היא דת שנוטה לשלום וחיים משותפים וכבוד לדתות אחרות", אמר.
אוזבקיסטן, מדינה ללא גישה ישירה לים, נמצאת באזור שבו איזון בין אינטרסים גיאופוליטיים סותרים הוא הכרח. היכולת של הדיפלומטים שלה לשמור על יחסים עם מספר גדול של מדינות היא חלק מהאתוס הלאומי. הרבה לפני הסכמי אברהם, שהביאו לנורמליזציה בין ישראל לכמה מדינות ערביות, כוננו מדינות מוסלמיות, כמו אוזבקיסטן, יחסים דיפלומטיים עם המדינה היהודית. כחלק מהמחויבות לישראל, הממשלה בטשקנט הביאה עיתונאים ישראלים לביקור במדינה, כדי שיוכלו ללמוד ממקור ראשון על המקום.
אבל לא רק היסטוריה מביאה ליחסים החזקים בין שתי המדינות. גם הכלכלה משחקת תפקיד חשוב בעניין של טשקנט בישראל. "אנחנו רוצים להביא יותר אנשי עסקים ישראלים ויהודים לאוזבקיסטן, כדי להגדיל את אפשרויות ההשקעה, במיוחד בתחום ההשקיה בטפטוף", אמר ספוייב.
שגרירת ישראל בטשקנט, זהבית בן הלל, אמרה כי אוזבקיסטן היא "מדינה מובילה במרכז אסיה, לכן חשוב לשמור על היחסים הטובים איתה". לדבריה, טכנולוגיה היא אמצעי חשוב במאמץ הזה.
הגידול החקלאי העיקרי באוזבקיסטן הוא כותנה, והממשלה רצתה להחליף את השיטה הישנה להצפת השדות בהשקיה בטפטוף, תחום שישראל מצטיינת בו. איקרמוב אדהם אילחמוביץ' (Ikramov Adkham Ilkhamovich), ראש לשכת המסחר והתעשייה של אוזבקיסטן, אמר שיכולת ניהול המים של ישראל היא אחת הטובות בעולם, וכי לארצו יש עניין רב בטכנולוגיות אגירת המים שלה, לאור ההתמודדות שלה עם בצורת.
"ב–2016 ידענו מעט מאוד על השקיה בטפטוף, אבל בתוך חמש שנים כיסינו 3,000 קמ"ר בהשקיה בטפטוף", אמר איקרמוב והוסיף כי המהלך הביא לעלייה בתפוקה בכל הגידולים. לדבריו, בשנה הבאה אוזבקיסטן מתכננת לכסות 12 אלף קמ"ר בטכנולוגיית ההשקיה הישראלית. עוד אמר כי "ישראל הגדילה את היבול שלה פי שמונה בזכות השקיה בטפטוף, ואנחנו רוצים ללכת בעקבותיה. כעת אנחנו מתחילים ללמוד איך לייצא פירות טריים ומיובשים. לישראל יש ניסיון גם בזה", אמר.
לדברי איקרמוב, ישראל יכולה ליהנות מייצור המשי, העור והנחושת בארצו, שמייצרת גם פלסטיק ואורניום. היקף המסחר בין שתי המדינות עומד על 40–45 מיליון דולר בשנה, אבל אפשר להרחיב אותו בהרבה, לא רק באמצעות טכנולוגיית חקלאות, אלא גם על ידי תיירות, חינוך ויוזמות רפואיות.
"עבורנו, ישראל תמיד הייתה מדינה חשובה", אמרה דילורום פייזייבה (Dilorom Fayzieva), יושבת ראש הוועדה ליחסי חוץ בפרלמנט האוזבקי. לדבריה, הכנסת והפרלמנט האוזבקי מנסים גם הם לחזק את הקשרים ביניהם. מוקדם יותר השנה, יו"ר הכנסת לשעבר, יריב לוין, היה הראשון בתפקידו שנפגש עם יושבת ראש הסנאט האוזבקי, טנזילה נורבייבה (Tanzila Norbaeva), כשהשניים שוחחו בזום.
לדברי ספוייב, כדי להבין טוב יותר את מלאכת האיזון של אוזבקיסטן ביחסי החוץ שלה, צריך להביא בחשבון שלמדינה אין גישה לים ולכן היא חייבת לשמור על יחסים טובים עם כל שכנותיה, בייחוד בכל הנוגע לתעבורה. "כמו שאמר נפוליאון, 'אם אתה רוצה להבין את מדיניות החוץ של מדינה כלשהי, עליך ללמוד את הגיאוגרפיה שלה'", אמר.
הגישה הנוחה ביותר לים עבור אוזבקיסטן היא דרך אפגניסטן או דרך טורקמניסטן ואיראן, ולדברי ספוייב, טשקנט שומרת על יחסים טובים עם טהרן. "איראן היא מעצמה אזורית חשובה, ונתיבי הסחר העיקריים שלנו עם אירופה והמזרח התיכון עוברים דרכה". באותו אופן, ארצו ניהלה שיחות עם הטליבאן לאחר שהארגון השתלט על אפגניסטן, אם כי אין יחסים רשמיים בין המדינות. "כל העולם צופה בזהירות במה שקורה באפגניסטן", אמר ספוייב והוסיף כי כרגע אין כוונה לנרמל את היחסים, אך המשך הדיאלוג הוא חשוב. "אני מאמין שכל הקהילה הבינלאומית מעריכה את העובדה שאוזבקיסטן היא ערוץ לדיאלוג עם שליטי אפגניסטן".
לדברי ספוייב, ערוץ התקשורת הזה מאפשר לאוזבקיסטן לעזור למנוע משבר הומניטרי במדינה השכנה. כמו כן, הוא מתנגד לסנקציות נגד משטר הטליבאן משום שהן יפגעו באוכלוסייה האפגנית. "אסור להעניש את האנשים. הם אלה שיסבלו אם יהיו מצור או הקפאה של נכסים".
לדבריו, זהו צעד חשוב במניעת גלי פליטים מאפגניסטן והפיכתה למקלט לטרוריסטים כפי שהייתה לפני שצבא ארצות הברית הגיע למדינה. "אל לנו לחזור על הטעויות של ברית המועצות, שנסוגה מאפגניסטן ושכחה ממנה. הקהילה הבינלאומית צריכה להמשיך לעסוק בה כדי למנוע ממנה מלהיות בסיס לאל–קעידה ודאע"ש".
"הטליבאן הוא מציאות", אומר ספוייב, "הוא גורם בחיים הפוליטיים באפגניסטן ועלינו לבנות עליו. המטרה צריכה להיות הפיכת הטליבאן לארגון שיכיל מיעוטים ונשים וימנע מעשי טרור במדינה, דבר חשוב במיוחד להמשך בניית מיזמי התשתית שם".
לגבי הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ספוייב אומר כי הוא מרגיש שלארצו יש תפקיד חשוב בשמירה על הדיאלוג בין הצדדים. "דו–שיח תמיד עדיף על עימות והוא נותן מענה לירידה ברמת האמון שיש בדיפלומטיה המודרנית", אמר הפוליטיקאי האוזבקי והסביר את הרעיון המרכזי שבבסיס הדיפלומטיה האוזבקית: "לכל אדם יש זכות לחיים שלווים, לשגשוג ולחיות ביחד בעולם הזה. אף אחד לא עוזב את הכוכב הזה בשביל מישהו אחר. כל שכנינו באים מאלוהים ועלינו להעריך אותם".