הצילום לצד מפקדי "צבא הכיבוש": המסר המאיים לאיראן והניסיון לליטוף מוושינגטון

ביום שני פרסם דובר צה"ל תמונה יוצאת דופן. קצינים בכירים מצבא מצרים הצטלמו בשארם א-שייח' לצד מארחיהם, בכירים בצה"ל. שיתוף פעולה בדרג בכיר של לובשי מדים מתקיים כבר עשרות שנים, אבל הרחק מעין המצלמות. לא הפעם. למצרים לא הייתה כל מניעה להיראות בשורה אחת, שכם אל שכם לצד מפקדים מ"צבא הכיבוש".

לפני כחודשיים הגיע לכאן דיפלומט בכיר מבחריין. גם הוא, כמו המצרים, הלך לפגוש בקריה את אלוף טל קלמן, האחראי בצה"ל ללוחמה נגד איראן. גם הוא הסכים שתמונתו תפורסם. עוד מקרה או שניים, ונוכל לדבר על תופעה. אפשר לכנותה פוטו־דיפלומטיה, יחסים מדיניים בתמונות.
כמו במקרה הבחרייני, רצו גם המצרים להתריס כלפי האיראנים. דעו לכם, התריעו באמצעות התצלום, כי אנחנו כאן, יחד עם הישראלים, נגדכם. אבל יותר חשוב המסר שאותו רצו לשגר לוושינגטון. אנו ילדייך הטובים, אמרו לה. הנה, נתנו עוד ליטוף לישראלים.

ספק אם התמונה הזו הייתה רואה אור בלעדי התרחשות מדינית שקרתה אותו יום הרחק משם. שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, התקבל אצל מזכיר המדינה אנתוני בלינקן, והשניים הכריזו על חידוש הדיאלוג האסטרטגי בין קהיר לוושינגטון בפעם הראשונה אחרי שש שנים. "דיאלוג אסטרטגי" הוא שם קוד ליחסים קרובים. מדינית, ביטחונית ובכלל. מצרים הרוויחה אותם ביושר, בתום עבודה קשה, ומבחינתה אין מדובר בדבר מובן מאליו. אם מישהו התפלא כיצד התעורר א־סיסי ערב אחד, לפני כשלושה שבועות, והכריז על הקפאת חוקי החירום, הרי התשובה. כי באמריקה אהבו את זה.

הצלחתם של המצרים להתנחל בלבה של ההנהגה האמריקאית, אף אם תהיה יפה לכהונת ביידן בלבד, היא הישג ראוי לציון. אנשיו של א־סיסי שכנעו את הנשיא הדמוקרטי לא רק לקרבם אליו, אלא גם להתעלם ממצב זכויות האדם בארץ הנילוס. אין מדובר באחים המוסלמים בלבד. קהיר של ימינו אינה סובלנית אף לביקורת של צעירים שרע להם. בלוגרים, צייצני טוויטר או בעלי חשבונות פייסבוק ללא שיוך פוליטי, שהשמיעו ביקורת עניינית על המשטר, מצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח.

את המערכה הדיפלומטית לקניית לבבו של הבית הלבן הוביל מראשיתה, לפני כשנה, ראש המודיעין המצרי עבאס כאמל. כאשר לצדו שר החוץ, סאמח שוכרי, ומעליו הנשיא א־סיסי, הגיע הגנרל לסדרה של מסעות לישראל, לעזה ולרמאללה, קנה את אמונה של ההנהגה בירושלים, הפגין רצון טוב לפתור את הבעיות של עזה, ליטף את אבו מאזן אחרי שנים של התרחקות בין קהיר לרמאללה, וככל הנראה ביצע עוד כמה מהלכים, שאותם לא נדע. בניגוד למנהגה של מצרים הוא טרח שמהלכיו לא רק ייעשו אלא גם ייראו. בוושינגטון, באבו דאבי ובבירות נוספות ראו והתרשמו.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל