1. בכל תוכנית שלי ("זהבי עצבני" ברדיו 103FM) אני מביא לידיעת המאזינים אירועים פליליים וחברתיים, שאותם אני מלקט מהעיתונים, מאתרי האינטרנט, מדוברות המשטרה וממקורות אחרים שמדווחים לי. חלקם הגדול של האירועים מפחידים, מעוררי שאט נפש, מכבידים על הנשימה ולפעמים גורמים לעיניים לדמוע.

יש אנשים שכועסים עליי. "זה לא פרצופה האמיתי של המדינה", הם טוענים. "יש צדדים יפים, יש מעשים טובים, יש נתינה, תספר על זה". עשרות שנים אני משיב בנימוס לאנשים הטובים האלו שאני שמח לספר על דברים יפים, אבל מחובתי להתריע על הרוע, האלימות, הפשיעה והאכזריות שמשתוללים ברחובות, וזאת כדי לנסות לגרום לגורמים האחראים לטפל בהם ביד קשה, בענישה חמורה, בהטלת קנסות ומאסרים ארוכים וכדי לנקות כמה שיותר את הרחובות מהמטונפים שמזהמים אותם.

אני מתנצל מראש על 42 המשפטים הבאים, שבאים להראות שאני מאוד עקבי בעניין הזה ונכשלתי כישלון חרוץ בניסיונותיי לעזור בשינוי פני החברה הישראלית. 42 המשפטים הבאים פורסמו במדור שלי ב"ידיעות אחרונות" ב-29 במאי 1991. שם המדור היה "כשר בהשגחת השכפ"ץ" (על משקל בד"ץ). אלו היו 42 שורות שכל אחת מהן דיווחה על אירוע פלילי, ממש כפי שאני עושה בעצם הימים האלו, כאשר הפשע, האלימות, מעשי הרצח והאונס משתוללים בארץ הקוידש, ארצו של העם הנבחר. 30 שנים עברו, כלום לא השתנה:

  • "נער חולה סרטן נכבל ואושפז כחולה נפש".
  • "מאסר לשני נערים על אונס בת 15".
  • "עולה חדש בן 81 ניסה להתאבד בתלייה".
  • "בריונים נכנסו לבית ספר תיכון ודקרו תלמידים".
  • "בת 11 נאנסה בידי אחים בני 12 ו-14".
  • "שוטר תנועה שכב איתי במקום לתת לי דוח".
  • "תמהוני מרמת גן חשוד בהצתת 120 מכוניות".
  • "ארבעה בעלי חזות חרדית דקרו והכו קשיש בירושלים".
  • "בית הדין של העדה החרדית הורה ליורם טהרלב לשרוף את ספרו".
  • "שפך על אשתו מים רותחים ומנע ממנה לקבל טיפול רפואי".
  • "החמות והגיסה דקרו את הבעל בגבו".
  • "בן 21 נעצר בחשד שרצח את אחיו בגלל סכסוך כספי".
  • "שומר בן 70 קיים יחסי מין עם שתי תלמידות".
  • "שניים ירו בקופאי של אגד ושדדו אותו לעיני נהגי מוניות אדישים".
  • "נערה שנאבקה בשני אנסים הוכתה ונשדדה".
  • "זקן ערירי נשרף למוות".
  • "עולה חדשה: 'בני החייל ישן איתי ברחוב'".
  • "ארבעה מאסרי עולם הוטלו על אברהם פור על רצח הוריו, המאהב שלו וקשישה".
  • "נערים עולים גונבים מחנויות מזון".
  • "מנהל קבוצת נוער בכדורגל ביצע מעשים מגונים בשחקנים".
  • "פרופסור לפיזיקה שעלה מברית המועצות התאבד בתלייה".
  • "אכסניית עולים: שישה חיים בחדר בלי שירותים ומשלמים עבורו 700 שקל בחודש".
  • "עשר שנות מאסר בפועל לאב מפתח תקווה שהתעלל מינית בבתו הקטנה".
  • "נער שדקר שני עולים נידון ל-70 ימי מאסר ושוחרר".
  • "שלושה ילדים ביצעו מעשה מגונה בעולה בת 5".
  • "שני חוזרים בתשובה חשודים בהברחת סם מסוכן מתאילנד".
  • "תלמידי תיכון מערד השתמשו בפטישים ובמוטות ברזל אחרי שתלמיד עולה 'התחיל' עם אחותו של אחד הוותיקים".
  • "פקיד בנק תושב מרכז הארץ נעצר כחשוד בהתעללות מינית בבתו בת ה-9".
  • "חייל בן 19 הואשם בשש תקיפות מיניות של ילדות".
  • "אילנה ק. עלתה בגלל הבן והתאבדה כי הוא לא רצה לחזור לרוסיה".
  • "חייל שביצע מעשה מגונה בבת 7: 'אני בחור שלא עשה רע לאף אחד'".
  • "פרצתי כי אין לי מה לאכול".
  • "מאסר על תנאי לאב שהצליף בבנו ברצועה של כלב".
  • "עולה חדשה מכרמיאל: 'הוא הכניס לי בכוח סמים לפה ואנס אותי'".
  • "בני 15 ו-17 תכננו רציחות אכזריות, שוד קשישים והתעללות בבעלי חיים".
  • "עולה חדשה מברה"מ: 'התייחסו אליי כמו אל זונה, ברחתי מהחדר ששכרתי'".
  • "ביקש מעולה חדשה לבדוק שגיאות ברוסית וכפה עליה מין אוראלי".
  • "הכלבלב נבח והקיבוצניק שחט אותו באכזריות".
  • "הציע סיוע לעולה בת 60 וגנב ממנה כסף שהיה מיועד לשכר דירה".
  • "העולה שיספה את גרונה לאחר התאבדות בנה".
  • "קצין בכיר במשטרה חשוד בניסיון לבצע מעשים מגונים".
  • "שמרטף בן 15 וחבריו אנסו ותקפו ילדה בת 5 וחצי".

אחרי 30 שנה כלום לא השתנה. אני אוסף את הערימה של קטעי העיתונות מהשבועות האחרונים, דוחס לשקית ניילון בדרכה לפח הזבל. אני מעריך שבעוד 30 שנה, כשאהיה בן 105, אכתוב את הטור הזה ואזכיר שלפני 30 שנה ו-60 שנה היו אותם אירועים נוראים והתרעתי, וצעקתי, ושום שינוי לא קרה. ואל תשכחו, אנחנו העם הנבחר, עם סגולה שחי בארץ הקוידש תחת עינו הפקוחה של בורא עולם, השם יתברך, ש"הכל נהיה בדברו".

הומלס בתל אביב (צילום: אלוני מור)
הומלס בתל אביב (צילום: אלוני מור)

2. בסוף השבוע שעבר ראיתי תמונה שעשתה לי רע על הנשמה: בחור צעיר, לבוש בלויי סחבות, מטונף, מצחין, ספק עמד ספק נשען על עמוד ברחוב ויצמן פינת ארלוזורוב בתל אביב, ודיבר עם עצמו. הוא הקיא ואז ניסה לצעוד כמה צעדים, התמוטט על המדרכה, נשכב על הגב ונרדם. אזרחים טובים צלצלו למשטרה ולמד"א.

הגיעה ניידת, הגיע אמבולנס, הצוותים היו אובדי עצות. הבחור מוכר ממקרים קודמים. במיון איכילוב מסרבים להכניס אותו, כי אינו חולה ואינו פצוע. הוא סתם שיכור שהכנסתו למיון תשבש את העבודה. למשטרה אין מה לעשות איתו, כי הוא לא עבר עבירה פלילית. השוטרים לא ידעו שכמה דקות קודם לכן ניסה לגנוב בפיצוצייה בקבוקי בירה ובעל המקום הבריח אותו במקל של מטאטא.

ירחם השם, אבל הקטע הזה הזכיר לי שלפני למעלה מ-60 שנה, כשחזרתי מפעולה בתנועת הנוער העובד והלומד קן צפון, הלכתי לאורך ארלוזורוב לכיוון בית הוריי. בפינת שלמה המלך ראיתי בחור צעיר נשען על עמוד, משמיע קולות מוזרים. היה נראה שרגליו לא נושאות אותו והוא התיישב-קרס על המדרכה. התקרבתי וראיתי שהוא אוחז בידו בקבוק קוניאק והבנתי שהבחור שיכור, זה היה השיכור הראשון שראיתי בחיי. שאלתי אותו אם אפשר לעזור לו במשהו, והוא גירש אותי בצעקות. ברחתי.

התמונה של השיכור הראשון שראיתי הייתה חרוטה בראשי. כעבור כמה שנים, כשישבתי ב"כסית", ראיתי בחור צעיר מזמין כוסית קוניאק זול. הייתי בטוח שאני מכיר אותו. הבטתי בו שוב, הפעלתי את המוח ונזכרתי. כבר אז לא עשיתי חשבון לשום דבר. ניגשתי לבחור, ביקשתי רשות לשבת לידו. שאלתי אותו אם הוא זוכר שפעם היה שיכור כלוט ברחוב ארלוזורוב פינת שלמה המלך ונער צעיר, אני, שאל אותו אם הוא צריך עזרה והוא גירש אותו בצרחות. הבחור נעץ בי עיניים ואז צעק "מרסלללל, תביא לנודניק הזה כוסית 84". זה היה ה-84 הראשון ששתיתי. הבחור הרים כוסית. "אני אהרון בכר, מי אתה?", "נתן זהבי", השבתי. ככה החלה ידידות מופלאה, היכרות שנמשכה שנים ארוכות.

אהרון בכר היה מהעיתונאים הטובים, הכישרוניים והנוקבים שהיו בעיתונות הישראלית. היה לו כישרון כתיבה שעורר קנאה בקרב הקולגות שלו. הטורים שלו "יריות באוויר" ו"מאזני צדק" היו מאסטרפיס. היה להם קהל הקוראים הגדול ביותר במדינה, לפי כל קנה מידה. יום אחד ישבתי עם אהרל'ה ב"דרבי בר" בדיזנגוף. ניהלנו ויכוח על עתיד המדינה, ואני אמרתי לו שחלק גדול מהתושבים זקוק לאשפוז דחוף, אבל ישנה מצוקת מיטות בבתי החולים. ישבנו ובחנו את העוברים והשבים והתחלנו לצחוק. חלק גדול מהם, אם לומר בלשון עדינה, נראו "קוקואים" לגמרי. "שש על שש" בסלנג. "חנ"שים" (חולי נפש) בעגה המשטרתית. בהמשך לישיבה הזו אהרל'ה כתב כתבה גדולה תתת הכותרת "מצוקת האשפוז", כותרת שממש מתאימה למצבנו היום בארץ הקוידש.

אהרון בכר (צילום: ארכיון פרטי)
אהרון בכר (צילום: ארכיון פרטי)

מאז חדרה לסלנג של השפה העברית המילה "מצוקאי" - אחד שזקוק לאשפוז אך בגלל מצוקת המיטות הוא מסתובב חופשי. המצוקאי השיכור שראיתי בסוף השבוע שעבר כנראה לא יהיה כמו אהרון בכר (הלוואי שאני טועה). הוא לא היחיד שמתגלגל ברחובות, שתוי ומלוכלך. יש רבים כמוהו בגינות הציבוריות ובחצרות הבתים. אנשים ללא הווה, ללא עתיד, שאולי קיימים ביניהם כישרונות גדולים, שלא מגיעים לידי מיצוי יכולותיהם והם בורחים לאלכוהול ולסמים.

בכר עשה תארים אקדמיים, כתב ספרים, תסריטים והיה לו קהל מעריצים גדול. יום שישי אחד ישבנו בבית הסופר ב"שולחן הרשעים", משם עברנו למסעדת "אולימפיה". אף על פי שהוזהר לא לגעת באלכוהול בשל אולקוס קשה שממנו סבל, בכר לא התאפק ושתה כוסית ערק. זו הייתה הכוסית האחרונה ששתיתי עם בכר. זו הייתה הכוסית האחרונה בחייו.