אם תבקרו בגליל התחתון, יש כמה מוקדים שלא תוכלו לפספס - אחד מהם הוא הר תבור. ההר, שבולט במרחב בשל גובהו היחסי, הוא אחד היפים והמתוירים בארץ. בימי טרום קורונה הוא היה מוקד עלייה לרגל של נוצרים מכל העולם, במיוחד בתקופה שלפני הכריסמס, כשהאתרים הנוצריים מתחילים להתקשט. ימים אלה הם הזדמנות עבורנו לקפוץ לביקור ולצאת למסע רוחני חוצה דתות ותקופות ועל הדרך גם ליהנות ממסלול מעגלי שמתאים לכל המשפחה, בתקופה שבה הטבע מתעורר לחיים.

לתבור, שמתנשא לגובה של כ-560 מטר, מתלווה היסטוריה מרתקת. הוא שיחק תפקיד חשוב בשל מיקומו האסטרטגי וגובהו באזור שטוח יחסית. להר יש חשיבות עבור נוצרים, יהודים ומוסלמים, אך כיום אפשר להרגיש בו בעיקר נוכחות של הדת הנוצרית בזכות המנזר והכנסייה הפרנציסקנית הנמצאת בראשו. כנסייה שגם היא טומנת בחובה היסטוריה עשירה.

אחת הסיבות לכך שהדת הנוצרית תקעה יתד בתבור, היא הקשר שמייחסים לו לסיפור "ההשתנות". נוצרים מאמינים שההר הוא המקום שבו השתנה ישו מול מאמיניו והפך, לפי האמונה, לבן האלוהים. המאמינים היהודים לעומת זאת, מייחסים לו חשיבות רבה מאחר שהוא הוזכר בתנ"ך יותר מפעם אחת בהקשר של הקרב בין דבורה וסיסרא. כמו כן, במקרא הוא תואר כמקום המפגש בין הנחלות של שלושה שבטי ישראל. אך לא שם נעצר הקשר בין התבור ליהדות, כי בכתובים מתקופה מאוחרת יותר בהיסטוריה מדובר על כך שיוסף בן מתתיהו ניהל עליו את הקרבות נגד הרומאים.

לא רק היסטוריה מרתקת יש לתבור. אם אתם מתעניינים בגיאולוגיה, כדאי שתדעו שההר נחשב ל"הורסט" - שטח שהתרומם בעקבות לחץ מתוך כדור הארץ. התזוזות באזור השבר הסורי-אפריקאי תרמו גם הן להתרוממות שלו. זאת כמובן גם הסיבה שהוא כל כך שונה בנוף המקומי.
הביקור בהר תבור מתאים לכל עונות השנה, אך אם תשאלו אותי, יש משהו מאוד מיוחד בעונת הסתיו בגליל. כעת, כשמזג האוויר הרבה יותר נוח והפסגה זוכה לבריזה נעימה, תוכלו לצלוח את הטיול ללא מאמץ רב. אם אתם מגיעים בשלב מאוחר יותר של העונה, או אפילו בחורף אחרי הגשמים, תוכלו לשלב בביקור גם טיול בנחל תבור, שהוא לא פחות מקסים. אבל אנחנו עוד לא שם, אז ננצל את הטמפרטורה הנוחה לתצפית פנורמית מפסגת התבור. את התצפית תוכלו לעשות לאחר פיקניק למרגלות העצים, רגע לפני שאתם יוצאים לסיור בעקבות נקודות העניין שעל ההר.

הנוף מפסגת ההר (צילום: הדר יהב)
הנוף מפסגת ההר (צילום: הדר יהב)

ההגעה אל התבור קלה מאוד, מאחר שהוא נמצא ליד אחד הכבישים המרכזיים באזור (כביש 65). מהכביש עולה דרך צרה ומפותלת יחסית, אז היו מרוכזים בנהיגה. בתום העלייה תגיעו למגרש החניה של כנסיית ההשתנות. מגרש החניה הוא נקודת הפתיחה לכל הטיולים במקום, ואני ממליצה להתחיל את הטיול כמובן בכנסיית ההשתנות, שנמצאת במרחק כמה פסיעות מהרחבה, והכניסה אליה מוגבלת בשעות. שימו לב לכך שעל ההר יש שתי כנסיות: כנסיית ההשתנות, ששייכת לזרם הפרנציסקני ובה ניתן לבקר, וכנסייה נוספת של הכנסייה היוונית האורתודוקסית, שנמצאת בצד הצפוני של התבור, ואליה לא ניתן להגיע לביקור.

כנסיית ההשתנות – הכנסייה הפרנציסקנית

כפי שהבנתם, כל אחד יכול להגיע לביקור בכנסייה הפרנציסקנית, אך כמו תמיד כשמדובר במקומות קדושים, כדאי להיערך לכך עם בגדים צנועים יחסית, או לפחות צעיף גדול שמכסה את הכתפיים. מומלץ לא להתעלם מהדרישה הזאת, כי אנשי המקום מקפידים על החוקים ובהחלט יכולים למנוע את הכניסה - מה שייצור עוגמת נפש.

הכנסייה פתוחה למבקרים כל השבוע, בשעות: 8:00-12:00 ו-17:00-14:00, וכבר מרחבת הכניסה אליה תוכלו להרגיש את ירידת המתח והשקט המופתי שנשמר במקום. ככל שתתקדמו פנימה, תוכלו לראות את רמת ההשקעה בניקיון, בעיצוב ובשמירה על פינות חמד מטופחות וירוקות. הפינות הנעימות והמוצלות שתראו הן מקום המנוחה של הנזירים שחיים במנזר הצמוד ומטפלים בכנסייה במהלך השבוע.

בכניסה לכנסייה תוכלו לראות מוזיאון אינטימי שבו מוצגים שרידים שנמצאו בחפירות באזור ומתוארכים לתקופה הביזנטית. הכנסייה שבה תבקרו כיום נחשבת לצעירה יחסית, והיא נבנתה בשנת 1921 ולמעשה הייתה החזון של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי. הכנסייה החדשה למעשה יושבת על חורבות של כנסייה צלבנית מהמאה ה-12. מאחר שהחזון של ברלוצי שאף לשמור על ההיסטוריה העשירה של המקום, אפשר גם כיום לראות שהוא השתמש באלמנטים הלקוחים מהתקופה הביזנטית.

הכנסייה הפרנציסקנית (צילום: הדר יהב)
הכנסייה הפרנציסקנית (צילום: הדר יהב)

כבר ממבט על הכניסה המרשימה של הכנסייה מבינים שמדובר ביצירת פאר, וזאת בעיקר הודות לשני מגדלים שניצבים בחזית. המגדלים הם קפלות שנבנו עבור אליהו הנביא ומשה רבנו. בחלק העליון של הכנסייה ישנו פסיפס מרהיב שבו מתואר סיפור ההשתנות. מתחת לפסיפס נמצאת הקריפטה, החלל שמסמל את מעמד ההשתנות. כמו כן, יש אפשרות לרדת בעזרת מדרגות אל תחתית המבנה, שבו נמצאים שרידים חשופים מתקופה מוקדמת יותר וגם חתיכה של סלע שהוזכרה בסיפור ההשתנות של ישו.

הכנסייה הפרנציסקנית (צילום: הדר יהב)
הכנסייה הפרנציסקנית (צילום: הדר יהב)

אחרי שהתרשמתם מהחלק הנוצרי של התבור, זה הזמן להפעיל את השרירים ולצאת לסיור בשביל שמקיף את ההר ומגיע בין היתר לעמדת תצפית יפהפייה. המסלול מתאים לחובבי הטיול המעגלי, ואורכו כשני קילומטרים.

כל שעליכם לעשות הוא להגיע אל שער האבן שנקרא שער הרוחות (באב אל-הווה), והוא נמצא בסמוך לכביש ולרחבת החנייה. אחרי שתחצו את השער, תבחינו במסלול שמסומן בצבע שחור. המסלול למעשה מקיף את ההר ועובר בתוך חורש שבו ניתן לראות ערב רב של עצים ושיחים.

הבולט בעצים הוא אלון התבור, אך תוכלו לראות גם עצי אורן, את אלת המסטיק ועוד. בעונת הסתיו יש כאן פריחה נהדרת, ואם יתמזל מזלכם תוכלו עדיין לראות חלמוניות וחצבים. אחרי הליכה של כחצי קילומטר תגיעו לפיצול שבילים - יש להמשיך עם השביל המסומן בשחור. כבר אחרי מספר מטרים תוכלו ליהנות מתצפית אל נופי הגליל והגלבוע. המשיכו ליהנות מהשלווה ולכו בטבעיות עם השביל עוד כחצי קילומטר אל פיצול שבילים נוסף. גם כאן לא השתנה דבר, בחרו שוב בשביל השחור. זוהי למעשה נקודת השיא של המסלול - שבה אפשר ליהנות מתצפית עוצרת נשימה של כל האזור ובימים טובים יש שאומרים שניתן לראות ממנה אפילו את פסגת החרמון.

אם תנתקו לרגע את העין מהנוף, בהמשך תוכלו לראות פתח של מערה. לא ברור מי חצב את המערה, אך ייתכן שהיא הייתה בשימוש הכנסייה ואפילו גרו בה הנזירים. מהמערה ממשיך השביל הלאה, אל הצד הצפוני של התבור. השביל עובר לרגלי הכנסייה היוונית וממשיך אל שער שמוביל לרחבה גדולה שמאחוריה נחצבה בסלע "קפלת מלכיצדק". מאחר שהקפלה שייכת לכנסייה היוונית, אי אפשר להיכנס ולראות אותה - וחבל, כי על פי האמונה המקום נחשב ל"עמק השווה", שבו פגש אברהם את מלכיצדק. מנקודה זאת ממשיכים אל השביל שמוביל אל התחנה האחרונה בסיור - "שער הרוח", שדרכו תעברו אל מתחם החנייה, ובו מחכה לכם הרכב. 

אופי הטיול: טיול משפחתי בדרגת קושי קלה.
איך מגיעים: נוסעים על כביש 65 לכיוון צומת גולני. בצומת תבור פונים שמאלה לכביש 7266 עד לדבוריה. חוצים את הכפר ונוסעים בעקבות השילוט המכוון לכנסיית ההשתנות. לאחר כחמישה קילומטרים מגיעים לכביש המטפס להר – עמו מגיעים למגרש החניה.