למי שהורגל לצינה מקהיר, גם מחוות הן אות לשינוי בעמדותיה של ההנהגה המצרית. מה שיכול להיות מוגדר כמחוות הם דגלי ישראל שהונפו בפסגת א־סיסי־בנט, טיסות של חברת התעופה המצרית לנתב”ג, ובימים האחרונים - תמונה קבוצתית של מפגש התיאום הצבאי, שהופץ לתקשורת. כל אלו הם בגדר סממנים גלויים של תמורה אסטרטגית ההולכת ונרקמת. זה השתקף גם בפגישה הביטחונית בין ראש המל"ל איל חולתא לראש המודיעין המצרי עבאס כאמל.
לצד זאת, חשוב לצנן את האופוריה כי המצב רחוק מיחסי שלום אידיאליים. הנשיא המצרי מקפיד לא לחשוף את רוב הקצונה המצרית למגע עם צה”ל, ואינו מביא לשינוי מקיף באופן השלילי, ולעתים אף האנטישמי, שבו מסוקרת ישראל בתקשורת המצרית.
עם זאת, המהלכים החיוביים שא־סיסי מניע מתבססים על אינטרסים משותפים של שתי המדינות: ראשית, המאבק בטרור האסלאמיסטי של מחוז סיני של דאע”ש, שיש יסוד להעריך כי ישראל מסייעת בו. התוצאות ניכרות: בשנתיים האחרונות דעכה (אם כי לא חוסלה) יכולתו של דאע”ש להוציא לפועל פיגועים בהיקף רחב נגד כוחות הביטחון המצריים ונגד יעדים אזרחיים.
שנית, א־סיסי מנסה להתקרב לממשל ביידן. ההחלטה לבטל את חוקי החירום שקיימים במצרים מ־1967 מסתמנת כמחווה לחוגים ליברליים במצרים ולממשל האמריקאי. בחיזור אחרי וושינגטון יש לישראל תפקיד כגורם תומך מאחורי הקלעים.
אומנם ארצות הברית השהתה 130 מיליון דולר מחבילת הסיוע למצרים, אך שתי תוצאות נרשמו במאמץ להביא לשיקום מעמדה: 1. ארצות הברית בחרה לקיים שוב את התרגיל “כוכב זוהר” על אדמת מצרים. 2. שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן קיים דיאלוג אסטרטגי בוושינגטון עם מקבילו המצרי סאמח שוכרי בסוגיות חשובות, כולל המאמץ המצרי למנוע מממשלת אתיופיה להפעיל את סכר התחייה.
שלישית, לישראל ולמצרים יש אינטרס משותף בקידום מאמצי ההסדרה בעזה. מצרים ממלאת תפקיד מוביל, גם אם המימון מגיע ממקורות אחרים.
רביעית, שתי המדינות שותפות בניסיון לכונן מסגרת ים־תיכונית מתפקדת, בעלת היבט כלכלי־אנרגטי מובהק, אך גם עם משמעויות מדיניות־אסטרטגיות. בד בבד עם מפגשי הפסגה ישראל־יוון־קפריסין מתקיים גם פורום הגז של מזרח הים התיכון, שמצרים וישראל חברות בו, ונועד בין היתר לרסן את שאיפותיו של ארדואן להגמוניות אזורית.
חמישית, גם אם למצרים אין עניין בהתמודדות עם האיום האיראני, היא נשענת – כלכלית ומדינית – לא רק על ארצות הברית, אלא גם על תמיכת סעודיה והאמירויות. זה מציב את ישראל ומצרים בנקודת מפגש ומחדד את מודעות א־סיסי לערכה של מערכת היחסים.
חשוב לטפח את היחסים, להעניק סיוע שקט לאינטרס המצרי בזירה הפנים־אמריקאית ולבסס את מערך הכוחות במזרח הים התיכון. המגמה כיום חיובית, ואסור לשכוח כי ליציבות מצרים ולאוריינטציה המדינית שלה יש חשיבות ראשונה במעלה לעתידה של מדינת ישראל.
הכותב הוא סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), שימש בעבר כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי וכבכיר באמ"ן