יום המורה, שיצוין בקרוב, הוא הזדמנות נהדרת לחבר את התלמידים למורשת העשירה והמרתקת של המקום שממנו באתי. כאשת חינוך בת העדה האתיופית, אני זוכה להגשים את חלומם של יהודי אתיופיה שהשתוקקו להגיע לארץ ישראל כמו שאר יהודי התפוצות, ולפני כ־40 שנים הם קמו והחליטו שחלומם הבשיל לכדי הגשמה. כמו בני ישראל ביציאת מצרים, הם לקחו סיכון, החלו במסע רגלי ארוך במדבר הלוהט, נפטרו מכל רכוש שהיה יכול להכביד עליהם, ויצאו לדרך כשתמונת חלומם לנגד עיניהם. יהודים אלה אזרו אומץ רב, נחישות ואמונה בבורא עולם שיגשים את ההבטחה, כפי שקרה לאבות אבותיהם. בד בבד, זה גם הזמן לזכור את הנספים בדרך בסודן, בהם שתי אחיותיי של אבי, דודותיי, שנספו בדרכן להגשמת החלום.

מה נדרש כדי להחזיק חלום חי העובר מדור לדור עם כל העוצמה והרוח במשך אלפי שנים?
אפשר אולי לקבל תשובה, גם אם חלקית, מתוך הצצה לסיפור האישי שלי: כשהייתי ילדה באתיופיה נהגה אמי לספר לי סיפורים מופלאים על ארץ ישראל. הסיפורים נשמעו אמיתיים, מלאים במראות, ריחות וצבעים עזים. נדמה היה שהיא ביקרה בארץ עשרות פעמים ומכירה אותה לפני ולפנים. היא סיפרה לי שבארץ ישראל הלחם הוא כמו האבנים באתיופיה, מצוי בכל מקום ולא צריך לטרוח עד שיגיע לצלחת; שהסוכר בארץ כמו החול ואין צורך למדוד אותו במשורה.

אך יותר מכל, היא דיברה על האנשים בארץ ישראל, שהם כמו המלאכים ששומרים עלינו כאן. כך היטיבה לתאר בכל יום פן אחר בארץ הקסומה כאילו הייתה צלמת של סרט תיעודי. האמונה שלה הפיחה רוח חיים בסיפוריה, ואלה היו עבורי כמו צפייה בהצגה שממנה הפלגתי בדמיון. כך התחיל להתגבש אצלי המראה המופלא של הארץ. לא עבר יום מבלי שראיתי, הרחתי וטעמתי משהו מארץ החלומות.

בימים אלה, מדי פעם אני נוהגת לשאול את אמי: "האם את עדיין חושבת שארץ ישראל היא קסומה כמו שחלמת?", והיא עונה לי בלי היסוס: "טובה יותר ילדתי, טובה יותר מכל מה שחלמתי". אמא אמרה לי שכדי שחלום יתגשם, צריך שמישהו יחלום אותו, יאמין בו בעיניים עצומות, יעזור לו ויעניק לו דחיפה בדרך לקרום עור וגידים. זכיתי לחיות בדור שמגשים חלומות גם עבור הדורות הבאים. החינוך עבורי הוא דרך להמשיך ולהעביר את היזמות והגשמתה במערכת החינוך. הלימודים עצמם הם הבסיס. אפשר ואף רצוי לחנך ילדים להיות יוזמים ומעורבים בעשייה חברתית. עלינו, נשות ואנשי החינוך, לשמש דוגמה אישית ולעורר בקרבם התלהבות ואהבה לנתינה לזולת. הילדים של היום הם היזמים החברתיים של המחר.

אלו הערכים שקיבלתי מהוריי, ויש להודות לדור ההורים על התעוזה, האומץ, הנחישות והמוכנות לשלם את מחיר ההגשמה בארץ ובתרבות חדשה. הארץ היפה הזאת, שקמה מחלומם של יהודים מכל קצוות תבל, זקוקה לטוב שבכל ילדיה כדי להרחיב את יכולתה להעניק אהבה וביטחון פיזי ונפשי לכל בניה ובנותיה. ישראל זקוקה שנמשיך לחלום את נופיה, ערכיה, הניחוחות והשפע שבה. רק כך יהפוך החלום למציאות בכל יום. 

הכותבת היא יזמת חינוכית, בוגרת תוכנית הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות במיזם משותף עם משרד החינוך