שתיקת הגברים: בני הזוג ארז וענת (שמות בדויים) נמצאים כבר חודשים במריבות חוזרות ונשנות. לאחרונה, המצב החמיר. פעם אחת ארז תפס את ענת בחוזקה תוך כדי צעקות עליה, ובפעם אחרת זרק דברים ובעט בפח. אחרי הריב ענת מפחדת וארז מרגיש אשמה ובושה. הם מנסים להתפייס אבל אחרי כמה ימים מתחיל ריב חדש והמצב מידרדר.
ענת משתפת במצב בבית את חברתה, שקובעת (ובצדק) שענת חווה התנהגות אלימה מצד ארז. היא תומכת, מקשיבה ומציעה לה להתייעץ עם גורמי מקצוע. במוקד הסיוע הטלפוני היא מקבלת מענה ובקרוב תתחיל בטיפול.
ארז לא משתף אף אחד למרות שגם הוא סובל. האלימות שהוא מפגין יכולה לנבוע מסיבות שונות כגון היעדר בטחון בעצמו, היעדר בטחון בקשר הזוגי עם ענת או תסכול ממקומות אחרים אשר מקבלת פורקן דווקא בבית. אין מקום להשוות את הסבל והפחד שלה לתסכול ולייסורי המצפון שלו, אבל המפתח לפתרון הבעייה חייב לכלול גם את ארז.
מה אתם הגברים הייתם עושים במקומו? מה אתן הנשים הייתן מציעות לו לעשות?
השיח החברתי בישראל לא מזמין גברים לפנות לקבלת סיוע – בין אם הם פוגעים, נפגעים או גם וגם. רבים מאיתנו חושבים שפנייה לטיפול היא עניין לנשים בלבד. התדמית הגברית שגדלנו עליה לא מעודדת אותנו הגברים לפנות לעזרה. אבל הרי גם הפוגע וגם הנפגע סובלים, מדוע אנחנו לא מעודדים את שניהם לקבל סיוע? איך בכלל ניתן לצפות שהבעיה תיפתר, אם הגורם לבעיה לא יטופל?
השיח החברתי והתקשורתי בישראל בנושא אלימות במשפחה מתמקד במקרי קיצון מזעזעים כגון רצח וניסיונות רצח. אך אלימות במשפחה זה לא רק רצח, אלא מגוון רחב של דינמיקות זוגיות ומשפחתיות אלימות. רוב הגברים אינם רוצחים וגם לא ירצחו, ולכן שיח כזה משאיר בצל את רוב הגברים. הם חוששים לפנות למערכת הרווחה מתוך חשש שיאשימו אותם ושיעבירו את שמם לרשויות החוק.
סקר שנערך לפני מספר שנים העריך שבישראל חיים כמיליון אנשים במעגל האלימות במשפחה (200 אלף גברים, 200 אלף נשים ועוד 600 אלף ילדים). מיליון אנשים! זה כבר עניין חברתי ולא מקרי קיצון אישיים.
החברה מתקשה לראות מורכבות, ומעדיפה לחלק את העולם ל"טובים" ול"רעים", מי יכול לקבל טיפול ומי לא. הגברים שכן מגיעים לטיפול בדינמיקה הזוגית האלימה בביתם, מגיעים לרוב לפי דרישת בתי משפט ומשטרה או לאחר אולטימטום מבת זוגם.
מיזם "קו הגברים" מספק מענה טלפוני ואנונימי לגברים שנמצאים במעגל האלימות במשפחה: פוגעים, נפגעים ולעיתים גם וגם. הקו פונה אל הגברים ולא מדבר עליהם, רואה את הכאב והקושי של הגבר לצד שלילה חד משמעית של כל התנהגות אלימה. מהשיחות עם הגברים עולה תמונה ברורה: גם הם סובלים. וכשנותנים להם מענה ותמיכה אפשר לכוון אותם לדרך של פתרון הבעיה.
בכל הקשור לאלימות במשפחה עלינו להפסיק להעדיף את הגבר המסורתי אשר לא מדבר רגשות ולהבין את המחיר של שתיקת הגברים. הגיע הזמן לשנות את השיח החברתי ולעודד את הגברים הנמצאים במעגל האלימות במשפחה – בין אם הם מייצרים את אווירת האלימות בבית ובין אם הם קורבנות שלה - לדבר על כך. זה יהיה ריפוי אמיתי.
הכותב הינו רכז "קו הגברים" – הקו ליציאה ממעגל האלימות במשפחה