את החנוכייה "הכי גדולה בעולם" כבר ראיתם? חיפוש קצר בגוגל יגלה לכם שחנוכיות רבות ומגוונות מתמודדות על התואר. בכל שנה אף צצה לה חנוכייה חדשה, עשויה בלונים, או נורות חשמל, מוצבת על גג קניון ומתיימרת לקטוף את התואר הנחשק.

לטעמי, התחרות הוכרעה די מזמן. שכן לאחרונה זכיתי לא רק לראות את החנוכייה הגדולה בעולם, אלא אף להיכנס ולשהות בתוכה. אוקיי, זו לא ממש חנוכייה בעלת שמונה נרות, אלא יותר מנורה בעלת שבעה נרות בלבד. ואלו לא ממש קני מנורה, אלא יותר מגדלים. אבל הצורה, הרעיון והמסר זהים לחלוטין.

בימים אלו הזדמן לי לבקר בעיר דניפרו שבאוקראינה, שם נחשפתי למבנה הקהילה היהודית בעיר. זהו מתחם מפואר ועצום בגודלו, המורכב משבעה מגדלים מוארים, מעוצבים בצורת מנורה בעלת שבעה קנים, והמכיל בתוכו את כל מוסדות הקהילה היהודית בעיר, מבית כנסת ועד מרפאה, ונקרא בשם המתבקש "מרכז מנורה". הבעתי באוזני שליח חב"ד בעיר, הרב שמואל קמינצקי, את התפעלותי מההיקף הגרנדיוזי של המרכז שהקים בעשר אצבעותיו בחזונו ובמרצו.

הרב סיפר לי שכשהגיע בתחילת שנות ה־90 בשליחותו של הרבי מליובאוויטש לעיר ומצא את שרידי הקהילה היהודית המפוארת שהייתה בעיר שבורים ורצוצים אחרי עשרות שנות דיכוי, הבין מיד שהמשימה החשובה ביותר שעומדת לפניו, עוד לפני שיקום בתי הכנסת ההרוסים ועוד לפני הקמת מערכת חינוך יהודית, היא הפחת רוח של גאווה וכבוד בזהות היהודית, ששנות הדיכוי הרבות הפכו אותה לסוג של נטל נחות ומביש. לשם כך לא חסך שום מאמץ והתעקש להקים מרכז יהודי גדול, מואר ובולט, עצום ומפואר בכל קנה מידה, כדי שיזקוף את קומתם של חברי הקהילה ויעניק כבוד וגאווה לזהותם היהודית. החיים היהודיים התוססים במרכז מנורה מוכיחים שאכן כך קרה.

זהו המסר של מרכז מנורה הענק הממוקם בלב דניפרו, וזהו המסר של כל חנוכייה קטנה כגדולה המוצבת בכל חלון או פתח, שדרה או כיכר. מסר של גאווה יהודית. אנחנו יהודים, אנחנו כאן, ואנחנו כבר לא מתביישים.

חלפו הימים שבהם התביישנו במי שאנחנו וסבלנו מרגשי נחיתות מול תרבויות זרות. חלפו הימים שבהם ראינו בזהות היהודית שלנו נטל וביקשנו להתייוון ולהתבולל בתרבות השולטת. חלפו הימים שבהם הסתרנו את יהדותנו בבית פנימה ונזהרנו שלא תבצבץ ל"מרחב הציבורי" המקודש.

חג החנוכה כאן כדי להזכיר לנו שרק עם המתעקש לשמור על זהותו, גם כאשר הוא "מעטים מול רבים" ו"חלשים נגד חזקים", זוכה להמשיך לשרוד ולהתקיים. וגם אם נראה שכבר לא נותר עוד שמן וכוח לבעור ולהאיר, הפתרון הוא לא בכניעה והתבוללות, אלא בהתעקשות להמשיך ולשמור על פך השמן הטהור. וכשעושים זאת, מתרחש הנס. והפך הקטן ממשיך ובוער, וממשיך להאיר, נגד כל הסיכויים. ואם אתם לא מאמינים, בקרו במרכז מנורה בדניפרו ותראו. חג חנוכה שמח ומאיר. 


הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב