בשבת חנוכה ידלקו בכל בית יהודי נרות שבת ונרות חנוכה. נרות השבת יונחו בדרך כלל על שולחן השבת ואילו נרות החנוכה יוצבו על אדן החלון או ליד משקוף הדלת. נרות השבת מטרתם להאיר את הבית מבפנים, דווקא בשבת בזמן החשוב והיקר למשפחה, זמן של "ביחד". ונרות חנוכה – תפקידם להאיר את ה"חוץ".
בגמרא מובאת השאלה – מה יעשה עני שנותרה לו פרוטה אחרונה עבור קניית נר אחד, או אדם שיש לו בבית נר אחד בודד. האם עדיף שיקיים בו מצוות נר שבת? או דווקא מצוות נר חנוכה?
הגמרא קובעת ואף הרמב"ם פוסק להלכה: "נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו". אור הנרות ישרה שלווה ורוגע סביב שולחן השבת וזה עדיף על התרוממות הרוח של חנוכה.
נשאלת השאלה – מדוע? הרי נרות חנוכה מזכירים את אחד מרגעי ההשראה החשובים בתולדות עם ישראל, מנגד נרות השבת נועדו בסך הכול לשם "שלום בית" וכדי להנעים את הסעודה המשפחתית לאור הנרות, וכידוע – גם בלי נרות אפשר לאכול. מדוע אם כן הם עדיפים על התרוממות הרוח הפוטנציאלית שתהיה לנו בזכות נרות חנוכה?
נרות שבת ונרות חנוכה מסמלים את שני צדדי המטבע בעבודת הזוגיות והמשפחה. נר שבת הוא כדברי הגמרא "נר ביתו", זהו הנר שאמור להביא ולסמל שלום. נר חנוכה הוא נר החוץ כמו שנאמר "ידליק על פתח ביתו מבחוץ". זהו נר השליחות והקריירה, ההליכה החוצה לצרכי פרנסה ותחזוקת הבית.
אצל בעלי תשובה ומשפחות מעורבות דתיים וחילוניים יש לעיתים מתח גבוה בין ה"פנים" לבין "החוץ". לעיתים בעל הבית מעדיף לקבל על עצמו תפקידי חוץ רבים ומיוחדים, החל מ"זיכוי הרבים" או סתם לעבוד שעות רבות מחוץ לבית, ואילו בתוך הבית נחווה האיש כמתוסכל, שאיננו מסוגל להתמודד עם הפערים במשפחה, ולגשר ביניהם. ולפעמים להיפך, האיש מעדיף להישאר ולהסתתר בבית מפני עול החיים והקושי לנווט בין כל המורכבויות.
נרות חנוכה מהווים מעיין "שרי החוץ" שלנו, הם אלו שמקרינים החוצה את האור הפנימי שיש בתוך הבית שלנו, אור השלום, השלווה, השמחה והביחד. אלו בבחינת "פרסומי ניסא" אך לשם הפרסום – נדרש הנס קודם כל להתנוסס ולהתקיים בתוך הבית. הנרות הללו "נושאים" עימם את בני הבית, את השלום והאור הפנימי – החוצה כשגרירי אור זוהרים למרחוק.
עניין נוסף שמבטאים נרות השבת ונרות חנוכה, הם ענייני פנים וחוץ שבתוך הלב. לא רק שלום בבית צריך להיות, ויש לעבוד עליו, אלא גם שלום פנימי ביני לבין עצמי. בעלי תשובה וזוגות מעורבים דתיים וחילונים, נמצאים פעמים רבות תלויים בין שמים לארץ, בין גשמיות לרוחניות, והאיזון מאתגר אותם מאד. עלינו לזכור שלא מצופה מאתנו לעמוד בניסיונות קשים מכפי כוחנו. לא מצופה מאתנו לקיים משהו שגדול עלינו. כל תהליך קורה לאט, וגם מסע ארוך מאד, מתחיל בצעד קטן. בדיוק כמו פך השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים, די באור קטן שיאיר הרבה חושך.
השלום והשלמות הפנימיים בתוכנו, יובילו אותנו לשלום עם בן או בת הזוג ובכל הבית. כל אחד הוא נר בפני עצמו ואת כוחו של העם מייצגים כל סוגיו וכל חלקיו, על כל גווניהם והייחודיות שלהם. השלום והשלמות הפנימיים של כל אדם עם הדרך שלו, ויחד עם זאת בלי לכפות את עצמו על אחרים – הם אלו שיאירו לבסוף החוצה, ואותם יספגו הילדים והמשפחה. זהו פרסום הנס. נס הגדלות והשלום שבלב המקרין לכל הבית ומחוצה לו.
הכותב הוא מגשר ויועץ זוגי, מייסד עמותת 'התקשרות זוגית'