נוירו־ארכיטקטורה היא תחום שבוחן את האופן שבו עיצוב ותכנון הסביבה משפיע על הבריאות הנפשית, הפיזית והרגשית שלנו ושל הסובבים אותנו. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על קשר בין האופן שבו אנו מעצבים את החללים בסביבה שלנו – מבנה, צבעים, קווים, תאורה, מרקמים ואפילו חפצי נוי ועציצים - לבין הבריאות הנפשית שלנו. לעיצוב החלל יש השפעה משמעותית על התחושות, על מצב הרוח, על התודעה ואפילו על מידת היצירתיות והאפקטיביות שלנו. ההבנה הזאת מאפשרת לעצב את המרחב בהתאם לצרכים שלנו, אם מדובר בארגון עסקי ואם מדובר במוסד ממשלתי או בבית פרטי.
דוגמה קלאסית לכוח שיש לסביבה היא הקתדרלות הגותיות באירופה. שם מטרת הבנייה הייתה לעורר תחושת הוד ויראת כבוד, שתואמת את המסר הנוצרי שהאדם הוא בסך הכל פסיק קטן ביחס לאל. דוגמה נוספת היא חניונים תת־קרקעיים, שגורמים לאנשים לרצות לברוח החוצה. יש משהו בפרופורציות הנמוכות והרחבות שמתחת לפני האדמה והיעדר האור הטבעי שמעורר תחושות חרדה.
על פי תיאוריית ה"קוגניציה הגופנית", ההתנהגות וההחלטות שלנו מושפעות בעיקר ממה שנחווה על ידי החושים. הסביבה שלנו רצופה ברמזים חושיים הקיימים ברקע ונתפסים בתת־מודע. מידע חושי מקבל משקל רב בתהליך קבלת ההחלטות שלנו, אך השפעתו מתבצעת בנתיב עוקף מודעות. נמצא למשל שריח וניל מעודד קניות של מוצרי תינוקות, מכיוון שבאופן לא מודע וניל מקושר לחלב אם. לפיכך, ניתן לעשות שימוש בסביבה גם כחלק מתהליך טיפולי. הרעיון המרכזי הוא שאם נדע לעצב סביבה המותאמת באופן אופטימלי לצרכים הפסיכולוגיים של עובדים, תושבים או צרכנים, נוכל לשפר באופן משמעותי את החוויה שלהם, את מה שהם יזכרו ממנה, וכפועל יוצא גם את הרווחה הפסיכולוגית שלהם.
נמצא למשל שעיצוב רהיטים ואלמנטים בסביבת המגורים משפיע על דפוסי הפעילות במוחנו. במחקר התבקשו שתי קבוצות של נבדקים לשהות בשני חדרים דומים, שההבדל ביניהם היה בעיצוב. בחדר הראשון הרהיטים עוצבו בקווים ישרים וחדים, בעוד בחדר השני הרהיטים היו בעלי קו קמור ומעוגל. נמצא שהרהיטים המעוגלים עוררו פעילות מוחית רבה יותר ויצרו אווירה ידידותית, לעומת הריהוט בקווים הישרים והחדים, שעורר ניכור ותחושות שליליות.
נמצא שגם סוגי תאורה שונים מייצרים תגובות פסיכולוגיות שונות. אם ניכנס לחלל שמואר באור עמום, נרגיש עייפות פיזית ונפשית, אך תאורה בעוצמה גבוהה מדי עשויה לגרום לנו להרגיש חשופים מדי. לעומת זאת, נמצא כי תאורה בעוצמה אידיאלית שיפרה את הביצועים של סטודנטים במטלה קוגניטיבית לעומת תאורה חלשה או חזקה מדי. רמת התאורה משפיעה על השעון הביולוגי הפנימי שלנו: ירידה בחשיפה לאור עלולה לשבש את הקצב הפנימי של התהליכים הביולוגיים, לפגום בהפרשת המלטונין במוח ולהביא לתחושה של נמנום, ממש כפי שתאורה חזקה יכולה להעלות את רמות הסרוטונין ולעורר. זו גם הסיבה לכך שהורים מחשיכים את החדר כאשר הם רוצים להרגיל תינוק לשעות שינה סדירות.
גם לריחות יש השפעה על התחושות שלנו. סריקות מוח מראות כי עצם החשיפה לריח מובילה לפעילות מוגברת במערכת הלימבית שמעוררת אצלנו רגש. ידוע כי קיימים קשרים עצביים בין חוש הריח לבין האזור במוחנו שאחראי לזיכרון. בכל פעם שהריח מעורר אצלנו זיכרון מסוים, כל המחסומים הרציונליים מוסרים.
כך למשל נמצא שהגורם שהחזיר אנשים בארה"ב לדירה פוטנציאלית שהם שקלו לרכוש, היה ריח של עוגת תפוחים וקינמון. ייחודיות זאת של חוש הריח נהפכה לחלק אינטגרלי מאסטרטגיית השיווק של בעלי עסקים. כשאנו הולכים בקניון, קשה לפספס את הריח החזק בכניסה לחנויות של המותגים הגדולים. כיום ניתן למצוא מומחים לריחות, שמטרתם להתאים למותג ריח ייחודי שיהיה מזוהה עמו - ויצור אסוציאציה בינו לבין הריח. עסקים אחרים מעדיפים להישען על אסוציאציות קיימות, כמו ריח הקינמון המופץ בזמן חג המולד מחנויות מסוימות.
ריחות יכולים להגדיל את הסיכוי שניכנס לחנות ב־25%. תחשבו על רשתות הסופרמרקטים הגדולות. כדי ליצור תחושה מזמינה, מאפייה הממוקמת באזור מרכזי מפזרת ניחוחות מאפה למרחוק. לסופרמרקט יהיה הרבה יותר חסכוני לרכוש את המאפים מספק חיצוני, אבל אפקט הריח מעודד קנייה אימפולסיבית של מוצרים נוספים.
הפסיכולוגיה של עיצוב חללים משמעותית מאוד למקומות עבודה. לאחרונה ישנה מגמה לשלב בעיצוב המשרד אלמנטים ביתיים כדי ליצור תחושת נוחות וחמימות.
אם בעבר המשרד היה מעוצב באופן קר ואפרורי עם שולחן עץ אישי, מנורות פלורוסנט וכיסאות משרדיים, כיום מקובל להשתמש בריהוט נעים וחם כמו פופים, שטיחים, שולחנות נמוכים, ספות קטיפה, קירות צבעוניים, עציצים ותאורה עגולה המדמה אור יום. המשרד המעוצב משפיע על הרצון של העובד להגיע, ולא בכדי הוא הפך גם לסמל סטטוס ולחלק מהמכירה בראיונות עבודה. בנוסף מושם דגש רב על תכנון ועיצוב נקודות מפגש בלתי פורמליות בין העובדים, אם במטבח ואם בעמדות אכילה משותפות או במתחם אלטרנטיבי.
עם זאת, אחד הרעיונות העיצוביים שבו הושקעו תכנון ומחשבה נחל כישלון חרוץ - ה־Open Space. בשנים האחרונות ראינו מעבר מאסיבי ממשרדים סגורים לחללי עבודה פתוחים, שבהם העובדים יושבים ללא דלתות ומחיצות. למרות הרעיון היפה, לא רק שהוא לא הביא לתוצאות הרצויות - הוא הוביל לתוצאות הפוכות מהמצופה. נמצא כי בהשוואה לעובדים במשרדים סגורים, איכות הקשרים החברתיים של עובדים באופן ספייס ירודה. באופן אירוני, בהשוואה לעובדים באופן ספייס, אפילו עובדים מהבית מצליחים לתחזק קשרים חברתיים טובים יותר עם עמיתיהם.
הרעיון שעמד בבסיס חללי העבודה הפתוחים היה שהסרת המחיצות תעודד אינטראקציה ושיתופי פעולה, ותעביר מסר של שוויון בין העובדים למנהלים. הבעיה היא שקרבה רבה מדי גורמת לנזק ולא מעודדת חברויות. הקרבה היתרה וההיעדר המוחלט של פרטיות הובילו לאפקט בומרנג. עובדים החלו להסתגר ולהתעלם מהסביבה. רובם אף יושבים במרחבים הפתוחים עם אוזניות - גם כשלא מתנגנת מוזיקה.
נסיים בעיצוב הבית. אחד מפריטי החובה בבתים בשנים האחרונות הוא האי במטבח. מעבר לאלמנט העיצובי, יש לו השפעות מרחיקות לכת על איכות החיים. צורתו הייחודית מזמינה אנשים להתיישב לידו והוא מעודד אינטראקציה שלא בהכרח הייתה מתרחשת בלעדיו. בזמן שאחד המארחים עסוק בהכנות אחרונות במטבח, במקום לעמוד לידו בחוסר מעש או לחכות בסלון, אנשים נוטים להתיישב בנוחות עם כוס יין ליד האי.
האי הופך את המטבח למקום הישיבה המועדף, גם על בני הבית וגם על האורחים, ומעודד אינטראקציות בין אנשים. ההבנות הפסיכולוגיות שהצטברו מאפשרות לתכנן חללים המביאים אנשים לכדי הגשמה עצמית, ומעשירות את אופי החוויות שלנו.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]