"מלחמת לבנון השנייה הייתה מלחמה צודקת, אבל עלובה, גם אם מצבנו בלבנון טוב ממה שהיה לפני המלחמה", כך קבע אלוף (בדימוס) אורי שמחוני, בעבר מפקד סיירת "אגוז", קצין צנחנים וחי"ר ראשי, ראש מה"ד ונספח צה"ל בארה"ב ב"לויתן לבן", ספר אמירות שלו, שכינס בנו, כדורסלן העבר גלעד שמחוני, בהוצאת "גלורי". בספר, ובראיון שבעקבותיו, התגלה שמחוני, שהלך לעולמו השבוע בגיל 86, כדמות בלתי שגרתית ובעלת חשיבה מקורית.
עוד אמר שמחוני, אחיינה של יהודית שמחוני, חברת הכנסת הראשונה, על מלחמת לבנון השנייה: "המדהים במלחמה הזאת היה שחילות היבשה פעלו בה בניגוד מוחלט לתורת הלחימה של צה"ל והם אחראים לכישלון. מי שחשב שחיל האוויר יוכל להכריע במערכה, לא מבין את מהות המלחמה. אי אפשר לפתור בעיה רב-ממדית על-ידי לחימה חד-ממדית כמו זו של חיל האוויר".
שמחוני התייחס בחדות למערכות ישראל שבהן נטל חלק. על קרב המיתלה במבצע קדש, שבו היה אחד הצנחנים שצנחו שם, אמר: "הדבר החשוב ביותר לגבי קרב המיתלה זו המיותרות שלו. עשרות אנשים נהרגו סתם, ללא סיבה, ללא מטרה וללא תוצאה".
על מלחמת ששת הימים, שבה שימש כקצין המודיעין של חטיבת גולני, אמר שמחוני: "בראייה לאחור מלחמת ששת הימים - שבצדק ראינו בה הישג צבאי גדול שלנו - הייתה מלחמת השחרור של הפלסטינים. השטחים שנכבשו, יהודה ושומרון מידי ירדן ורצועת עזה מידי מצרים, הם השטחים שבהם תקום בעתיד מדינה פלסטינית".
במלחמת יום הכיפורים היה סא"ל שמחוני קצין אג"ם בפיקוד הצפון ובמהלך המלחמה מונה למפקד חטיבת גולני. בתחילת המלחמה הוא היה זה שהחליט להפנות את חטיבה 7 של השריון, "שהצילה את עם ישראל בגולן", להיערך בפתחת קונייטרה על-מנת לתפוס שטחי-מפתח, השולטים על כביש קונייטרה-דמשק.
על מבצע ליטני אמר האלוף בדימוס: "יכולנו להשמיד בו יותר מ-300 עד 400 מחבלים שהרגנו בלבנון, אבל השארנו את דרכי הבריחה צפונה פתוחות. שכן, אם תכריח את האויב להילחם כשגבו אל הקיר, זה יעלה לך בנפגעים רבים".
את מלחמת לבנון הראשונה תיאר שמחוני כ"מלחמת שולל מהתחלה ועד הסוף" ופסק ש"אי אפשר להילחם כשמרמים ומסתירים את המטרות האמיתיות". "הדבר היחיד שעשינו בלבנון היה לגרש את ערפאת מביירות וקיבלנו אותו לאחר-מכן ברמאללה", הוסיף שמחוני, ששלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה תרגל כראש מה"ד משחק-לחימה שבו חזה את התרחשויותיה. "גירשנו את הפלסטינים וקיבלנו את החזבאללה", סבר.
שמחוני, שגדל על מיתוס תל-חי והעריץ את מאיר הר-ציון, התייחס לשורה של אישים:
חנה סנש - "הייתה גאונה, כשכתבה את 'שלא ייגמר לעולם, אבל איזה מטומטם שלח בחורה צעירה ומוכשרת כל-כך למשימת התאבדות?"
אסף שמחוני, דודנו, אלוף פיקוד הדרום, שמצא את מותו בתאונה אווירית במהלך מבצע קדש - "מטוסו נחת בא-טור בדרך למסדר הניצחון בשארם א-שייך. הוא דיבר עם רפול. אחר-כך הוא קרא לי והבטיח שכשיחזור לארץ בערב, הוא ירים טלפון לגינוסר, לומר להורים שאני בסדר. הייתי האחרון שראה אותו. מטוסו התרסק בדרך לארץ והוא נהרג. 'אהוב נפשי, אלוף הניצחון', ספד לו בן-גוריון".
משה דיין - לגביו סיפר שמחוני, שכאשר קרא אביו ב'דבר' על מינויו כשר הביטחון, אמר: "מילא שהיה מבלף בג'ולים, מילא שהיה מעתיק שיעורים בבית הספר, אבל לרמות את כל המדינה? שר הביטחון?!"
לכך צירף שמחוני עדות אישית: "דיין הגיע לביקור בחפ"ק הפיקודי ביום השני של מלחמת יום הכיפורים ושידר פאניקה. אני זוכר את ידיו רועדות ללא שליטה, כשדיבר על חורבן בית שלישי".
אריאל שרון - "כשר הביטחון, שיזם וניהל את מלחמת לבנון הראשונה, הוא כבר לא היה אותו מג"ד כריזמטי, סוחף ונערץ, כשסביבו קציני צנחנים צעירים, אלא פוליטיקאי מתוחכם, מוקף במלחכי פנכה, שהוביל את מדינת ישראל ואת צה"ל למלחמה המיותרת והמטופשת ביותר בתולדותיה. הטקטיקן המזהיר התגלה כשר ביטחון בינוני, שלא היה בקיא בזירה הבינלאומית ובזירה הערבית ולא היה מסוגל להבחין בין מטרות ניתנות להשגה לבין פנטזיות".
רפאל איתן - "רפול היה גדול המפקדים והלוחמים של עם ישראל. איש חכם וצנוע. ביום שישי האחרון לפני טביעתו בנמל אשדוד אכל איתנו ארוחת ערב. אהבתי אותו".
על צל"שים אמר: "גיבורים - מקומם בסרטים בהוליווד. אני לא מחבב גיבורים. מאחורי כל גיבור עומדת תוכנית שנכשלה ומאחורי אותות וצל"שים - מפקד ששכח לקחת בחשבון את המודיעין או את תוואי השטח. כדי לבצע תוכנית צבאית טובה, לא צריכים להיות גיבורים, אלא פשוט לפעול נכון. מעשי גבורה מתרחשים כשהכל משתבש".
"אסור לשלוח חיילים לאן שאפשר לשלוח פגזים", הוסיף ואמר שמחוני. "מאז שחרורי מהצבא אני לא הולך לטקסים של יום הזיכרון, כשאני חי את האובדן כל השנה".
שמחוני אף התבטא בנושא הגבולות: "מרגע שקו או נקודה כלשהם נקבעים כקו גבול, הקו נעשה מקודש והופך לחלק מהאתוס הלאומי, למשהו שלכאורה כדאי למות בשבילו. העניין הוא שגבולות משתנים פעמים רבות ולמות אפשר פעם אחת לכל היותר, כך שכדאי למות בעניין הזה".
אלוף העבר, שהתגורר בחופית, נהג לפתוח את היום בריצת בוקר בחוף ובכוסית שמן זית, "סם החיים", כדבריו. נתן אלתרמן היה המשורר האהוד עליו מילדותו ומאיר שלו - הסופר הישראלי בן זמננו המועדף עליו. שמחוני אהב לשמוע את שירתו של יוסי בנאי וגם מוזיקה קלאסית. השריקה המשפחתית שלו נבעה מ"מערת פינגאל" של מנדלסון. בחנוך לוין הוא ראה "תופעת טבע נדירה" ובניגוד לרבים, צידד ב"מלכת אמבטיה" שלו. "אני אוהב בדיחות על גנרלים", הצהיר.