שבוע השפה העברית, שיגיע לשיאו ביום חמישי הקרוב עם שלל אירועים ברחבי הארץ, מרגש לא מעט אנשים בינינו, בעיקר כאלה שאינם מתייחסים לשפה העברית כאל אמצעי תקשורת בלבד. אחד מהם הוא איש הטלוויזיה, הסופר והעיתונאי גיל חובב, נינו של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה, נכדו של איתמר בן אב”י ובנם של איש הרדיו משה חובב ואשת רשות השידור דרורה בן אב”י.

“בבית גידלו אותי אנשים שהעברית הייתה יקרה ללבם הן כמורשת והן ככלי עבודה”, מספר חובב. “אבל מעבר לזה חינכו אותי שעברית היא כרטיס הביקור שלי, ושצריך לשפר אותה ולהתגאות בה ולא לדבר בצורה מוזנחת, בדיוק כמו שלא צריך להתלבש בצורה מוזנחת. כפי שצריך להקפיד על נימוסים - צריך להקפיד על שפה נאותה”.

לא היה בך צורך מדי פעם “למרוד” ולהגניב איזו מילת סלנג?
“לא, אני מאוד ממושמע. תמיד אהבתי את זה, אפילו את הממד המעט כפייתי של להקפיד ולדייק. זה מצא חן בעיניי מהרגע הראשון. יש לי תמיד מחלוקת עם אריאל הורוביץ המשובח והיקר והאהוב והמוכשר, בנה של נעמי שמר, שהוא יוצר מאוד מוכשר בזכות עצמו, והעברית שלו היא בכוונה מעט מרושלת בקצוות. הוא אומר שאילו הוא היה מנסה לדייק, זה היה נשמע מלאכותי או יומרני או ירחמיאלי. אני לא מסכים איתו ואומר לו שחבל, אבל כל אחד וגישתו, זה בסדר, אני מאפשר לאחרים לשגות”.

לאורך השנים כתב חובב, 59, שלל ספרים, מאמרים ותוכניות על השפה העברית והוא גם מרצה עליה בהופעותיו השונות, בהן “שירים שלא הבנתי”. “אני לא חושב שעברית צריכה חלילה לקפוא על שמריה וזה בסדר שיש מילים לועזיות בעברית”, הוא אומר. “אני לא חוגר שק ואפר בגלל שאומרים אופטימיות במקום ‘ורדנות’, למרות שיש אפשרות לומר את המילה הזו בעברית, אז חבל. אבל מה זה משנה? המאבק הבן־יהודאי היה על העברית כשפת דיבור, ואין ספק שניצחנו בו באופן מזהיר, אז בוא נתבשם בניצחון הזה”.

גיל חובב (צילום: רלי אברהמי)
גיל חובב (צילום: רלי אברהמי)


כשאתה פוגש אנשים ברחוב ואתה אומר להם “ורדנות” במקום אופטימיות, הם מבינים מה אתה אומר?
“אני מדבר אולי קצת יותר גבוה מהרגיל, אבל אני לא מדבר מוזר ואני יודע לשלב את זה במנעד הנכון, כך שהרבה פעמים יכולים להשלים מתוך ההקשר. זה לא שבאמת צריך להגיד ‘ורדנות’ במקום אופטימיות. אבל יש מקרים שבהם אני לא מוותר על קרנה של העברית, למשל, לאחי (איתמר חובב – ד”פ) ואשתו יש מסעדה, וכשגיליתי שבתפריט כתוב ‘קריספי’ במקום ‘פריך’, אז חוללתי שערורייה כי זה כבר סתם מכוער. אז ברמה כזו אני חושב שאנחנו יכולים לדרוש מעצמנו לדייק יותר”.

השחקן אסף אשתר זכור כמי שהצחיק מדינה שלמה בתוכנית המערכונים “הקומדי סטור” בניינטיז, לא פעם בזכות משחקי הלשון של דמותו. מאז, כבר כמה שנים שאשתר מרצה על השפה העברית ואף מעלה ברחבי הארץ את המופע “כל המילים השמחות”, המבוסס על הזמר העברי, תוך שימת דגש מיוחד על השפה העברית. “האהבה לעברית הגיעה מהבית שבו גדלתי”, מספר אשתר. “כשהחלטתי להיות שחקן, הבנתי שהעברית היא חלק בלתי נפרד מהמקצוע הזה, ולאט־לאט הבנתי עד כמה אני אוהב את השפה”.

אליעזר בן יהודה (צילום: קלוגר זולטן לע''מ)
אליעזר בן יהודה (צילום: קלוגר זולטן לע''מ)


מה חשיבות העברית עבורך?
“הרבה מתייחסים אל העברית כאל כלי תקשורת, אבל בעיניי היא תרבות שהחלה לפני נצח נצחים וממשיכה ומתפתחת. בזמן שאחרים מרימים גבה או מגחכים על כל חידוש לשוני שהאקדמיה מנסה להכניס לשפה - אני נרגש מזה, גאה בזה, רוצה לעקוב אחרי זה וללמוד את הדברים האלה. בהרצאות שאני מעביר אני אומר שחשוב שלכל אדם דובר עברית תהיה זכות הבחירה להשתמש באיזו מילה שמתאימה לו".

"הוא חייב להכיר ולדעת את העברית על בורייה, על כל משלביה ורבדיה. אחר כך הוא יכול לבחור באיזה משלב עברי ישתמש, בדיוק כמו שהוא בוחר אילו בגדים ללבוש. אני משקיע כל זמן שיש לי בללמוד עוד ועוד על העברית. אני מקבל חדשות לבקרים טלפונים מחברים ששואלים: ‘איך אומרים את המילה הזו?’, ואני נדרש לפנות למילונים. הספר שהכי נפתח אצלי בבית הוא מילון אבן שושן על כל כרכיו. האתר שנפתח אצלי הכי הרבה הוא של האקדמיה לעברית”.

אשתר מותח ביקורת על תופעת האימוג’יז בוואטסאפ, שפוגעת בעברית. “זה מחליף לצערי את הצורך בלהתנסח”, הוא אומר. “הנוער גדל לשפה דלה, כי הרי למה צריך למצוא מילה שמביעה אהבה או אכזבה או הזדהות, אם אני יכול לשלוח אימוג’י?”.

מתקנת סדרתית

לרגל שבוע השפה העברית יצר והקליט הראפר והשחקן ג’ימבו ג’יי (עומר הברון) יחד עם להקת “שלווה” את “שיר בעברית”, בשיתוף פעולה עם האקדמיה ללשון העברית. “מעבר להיותה כלי דיבור, עברית מאוד נוכחת בחיים שלי, בעיקר כי אני ראפר”, הוא אומר. “כיוצר, הרבה פעמים אני מעביר את השירים שלי הגהה, אבל לעתים אני בוחר גם לא להשתמש בעברית תקנית כי יש משהו בעברית ממלכתית שלפעמים יוצר ניתוק מהרגש. אז לפעמים אני מעדיף לכתוב כמו שאנחנו מדברים בחיי היומיום. עם זאת, הרבה פעמים אני משלב בין עברית גבוהה לעברית של הרחוב, ולפעמים מרגיש שדווקא עברית גבוהה משרתת את הרגש טוב יותר”.

מאין האהבה לעברית?
“האהבה לעברית דבקה בי מהבית, מאמא שלי. היא הייתה מתקנת סדרתית שלי: בכל פעם שהייתי עושה טעות, היא הייתה מעמידה אותי על טעותי, וככה העברית התקנית התנגנה לי באוזן”.

איך אתה רואה את מעמד העברית כיום?
“בגלל האקלים הפוליטי הנפיץ בישראל, המעמד של העברית תמיד טעון בעיניי. שפה מתעצבת ברחוב ומשקפת את מה שקורה במציאות יותר חזק מכל גוף ממשלתי או ממלכתי שמנסה לאכוף אותה. המיקס התרבותי שיש פה משביח את השפה, והעברית שאנחנו שומעים היום עשירה, טעונה ומעצבת אותנו לא פחות ממה שאנחנו מעצבים אותה”.

עדי ארבל, שביומיום מנהל את "הפורום לחברה האזרחית", התאהב בעברית בגיל 13, כשנחשף לראשונה לתשבץ היגיון. “מאז לא חדלתי לשחק בשפה העברית, כשמה שמעניין אותי הוא 'המילים התפוסות’”, הוא אומר. “הכוונה היא למילים לועזיות שמשרתות אותנו בשפה העברית ביומיום, אך אין להן חלופה ראויה בעברית, ואם יש, אז זו מילה שהיא כבר תפוסה. למשל המילה ‘ברמן’. מה הוא עושה? מוזג לך שתייה, כלומר הוא יכול להיקרא ‘מזגן’, אבל כבר יש מילה כזו שנתפסה על ידי אמצעי מיזוג אוויר. פתחתי קבוצת פייסבוק בשם ‘מילים תפוסות’, שבה אנשים מעלים רעיונות למילים מהסוג הזה, וכבר מצאתי מעל 100 מילים כאלה. עוד דוגמה: מנטור הוא אדם שמלווה אנשים, כלומר הוא יכול להיקרא ‘לוויין’, אבל כבר יש מילה כזו”.

מה מושך אותך בעברית?
“החייאת העברית היא אחד הדברים הכי קסומים שקרו לעם היהודי: שפה מן העבר שלא הייתה בשימוש רווח, וקרה לה נס והיא קמה מחדש. אני אוהב את השימוש שאפשר לעשות במילים עבריות. העושר של השפה הזו הוא באמת לא יסולא בפז”.

בגובה העיניים

שלומית עוזיאל, עורכת, מחברת ובלוגרית בתחום הלשון העברית, לא חשבה שהשפה תהפוך גם למקצוע עבורה. “חשבתי לעסוק במחקר בביולוגיה, אבל הבנתי שזה לא מעניין אותי בכלל, ולעומת זאת השפה העברית כן מעניינת אותי”, היא מספרת.

לפני למעלה מעשור, עוזיאל, שעוסקת בעיקר כעורכת בתחום המדע, פתחה את הבלוג “הקוראת הראשונה”, העוסק בלשון העברית, בשפה ובעריכה. “מטרת הבלוג היא להנגיש את הלשון העברית בצורה מעניינת, מצחיקה אפילו, ולפתח דיונים בנושא”, היא מספרת. “אני כותבת בבלוג על דברים בשפה העברית שמצאתי כמעניינים, ולשמחתי הם מעניינים אנשים רבים”.

שלומית עוזיאל (צילום: אילה ברק העליון)
שלומית עוזיאל (צילום: אילה ברק העליון)


ביולי האחרון הוציאה עוזיאל, שגם מגישה את הפינה “מוציאה לשון” ב”כאן תרבות”, את הספר “מוציאה לשון: הפתעות מהמגירה הסודית של העברית” המבוסס על הבלוג וממצאיו. “לא חשבתי להוציא ספר על עברית עד שאנשים הפצירו בי שזה חשוב להם”, היא מציינת. “הספר מציג מונחים, רעיונות ותופעות שהבחנתי בהם בעברית בצורה מצחיקה ומאירת עיניים”.

ירעם נתניהו - יועץ לשון, מרצה ללשון, מגיש ההסכת “קולולושה”, בעל האתר “לשוניאדה” ויוזם האירוע “עברית על הבר” במסגרת שבוע השפה העברית – גם פתח לאחרונה ערוץ טיקטוק המוקדש לשפה העברית. “העברית היא שפה מגניבה ומדהימה, והיא התרבות שלנו לכל דבר”, הוא אומר.

“מצאתי לנכון להראות את היופי שבה לנוער, ולא בגישה מחנכת, אלא בגישה מדליקה ובגובה העיניים. אני מעלה סרטונים שבהם אני מביא דברים מגניבים בעברית, קשר בין מילים שונות. המטרה של העמוד היא לקדם את העברית כמשהו מגניב גם לבני הנוער. אני לא אתחיל לספר על מקורה של העברית במאה ה־13 כי בקושי שלושה אנשים יתעניינו בזה, אלא אני בוחר נושאים שנוגעים לכולם, כמו למשל איך לדעת אם אדם דובר אמת או שקר לפי השפה שלו”.

עד כמה זה מצליח?
“יש סרטונים שהגיעו ל־150 אלף עד 200 אלף צפיות".

עד כמה העברית שגורה בפיך ביומיום?
“התקן לעברית הוטמע בי בצורה כל כך עמוקה שזה כבר בא לי באופן טבעי, וכמובן שאני משתדל כמה שיותר להתעדכן בכל מילה עברית חדשה שמפציעה”.

ירעם נתניהו (צילום: אסף שאשא)
ירעם נתניהו (צילום: אסף שאשא)


מה דעתך על מעמדה של העברית כיום?
“העברית היום שולטת. אומנם יש מונחים לועזיים שחודרים לשפה כי אין מה לעשות, אנחנו עוברים גלובליזציה, אבל אין איום ממשי על העברית. היא לא בחרדה קיומית”.