זה נפל אתמול על מאזיני כאן קול המוזיקה כרעם ביום בהיר. כשהם התחברו בצהרי היום לתחנה האהובה עליהם כדי להאזין כמדי חמישי ל"חידון המוזיקלי", מתוכניות הדגל שלה, עורכה ומגישה מזה 33 שנה, גדעון הוד, השמיע להם כפתיח קטע מסימפוניית הפרידה של היידן ולהפתעתם הודיע בנימה מאופקת ככל האפשר שזה החידון האחרון.
בגיל 87, בעודו במיטבו הוד, אגדת רדיו, נשלח סופית הביתה. את אות החידון, מהקונצ'רטו הברנדרבורגי מס' 1 של באך, הם ייאלצו לשמוע בהזדמנויות אחרות. בראיון עמו נשמע הוד פחות מאופק. "זה קורה לי אחרי ששירתי את הציבור באמצעות הרדיו 66 (!) שנה, בתחומי הספורט, התחבורה והמוזיקה", הוא יורה תגובה מהמותן.
"החידון, שאותו שידרתי במשך 33 שנה, הפך עד מהרה לאחת מהתוכניות המרכזיות בקול המוזיקה. הורדת התוכנית בלי התחשבות במאזינים מראה כמה שלהנהלת התאגיד אכפת ממה שמשודר בתחנות שלה, כשאפילו לא טרחו להסביר מדוע מורידים. הם טוענים שאי אפשר לעבוד בחינם. יפה, אני לא צריך את הכסף שלהם והם יכלו לשלם שקל לחודש ולתת לנו להמשיך לרוץ במה שגורם כיף למאזינים ולי".
כמי שמזוהה קודם כל עם ספורט, מניין הידע העצום במוזיקה שהפגנת בחידון ובתוכנית "פנינים לשבת"?
"באתי למוזיקה מאהבה מאז שבגיל שלוש ניגנתי בגן הילדים ב...משולש. הידע הצטבר במשך עשרות שנים של קריאת ספרי מוזיקה ואנציקלופדיות, כשהיום המחשב הוא הכלי האידיאלי לכך ולהאזנה למוזיקה, בנוסף ל'רק' 9,000 תקליטורים שיש לי בבית ואליהם מתווספים עוד ועוד".
בעודו מספר על כך, עובר הוד במנהרת הזמן אל נעוריו בתל-אביב של שנות ה-30: "חיינו אז התרכזו סביב המוזיקה. לאחר הפעילות ב'תנועה המאוחדת', הייתי הולך עם החבר'ה, ביניהם המוזיקאי בן כיתתי נעם שריף, לשמוע מוזיקה ב'אהל שם'. איך? - מכיוון שלא היה אז מיזוג-אוויר, כשהיו פותחים את החלונות למעלה, היינו שומעים את הקונצרטים מבחוץ ובחינם!"
אחרי שקמה המדינה, כבן של קיוסקאי וכמי שגדל במשפחה לא אמידה, הוד היה עובד בחופשות בבניין כדי שיוכל לקנות תקליטי 78', שהיו אז יקרים ולהאזין להם מהגרמופון שהוריו רכשו למענו בדי עמל. זה הביא אותו כבר ב-49' להיות ממשתתפי חידון הרדיו המוזיקלי של אלון שמוקלר ושל יצחק שמעוני.
הוד לא התרכז רק במוזיקה. בצעירותו הוא עסק בשלל ענפי ספורט, "כולל אפילו איגרוף וגולף". לאחר שירותו הצבאי כמד"ס, הוכשר כמורה לחינוך גופני ובמשך 11 שנה היה מורה לספורט "עד שתאונת אופנוע חיסלה לי את קריירת ההוראה".
אך לא אלמן ישראל. במקביל להוראה כבר החל בקריירה הרדיופונית רבת השנים שלו. "בעודי על קביים מהתאונה, נחמיה בן-אברהם שלח אותי לסקר את אליפות אירופה בכדורסל, שנערכה בפינלנד", הוא נזכר.
זה היה הספתח. כשדר-ספורט הקיף הוד את כדור הארץ והמציא את התוכנית המיתולוגית "שירים ושערים", לאחר שהיה עד לתוכנית כזאת באיטליה. בין האולימפיאדות ואליפויות העולם שהוא סיקר כילה הוד עד תום חמישה דרכונים תוך כדי נדודיו ביניהן. "הנסיעות האלה הן בעיקר עבודה וכמעט לא מספיקים לבלות בהן", הוא מרגיע את המקנאים.
בנסיעותיו צבר הוד חוויות ומפגשים לרוב. אחד מהם היה עם ג'סי אוונס, גיבור אולימפיאדת ברלין 36', שעל אפו וחמתו של היטלר גרף שם ארבע מדליות זהב בתחרויות האתלטיקה. הוד תפס את האגדה ביציע בהתחלת אולימפיאדת מינכן 72' המקוללת והשיג ראיון בלעדי איתו.
כשבא לשדר את הראיון, התברר לו, שוד ושבר, שבטעות הקליט על הראיון עם אוונס את אמיל זטופק, אגדת אתלטיקה אחרת, שכונה "הקטר הצ'כי". מה עושים? - ליד המלון הבחין בגבר שחור רם ונישא, דומה כמעט כשתי שתי טיפות מים לאוונס.
"יצאתי ממנו מבסוט חאלס", נזכר הוד. "אבל כשבדקתי את ההקלטה, תפסתי מהתשובות המפורטות, כביכול, שהוא מסר לי, שהוא לא היה אלא ...מתחזה, שעבד עלי בצורה מתוחכמת, בניגוד ל'אורגינל', שדבריו נמחקו. אז מה, להרים ידיים ולחזור בלי ראיון עם אוונס? - לא! רצה אלוהים וערכו איתו מסיבת עיתונאים די המונית, שבה הקלטתי את דבריו. ההקלטה הזאת שמורה אצלי עד היום..."
הוד לא ישכח לעד את אולימפיאדת ברצלונה 92'. במהלך שידור תחרויות השחייה חש צריבות איומות, אבל המשיך לשדר אגב ייסורי-תופת, בבחינת ההצגה חייבת להימשך כנראה בכל מחיר. בתום הסיוט הוא הובהל לבית-חולים, שם אובחן שהתוספתן שלו על סף פיצוץ ואם לא ינותח מיד, חייו יהיו בסכנה. הוד, שניסה למשוך זמן מתוך אשליה שעדיף לו להגיע ארצה, שוכנע לבסוף על-ידי רופא המשלחת הישראלית לתת אמון ברופאים הספרדים. "כך ניצלו", הוא מסכם.
כעשרים שנה ליווה בנאמנות את מכבי תל-אביב, מי שהייתה פאר הכדורסל הישראלי, בהתמודדויות שלה ביבשת השכנה. "עם כל הוותק שצברתי בנסיעות איתם, אף פעם לא הייתי חלק מ'המשפחה'", הוא מציין. "כלומר, חברים-חברים, אבל אם רוצים לשדר באובייקטיביות, כדאי לשמור על ריחוק מסוים".
נשוב לענייננו. לדברי הוד, היה זה שלמה הד, המנהל הראשון של קול המוזיקה, שקרא לו לדגל לערוך את החידון המוזיקלי במקומו. "מה פתאום?', שאלתי", משחזר הוד. "הוא הסביר, שאין לו זמן לערוך את החידון וגם לנהל. נאלצתי לקבל את ההצעה שלו, אבל ציינתי שאינני בוגר קונסרבטוריון וגם אינני קורא תווים. קטונתי. 'עזוב שטויות!', הוא הגיב. 'אתה תעשה את החידון יותר טוב מכל אחד אחר".
אולי לא ייאמן, אבל אז צירף הוד את המוזיקה לשני התחומים האחרים שביניהם תמרן ברדיו - ספורט, כאמור ו...תחבורה, כמי שהגיש וערך במשך שנים רבות את תוכנית "אור ירוק", שממנו זכור לטוב ג'ו קריידן, מומחה הרכב העסיסי מכפר-בלום.
הוד רואה שליחות בתוכנותיו המוזיקליות. "איתן יכולתי לקרב למוזיקה הרבה אנשים, שבדרך כלל היא לא בראש שלהם", הוא משוכנע. "כשהייתי עושה קניות בשוק הכרמל, החבר'ה שם, שהכירו אותי מהספורט, היו מחמיאים לי על תוכניות המוזיקה, שמי בכלל חשב שהם הקשיבו להן".
עושה רושם, שמישהו חשב לעשות סוף לשליחות החשובה. "בתאגיד לא אכפת מהמאזינים, אם לא כן, לא היו מוותרים עלינו בקלות כזאת", מתריס הוד ומזכיר את הפרילנסרים הוותיקים האחרים של כאן קול המוזיקה, ששידוריהם הופסקו במקביל לחידון שלו - ציפי ויצטום ובני הזוג דני אורסתיו ורבקה שמיר. עומר ריטה, מהעורכים הבכירים בתחנה, התפטר כמחאה מצפונית נוכח הצעדים שננקטו.
אורסתיו, מסמלי קול המוזיקה בעבר, מגיב: "הודיעו לנו שבגלל בעיית תקשיר פיטרו אותנו, הפרילנסרים הוותיקים. אני מקווה שהבעיה לא כספית. הרי שילמו לנו פרוטות. אם זה היה תלוי בנו, היינו מוכנים להמשיך אפילו בהתנדבות".
מה אמרו לך, גדעון?
"לא אמרו. אף אחד! שום כלום!"
כשמהתאגיד לקחו ממך, בגל פיטורים קודם, את תוכנית "פנינים לשבת", לא חששת שהחידון ילך בדרכה?
"בחיים לא! הייתי בטוח שיאפשרו לי לשדר אותו כל עוד שאוכל".
נוכח הנמרצות שלך, אתה בטוח שעברת 87?
"מה לעשות. אל תשכח שהייתי ספורטאי וגם אמא שלי הייתה ספורטאית. זה אצלנו בגנים..."