"גבירותיי ורבותיי, מהפך", הוא ספר עיוני-היסטורי המציג את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מרגע היבחרו של בגין, ומתאר את ארבע השנים שבהן שינתה ישראל את פניה, שנים שבהן מנחם בגין, המנהיג עם העוצמה החזון והפאתוס, הצליח לממש את רעיונותיו הפוליטיים-ימניים שאותם גיבש מגיל צעיר.
"גבירותיי ורבותיי, מהפך" זו כמובן האמירה המפורסמת של חיים יבין, מגיש החדשות המיתולוגי ברשות השידור, שהכריז בשנת 1977 על מהפך בפוליטיקה הישראלית, כאשר מנחם בגין זכה בבחירות לכנסת ישראל. "לאחר שלושה עשורים של האשמת הליכוד ומנחם בגין בפשיזם, באיום על הדמוקרטיה ואפילו בניסיונות פוטש נגד השלטון, החליט יבין להסתפק בהכרזה 'מהפך'" (עמוד 11).
הספר נפתח במשבר אי אמון על רקע חילול שבת, פרישת מפלגת המפד"ל מהממשלה החילונית, והחלטתו של רבין על פיזור הכנסת ובחירות חדשות ב-17 במאי 1977. למשבר הזה נוספה צרה נוספת: משבר חשבון הדולרים של גברת רבין. שמעון פרס, שר הביטחון, ניבא את האסון המתקרב על מפלגת העבודה, והחליט להתמודד מול יצחק רבין על הנהגת המפלגה. "אנו עלולים לספוג בבחירות מכה קשה שלא ידענו כמוה" (עמוד 25).
ההגמוניה של השמאל הישראלי הסתיימה, וממשלת בגין זכתה לרוב של 63 חברי כנסת מול 53 מתנגדים. המהפך הביא למעבר מסוציאליזם לשוק חופשי, מהפך בקשר שבין ההנהגה החילונית למנהיגי הציבור החרדי ולשינויים רבים המוצגים בספר, שינויים ששינו את המדינה לטוב וגם לרע (הרע לא מוזכר בספר...).
הספר מתמקד בהרחבה בנושא הכלכלי-חברתי, שבו נעשו שינויים מהותיים ביותר על ידי נציגי הליברלים בממשלתו של בגין, בדגש על הפרטה ומעבר משוק ריכוזי לשוק חופשי. המחבר נמנע מלציין שהמהפך הזה הביא להתחזקות משמעותית של בעלי הון, קבוצה קטנה של טייקונים שהשתלטו על מדינת ישראל, ולמנצלי משאביה מאז ועד היום (מפעלי ים המלח, אוצרות הגז ועוד). "ההפרטה הייתה, עם עליית הליכוד לשלטון, למילת הקסם הטומנת בחובה את הכוח לשנות את המציאות הישראלית" (עמוד 61).
המדיניות הכלכלית של ממשלת בגין גרמה לאינפלציה משתוללת: בשנת 1980 האינפלציה הגיעה לשיא, ומדד המחירים עלה ב-133 אחוז, ונתון מפחיד יותר שלא מוצג בספר: בשנת 1984 האינפלציה השנתית הגיעה ל- 445%. אני זוכר היטב את הימים הנוראים הללו, כאשר כזוג צעיר חווינו בת הזוג שלי ואני את טירוף עליית המחירים מדי יום, ואת הקושי לשלם עבור דירה שרכשנו במחיר צמוד לדולר, כאשר ערך המטבע הישראלי ירד במהירות מדי יום.
הלב היהודי של בגין
הפרק "ממדינת היהודים למדינה יהודית" מדגיש את הקשר המתחזק בין ממשלת בגין החילונית לפוליטיקאים החרדים ורבנים. במקום לפעול להפרדת דת ממדינה כמו בכל מדינה דמוקרטית נאורה ומתוקנת, בגין הביא לתלות פוליטית בציבור חרדי לא ציוני, וסדרה של חוקים המוצגים בספר שינו את הסטטוס קוו, וחיזקו את הדת במדינה, מבלי לקדם שוויון בחובות של האזרחים בישראל, כמו חובת גיוס לשירות בצבא, ועבודת תלמידי ישיבות המתפרנסים מקצבאות המדינה.
סוגיית "גיור כהלכה" ו"חוק השבות" מוצגים בספר (עמוד 133) כגורם שהביא לריחוק בין בגין ומנהיגי היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בארה"ב, "ובמשך שנים נאבקה תנועת החרות לחיזוק מעמד הרבנים הראשיים ומוסד הרבנות הראשית" (עמוד 138). בגין חיזק גם את המועצות הדתיות בישראל וחיזוק המסורת היהודית כחלק מהלאומיות הישראלית-היהודית. "אל מול מפלגות הפועלים, שחרתו על דגלן את חירות הפרט והחופש מכפייה דתית, ראתה תנועת החרות בלאום ובדת ישות אחת" (עמוד 141).
הפרק "פתרון לבעיה הפלשתינית" מציג את עמדתו של בגין ותנועת החרות בנושא שלמות הארץ בדגש על "משני עברי הירדן" במה שקשור ליהודה ושומרון, וגמישות במה שקשור לסיני ורמת הגולן. לדידו של בגין סיני לא הייתה ארץ ישראל, בגין הגיע לעימות עם ארה"ב בנושא יש"ע, אבל הצליח להביא לפריצת דרך בקשר עם אנואר סאדאת, ובסוף שנת 1977 בגין הציג את תכנית השלום עם מצרים. בסוגיה הפלשתינית, בגין התנגד לנסיגה משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. המחבר מזכיר את הסכם אוסלו שחתם יצחק רבין בשנת 1993 להסדר אוטונומיה לפלשתינים.
הפרק "מחיקת הקו ירוק" מציג את דבקותו של בגין בחזון ארץ ישראל השלמה, והציע להחיל בשטחי יהודה ושומרון את החוק הישראלי בטענה ל"זכות אבות". הפרק מציג את הדיונים הפוליטיים שנערכו במשך עשרות שנים בניסיון לפתור את הבעיה הפלשתינית, והפילוג הפוליטי בין השמאל והימין. לאחר המהפך בגין הכריז: "יהיו הרבה אלוני-מורה", "הקו הירוק נמחק ולא ישוב עוד לעולם" (עמוד 192). ממשלת בגין הקימה מיד עם היווסדה כמאה ישובים חדשים ביהודה ושומרון וחבל עזה.
ב-5 באוגוסט 1981 יצאה לדרך הקדנציה השנייה והאחרונה של מנחם בגין בקואליציה ברוב דחוק, כאשר הליכוד הגיע להישג אלקטורלי גבוה במיוחד: 48 מנדטים. מנחם בגין נפטר במרץ 1992 (עמוד 201), ומשה פוקסמן לא מזכיר את התפטרותו של המנהיג החזק הזה בשנת 1983 והסתגרותו בביתו, בעקבות "מבצע שלום הגליל" שהתפתח למלחמה נוראה בלבנון. בהודעת ההתפטרות שלו וגם לאחר מכן, בגין לא פירט את המניעים שהביאו אותו לפרוש מהפוליטיקה.
משה פוקסמן כהיסטוריון מציג את העובדות מנקודת המבט שלו, לא מביע במפורש את דעתו, אך נמנע מלהציג את הכשלים ושינוי הערכים שהביא המהפך לחברה הישראלית. אני אישית מתקשה להכיל את ישראל החדשה שנולדה בעקבות מהפך 1977, ואני מתגעגע לימי ילדותי ובגרותי ולישראל של פעם: לצניעות, למוסריות, לאהבת המולדת והעבודה העברית, לפוליטיקאים עם החזון, לאנשי התעשייה והחקלאות ולאנשי הרוח והשירה שהיו והתפוגגו עם השנים.
סיימתי את קריאת הספר בתחושת מועקה על המהפך שהתרחש במדינת ישראל במגוון רחב של נושאים מאז עליית הליכוד לשלטון, והתעוררו בתוכי שאלות מהותיות:
- האם מעמד הביניים במדינת ישראל התחזק או נחלש מאז המהפך?
- האם הבירוקרטיה והמנגנון הממשלתי הצטמצמו בעקבות מהמהפך?
- האם שכבות המצוקה - אוהדי הליכוד, שקיוו לשינוי מהותי במצבם, אכן שיפרו את מעמדם הכלכלי-חברתי? האם בגין הצליח לבטל את הקיפוח החברתי? האם חוסלו שכונות העוני בישראל?
- האם המונופולים במשק חוסלו או הוחלפו במונופולים אחרים, כתחליף למונופול ההסתדרות?
- האם הבנקאות הפרטית הפחיתה עמלות והיטיבה עם ציבור הלקוחות?
- האם המהפך הביא לחיסולה של השחיתות הפוליטית?
- האם העובדים השכירים במדינת ישראל זוכים לשכר הוגן ולביטחון כלכלי?
- האם התחזקות הציבור הדתי והחרדי תורמת לחופש הפרט ולדמוקרטיה הישראלית?
- האם איכות החיים של צעירים ומבוגרים בישראל השתפרה בעקבות המהפך?
הספר הזה הזכיר לי את שירו העוצמתי של אהוד מנור ז"ל: אין לי ארץ אחרת.
"אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי" (ציטוט מהשיר).
אני ממליץ על הספר החשוב הזה כתזכורת למהפך פוליטי משמעותי שהתרחש בשנת 1977 עם הסיום של ההגמוניה של מפלגת העבודה והיחלשותה של המפלגה והשמאל כולו מאז ועד היום.
שם ספר: גבירותיי ורבותיי, מהפך. 1977- 1981: ארבע השנים שבהן שינתה ישראל את פניה.
שם המחבר: משה פוקסמן-שע"ל.
מספר עמודים: 224.
הוצאת ספרים : שיבולת, סלע מאיר.
תאריך הפקה: שנת 2021.