יש אנשים שמתמודדים עם משברי חיים על ידי מציאת כוחות עצומים בתוכם שמרימים אותם וגורמים להם לצלוח את המשבר. יש אנשים שמגיבים בקריסה חגיגית והופכים לשבר כלי. ויש אותי.
בקלות אפשר להגדיר את התקופה האחרונה בחיי כמשהו שעונה על ההגדרה ״משבר חיים״. תעודת הזהות שלי מספרת שאני גרוש פלוס שניים. מה שהיא לא מספרת זה כמה שבודד וקשה לחיות בסטטוס הזה. כל מה שהכרתי וידעתי באשר למהו ״תא משפחתי״ התפוצץ לי בפנים. בודד וקודר לחיות בין הריסות.
הצורה שבה אני התמודדתי עם המשבר היא על ידי היטפלות לדברים הקטנים שבחיים, הזעירים, ברמת האובססיה ממש. דברים כמו למשל, כביסה. איך אני אגיד לכם את זה? הגיע הזמן להודות בזה - אינני ליאור, 38, גרוש פלוס שניים מצפון תל אביב, אלא יהודית, 40, נשואה פלוס חמישה ממעלה אדומים. נעים להכיר.
הכל החל שם, בכביסה. בסך הכל הייתי זקוק לטיפ קטן, פעוט, בנוגע למלאכת ההלבנה של כביסה לבנה באמצעות אקונומיקה. וחשוב לי להדגיש, זה לא שהייתי זקוק להדרכה שלמה באשר למערכת היחסים המרתקת שבין מכונות כביסה לאקונומיקה, את זה כמובן ידעתי. הלא מאז שהתחלתי את מה שמכונה ״פרק ב׳״ של חיי קראתי פעמיים את מדריך מכונת הכביסה בלי לפספס אף מילה ופסיק.
מה שהייתי זקוק לו הוא פרט מאוד ספציפי: מהי הכמות המדויקת של אקונומיקה שעליך להוסיף לתא ההשריה במכונה בשביל להחזיר את הלובן לבגדים לבנים עם כתמים עיקשים. אז ניגשתי לאינטרנט, הקלדתי את השאלה בגוגל, והתוצאה הראשונה שלחה אותי לעולם שלא הכרתי, טריטוריה זרה ומופלאה, פורום ״הורים לפעוטות״ באתר כיפה. מה שמצאתי שם זה הדבר המופלא ביותר לאדם שנמצא במצבי הייחודי שבו הוא מתמודד עם משבר חיים באמצעות חיזוק וטיפוח האובססיה למלאכת הכביסה.
חברת הפורום העונה לכינוי ״עטרתובל״ שלחה תשובה עם כמות מדויקת: אם מדובר במכונה של שבעה קילו, אז שמים בין כוס לכוס וחצי של אקונומיקה. עוד לפני שהספקתי לחוש את תחושת הסיפוק המבורכת, המבט שלי ירד לתגובה הבאה, זו של ״שלומיתוש12״, שהוסיפה הערה חשובה: ״אחרי כביסה באקונומיקה אין לייבש בשמש!״. בתגובה לזה העירה חברת הפורום ״הראלה123״ שהיא מסכימה עם זה ו״מכונה לבנה עם אקונומיקה לייבש במייבש כביסה או בתוך הבית. ככה לא מצהיב״. ואילו ״שירה_מהשומרון״ התפייטה: ״יש בדים שמצהיבים בשמש, קרה לי עם חולצות שבת וגם עם מפה לבנה אחת״.
השפע של המידע והדייקנות יחד עם רמת המומחיות שהציפו את הפורום תפסו אותי לא מוכן, לא ידעתי שאפשר להגיע לרמות מומחיות כאלו, פשוט לא העליתי בדעתי שישנו מקום כזה שבו אתה יכול להיחשף למידע הרגיש והמסווג ביותר באשר לאומנות הכיבוס במכונה.
מצד אחד הרגשתי קטן מתמיד - כמה שחשבתי שאני בליגת־העל של המכבסים בארץ התגלה לי שאני אולי, במקרה הטוב, בליגה הארצית - אבל מצד שני הבנתי שמצאתי את המקום המופלא ביותר בעולם, מצאתי בית, אולי אפילו משפחה.
נותרתי פעור פה. פעימות הלב שלי הלכו וגברו, הרגשתי שאני חייב להירגע, הלכתי למטבח, מזגתי כוס מים צלולים, נשמתי עמוק, נשפתי החוצה בעדינות, ואמרתי לעצמי: ״ליאור, הגעת לנקודת הג׳י של עצות הכביסה באינטרנט״.
מיד חזרתי לשולחן העבודה, התיישבתי מול המסך ונרשמתי לאתר כיפה. הקלדתי את הפרטים שלי וידעתי שאני לא יכול להיות אני. אז החלטתי ללכת על דמות בדויה: יהודית כהן, בת 40, נשואה פלוס חמישה, מתגוררת במעלה אדומים. תחביבים: אפייה, סריגה, קליעת סלסלות קש וכמובן כביסה. כינוי בפורום: ״יהודית40״.
בלי לחשוב פעמיים התחלתי לכתוב פוסט בפורום: ״בנות יקרות, אני מאושרת שהגעתי לכאן, באיזשהו אופן אני מרגישה שכל חיי היו רק המתנה לרגע הזה בו אתקל בפורום המדהים הזה. בנות, טלטלתן את עולמי וגרמתן לי להבין שאני נמצאת רק בתחילת הדרך וההבנה האמיתית של מלאכת הכביסה. לפני שהגעתי לכאן חשבתי שאני יודעת איך לגרום לבגד לעבור את המסע בין סל הכביסה למכונת הכביסה ובחזרה לארון הבגדים בצורה הטובה ביותר, אך מאז שהגעתי לכאן גיליתי שיש לי עוד דרך ארוכה לעשות לפני שאוכל להגיד שאני באמת יודעת איך לגרום לבגד לעבור את המסע הזה בצורה הטובה ביותר.
"ועכשיו שאלה חשובה שאני כבר הרבה זמן מתלבטת לגביה: בגד בצבע אפור כהה, או אפילו ירוק כהה, לאן הייתן משייכות אותו - לכביסה צבעונית או לכביסה כהה (שאם כבר אני עושה, אז אני כוללת בה גם שחורים מן הסתם)?״.
בתוך זמן קצר קיבלתי טיפים רבים שהבהירו לי שאני נמצא במקום הנכון, או כפי שאני מכנה אותו: בית המקדש של הכביסה. מסתבר שבזמן שאני הייתי עסוק בצבעים של הכביסה, פספסתי את השאלות העיקריות והחשובות באמת - האם אנחנו מדברים על בגד חדש שעובר כביסה בפעם הראשונה? ובכמה מעלות אני מתכוון לכבס? אלו השאלות החשובות שבאמצעותן אמצא את התשובה האמיתית לתהיות שלי באשר לבגדים בצבע אפור כהה.
״תודה, בנות יקרות״, כתבתי אחרי שקיבלתי מטח של תשובות מעוררות השראה.
כמובן שמיד הלכתי למכונה והפעלתי מכונה של בגדים כהים שכוללת גם אפורים כהים.
כשחזרתי חיכתה לי הודעה אישית שנשלחה אליי מ״ליאה+1״. היא כתבה לי שהיא שמחה שהצטרפתי לפורום ושעשיתי את זה בזמן הנכון, כי בדיוק בעוד שבוע הן עורכות מפגש של כל בנות הפורום בפארק כלשהו באריאל. ״נשמח מאוד לראות אותך במפגש שלנו, יהודית, ולהכיר אותך כמו שצריך".
כמעט אישרתי הגעה והודעתי שאני אביא איתי שלל קישים, אלא שאז הבטתי במראה וראיתי שאני ממש לא יהודית, בת 40 ממעלה אדומים, אם לחמישה מתוקים. אני בסך הכל מה שאני - גבר מבולבל מאוד, בן 38, שמחפש את עצמו בעולם הלא ברור שבו אנו חיים והעלה ארבעה קילו לאחרונה. מה שאומר שכדאי שאכנס בדחיפות לפורום ״תזונה ודיאטה״ באתר כיפה.