מלכתחילה היה ברור שיחסי ביידן עם ישראל לא יהיו קרובים כמו אלו ששררו בתקופת טראמפ, אבל לא גרועים כפי שהיו בתקופת אובמה. למרות הדיבורים של נתניהו על חברות בת 40 שנה עם ביידן, העדיף האחרון את הממשלה החדשה. הוא העריך שהיא תשתף פעולה יותר מקודמתה ותהיה קשובה יותר לאינטרסים האמריקאים.
ערוץ התקשורת החשוב ביותר ברמת השרים היה בתחום הביטחון. בני גנץ, ושר ההגנה של ביידן, לויד אוסטין, הם שני גנרלים לשעבר שחושבים במושגים דומים. הערוץ הזה חשוב כדי להבטיח שאוסטין יציג שיקולים ביטחוניים בקביעת מדיניות הממשל כלפי הגרעין האיראני, יבטיח אספקת נשק וחימוש מתקדם לישראל, ימשיך לקיים תמרונים משותפים ויטפח את החלק הצבאי והביטחוני של הסכמי אברהם.
ב־2016 חתמו אובמה ונתניהו על הסכם לסיוע צבאי לישראל לתקופה של עשר שנים בהיקף 3.8 מיליארד דולר לשנה. הסכום הזה צריך לעבור אישור בקונגרס מדי שנה. האגף הפרוגרסיבי של הדמוקרטים, העוין לישראל, דרש מביידן להתנות את הסיוע בשינוי היחס של ישראל לפלסטינים. ביידן דחה אותם. אולם כשנענה לבקשת ישראל לסיוע נוסף בהיקף מיליארד דולר לחידוש מלאי מיירטי כיפת ברזל, שהידלדל במבצע “שומר החומות”, התנגדו הפרוגרסיבים והפילו את הסעיף הרלוונטי בתקציב.
האתגר הקשה ביותר היה ונותר הגרעין האיראני. העמדה האמריקאית התחילה עם ציפיות גבוהות והידרדרה לתוצאות ירודות. ביידן התחיל עם הסכם גרעין חדש שיהיה רחב יותר, ארוך טווח יותר ומהודק יותר מזה שחתם עליו אובמה ב־2015. אבל לאחר שנפתח משא ומתן עקיף בווינה בין הצדדים, ואיראן הודיעה שלא תדון בשום נושא חדש, ודרשה קודם לבטל את הסנקציות שהוטלו עליה, הממשל כבר הסכים לחזור להסכם 2015. משם הייתה עוד נסיגה.
ביידן הודיע שלא יחזיר את שגרירות ארצות הברית מירושלים לתל אביב, אבל מנסה לבטל את חשיבותה. טראמפ גם הכיר בירושלים כבירת ישראל. ביידן דורש מישראל לאפשר פתיחה של קונסוליה אמריקאית במערב ירושלים לפלסטינים. בשום בירה בעולם אין גם שגרירות וגם קונסוליה של ארצות הברית. לפיכך, הדרישה לפתוח את הקונסוליה בירושלים היא פוליטית ונועדה לגמד את הסטטוס של השגרירות ולומר שארצות הברית של ביידן אינה מכירה בירושלים כבירת ישראל.
לעומת זאת, הייתה הסכמה בין ארצות הברית לישראל על הצורך להחליש את חמאס ולחזק את הרשות הפלסטינית. ביידן כמעט השיג תוצאה הפוכה. הוא לחץ על עבאס לקיים בחירות לנשיאות ולפרלמנט הפלסטיניים. הפעם האחרונה שבחירות כאלה התקיימו הייתה ב־2006, וביידן חשב שבחירות ב־2021 יעניקו לגיטימציה לשלטון הרופף של עבאס. ביידן לא למד דבר מכישלון הבחירות ב־2006 שהניבו ניצחון לחמאס. עבאס הסכים, אבל כשהתברר שחמאס ינצח בבחירות האלה, ביטל אותן.
אחרי שני נשיאים קיצוניים בגישתם לישראל, אובמה שהסתייג וטראמפ שהיה התומך הגדול ביותר, נראה שהיחסים חזרו למתכונת נורמלית. שיתוף פעולה עם ארצות הברית חיוני לביטחונה ולרווחתה של ישראל, וכל ממשלה חייבת לטפח אותו ולשמור עליו.
שתי הממשלות יצטרכו להתמודד עם אתגרים מורכבים, בעיקר עם המרוץ של איראן לנשק גרעיני. הסכם רע במיוחד והיעדר פיצוי הולם לישראל עלולים לייצר מתיחות. לחצים בעניין הפלסטיני עלולים להשיג תוצאות הפוכות. אדישות כלפי הסכמי אברהם עלולה לסכן את החזית האזורית כלפי איראן. ישראל צריכה להכין אמצעים להתמודד עם כל תרחיש ביחסיה עם ארצות הברית, בעיקר עם המסוכנים שבהם.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר־אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון