מלחמת אזרחים מוגדרת בדרך כלל כמלחמה שבה הצדדים היריבים משתייכים לאותו עם או לאותה ישות מדינית. אם לשפוט על פי ריבוי המאמרים, הספרים והבלוגים בימים אלה באמריקה, אפשר להתרשם שארצם אכן עומדת בפני מלחמת אזרחים - לא בין אזורים נפרדים או בין לובשי מדים כפי שהיה לפני 160 שנים בין הצפון לדרום, אלא בצורת התפרצויות אלימות ופעולות גרילה בין חבורות מזוינות מימין ומשמאל שמקורן בפילוג ההולך ומקצין.
הפילוג הנובע מתחושות הנבגדות בחלקים מהחברה האמריקאית שראו עצמם כבעליה "האמיתיים" של אמריקה, כתוצאה מאיבוד מעמדם הבכיר מול חלקים אחרים בחברה. חלק מהמומחים אומנם סבור שאף שהשמאל לא יפתח ביוזמתו במלחמת אזרחים, "הקיצוניות שלו יוצרת את התנאים להקצנת הימין". זה חל, אגב, לא רק על אמריקה, אלא גם על מקומות אחרים, כולל ישראל.
מה שהצית את הפתיל באמריקה היו אירועי 6 בינואר 2021 והפריצה האלימה של תומכי טראמפ לגבעת הקפיטול. בין שהמשתתפים בה האמינו באמת ש"גנבו לטראמפ את הבחירות" ובין שזאת הייתה אמתלה, ההסתערות הזו הפכה לאיום ממשי על הדמוקרטיה ועל עתיד הלכידות האמריקאית ובו בזמן היוותה אזהרה לגבי מה שעלול להתרחש סביב הבחירות הבאות ב־2024.
כך התפרסם, למשל, בסוף השבוע בעמודו הראשון של "ניו יורק טיימס" מאמרם של ג'ונתן סטיבנסון וסטיבן סימון, שני אנשי אקדמיה ששירתו בעבר בממשלים שונים, שטוען בפירוש שאחרי הבחירות הבאות לנשיאות ארצות הברית עלול לפרוץ גל של אלימות ואולי פרישה של חלקים מהמדינה, והוא משווה את האפשרות הזאת לאיום בזמנו של מלחמה גרעינית בין אמריקה לרוסיה.
הדעות האלה אינן נחלת הכלל, ומומחים אחרים מאמינים שבלמי החוקה ומוסרות הדמוקרטיה יבטיחו את אחדות האומה ויציבותה, כגון פרופ' ג'וש קרצר, איש אוניברסיטת הרווארד, שכתב ש"רק מעטים מאוד מהמומחים למלחמות אזרחיות סבורים שארצות הברית נמצאת על סף מלחמה כזאת", אך לעומתם ניצבת סוללה שלמה של אנשי אקדמיה אחרים, מוערכים אף הם, שמתריעים על סימנים בחברה האמריקאית שמצביעים על כך שהגרוע ביותר עלול להתרחש.
כך, לדוגמה, פרופ' ברברה וולטר מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו מזהירה שמלחמות אזרחים תמיד פורצות במפתיע וכשאין מצפים להן. פרופסור אחר, מומחה לעימותים אלימים, בשם הומר דיקסון, כתב: "ב־2025 הדמוקרטיה האמריקאית עלולה להתמוטט וכתוצאה מכך יפרוץ גל של אלימות אזרחית". בידיעון האינטרנטי הנפוץ "פוליטיקו" נכתב: "אנשים רציניים מתייחסים היום למלחמת אזרחים לא כמטאפורה, אלא כתקדים ממשי".
כאמור, לא כל הפרשנים, המומחים וקובעי הדעה באמריקה שותפים לאזהרות הקיצוניות האלה הגובלות לעתים בהיסטריה, דוגמת קריאתם של שני מחברי המאמר הנ"ל ב"ניו יורק טיימס": "לפתוח מיד במשחקי מלחמה, סמינרים וועידות כדי להדוף מראש את התסריט של מלחמת אזרחים, מרידות, פרישות והתלקחויות אלימות אחרות". יש גם מי שמזהירים בפני נבואות שעלולות להגשים את עצמן.
ויש גם זווית יהודית, גם על רקע התגברות האנטישמיות בלאו הכי הן מצד ימין קיצוני ואלים והן מצד שמאל קיצוני, אנטי־ישראלי ובחלקו אנטישמי. המחשה לכך ניתן לראות בטענות האנטישמיות בימין הקיצוני שהיהודים אשמים כביכול במגיפת הקורונה, או לחלופין, בהוראות המסיכות והחיסונים הבלתי פופולריות בימין הליברטני. בצד השמאלי ההמחשה לכך מתבטאת במניעת החיסונים מתושבי אפריקה או ממגזרים מקופחים באוכלוסייה.
לפחות במידה מסוימת, פעמוני האזעקה והדציבלים הגבוהים שלהם הם, בין היתר, תרגיל הסחה מגמתי של השמאל נגד הימין לקראת בחירות האמצע שייערכו בהמשך השנה והבחירות הבאות לנשיאות בעוד שנתיים; תרגיל שנועד להציג את כל מי שמימין למחיצה הפוליטית כמי שמסכנים את הדמוקרטיה ואת הערכים שהם בבסיסה. בהקשר זה גם נעשים עכשיו בקונגרס ניסיונות משני הצדדים לשנות את כללי הבחירות, ומצד הדמוקרטים לפגוע בסדרי ההצבעה בקונגרס עצמו.
אם כל זה מזכיר את התרגילים בשנים האחרונות בישראל במטרה לצייר באופן שקרי את הליכוד ואת העומד בראשו כאיום על הדמוקרטיה, זה איננו מקרה. טוב עשה נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, שהזכיר למלעיזים ש"נתניהו הוא מגדולי מגיני מערכת המשפט".