נכדי בן ה־11 וחצי הוא תלמיד נהדר, מוכשר מאוד, אחראי, עוזר בבית ושומר על האחים הקטנים שלו. בחודשים האחרונים הוא החל לדבר לאמו בחוצפה. איך לדעתך היא צריכה לנהוג?

"הילד הזה נכנס עכשיו לגיל ההתבגרות, ומדובר בתקופה לא קלה עבורו ועבור הסובבים אותו. לכן בתור התחלה ההמלצה הכי טובה היא לא להיבהל מזה. מדובר בתהליך טבעי. אם הוא באמת ילד כל כך טוב כמו שאת מתארת, יש סיכוי גבוה שהוא מבטל את עצמו, מבטל רצון פנימי עמוק בגלל הצורך להיות בסדר. ילד שמרצה את הסביבה ושוכח את עצמו. לצורך העניין, אם הוא רוצה לראות סרט ופתאום צריך לעזור בבית, אז הוא מכבה את הסרט והולך לעזור. הוא מוותר על הרצון שלו עבור רצונות של אחרים, אבל יש לזה מחיר כי הוויתורים שלו הולכים וגדלים, ואז הוא מתפוצץ. הוא עושה את זה איפה שהוא יודע שתמיד יקבלו אותו - בבית.

כשהילד בגיל צעיר יש לנו יכולת לאכוף התנהגויות מסוימות, אבל בפתחו של גיל ההתבגרות אנחנו עוברים לשיטת ההדדיות ומתמקדים במערכת היחסים שלנו מול הילדים. הרי עונשים והשפלות פוגעים בתקשורת בין ההורים לילדים גם שנים אחר כך ומשפיעים לרעה על מערכת היחסים. תבקשי מאמא שלו שתסביר לו שאתם עובדים על הדדיות בבית - יש דברים שהיא חייבת לתת לו כמו אוכל וכביסה, אבל לקחת אותו לחברים היא לא חייבת, גם לא לתת לו דמי כיס. לכן אם הוא יתחצף שוב היא פשוט לא תמצא את הכוחות לתת לו את כל מה שהיא נותנת לו.

היא יכולה להגיד לילד משפט כמו 'אני יודעת שאתה יודע להתאפק, אבל אתה מרשה לעצמך איתנו. אם אני אמשיך לקבל חוצפה וזלזול, אני לא אמצא בתוכי את הנחמדות לעשות את כל מה שאני עושה'. הילד ימשיך להתחצף בשביל לנסות אותה, והיא צריכה בלי כעס פשוט להחליט שיש דברים שהיא מפסיקה לעשות".

אני אמא לילדה בת 18 שעברה טלטלה רגשית מאוד קשה מאז הקורונה. היא החלה לסבול מדיכאון וחרדות, התרחקה מהחברות ומעבירה את רוב היום שלה מול מסך הטלוויזיה. עד לא מזמן היא הייתה בטיפול פסיכולוגי, אבל הפסיקה אותו, והיא עדיין נעזרת בטיפול תרופתי כי המצב שלה לא פשוט. לאחרונה היא שיתפה אותי שהחלה לעשן מריחואנה, אמרתי לה שאני חושבת שזה לא בריא לה וביקשתי שתעשן במרפסת, אבל היא מעשנת כל יום כל היום ואני ממש מודאגת ולא מסוגלת להכיל את הריח. מה אני יכולה לעשות כדי לסייע לה?

"בראש ובראשונה חשוב לי להבהיר שצריכה להיות המון הבנה לסבל שלה, אבל בו זמנית אסור להתעלם מהעובדה שהיא עולה פה על מסלול מלחיץ ומבהיל, וחייבים להחזיר את השליטה לידיים שלה ולעזור לה לחיות חיים מאוזנים יותר. נכון, המריחואנה עושה לה נעים. היא החזירה לה את התיאבון, עושה לה כיף, והילדה רוצה יותר ויותר מהכיף הזה. אחרי יותר משנה של דיכאונות וחרדות אפשר להבין אותה, אבל כדאי לשים לה גבול. תבהירי לה שהחדר שלה הוא לא אי בתוך הבית, ושאת מבקשת ממנה לעשן רק במרפסת. תוסיפי שאם היא לא תשתף פעולה, תחשבי מה לעשות הלאה.

יכול להיות שציפית שאגיד לך להיות פחות עדינה איתה, אבל אני חושבת שלצאת בטירוף על ילד שנמצא במצב כזה זה מסוכן. למה הכוונה? הילדה הזו נמצאת בנקודה שבירה מאוד אחרי תקופה ארוכה של חרדות ודיכאונות. אם תפעילי את כל התותחים הכבדים בצורה לא מושכלת, היא יכולה לצאת מהבית ולא תוכלי למצוא אותה. צריך לערב פה עוד מישהו, רצוי איש מקצוע.

ייתכן שהייתי פונה לפרופ' חיים עומר, שהגישה שלו 'הסמכות החדשה' מדברת על התנגדות בלתי אלימה. משמע, איך להיות תקיף, אבל לא תוקפן. יכול להיות שבעזרתו תצליחו לגבש פרוטוקול התנהגותי מול הילדה הזו. יש לה אישיות שבירה מאוד כרגע, ואם תנסו לכופף אותה, היא תישבר, אבל זה לא אומר שאתם לא צריכים לנקוט עמדה. תביני שהמריחואנה משרתת אותה, אבל בו זמנית תעשי את הכל בצעדים קטנים ובחוכמה. תעבדי כמו פודל, ולא כמו אמסטף, ותדעו לבקש עזרה ותמיכה כדי להתמודד נכון עם המצב".