סגירת המעגל של לוחמי הסיירת: כ־20 שנה לאחר שהתגייסו ביחד לשירות סדיר בסיירת צנחנים, סיימו חמישה מהלוחמים את שירות המילואים שלהם בצה"ל. הם שירתו תחת פיקודו של מי שהיה חברם הקרוב לנשק בזמן שירותם הסדיר וכיום הוא מפקד חטמ"ר אפרים - אל"ם מורדי וייס.
"כשראיתי אותם בגזרה התרגשתי. השירות שלנו יחד כחיילים בצנחנים, אותם חיילים שהם עד היום חבריי הטובים ביותר, צרב אצל כולנו את אותה חברות שלעולם לא תיעלם", סיפר אל"ם וייס. "סל הערכים ומצע הגידול שבעקבותיהם הגענו לשרת יחד ושהלכו והתעצמו במעלה השירות הסדיר שלנו כלוחמים – הוא שמביא אותנו גם היום להמשיך ולשרת את המדינה במילואים ובשירות קבע", הוסיף.
בראיון ל"מעריב" סיפרו שלושה מהמילואימניקים מיקי אדלר, תמיר פורמן ומיכאל ברנשטיין את התחושות לאחר סיום הפרק האישי שלהם בצה"ל: "נוצרו בינינו חברויות לכל החיים. אנחנו יוצאים לטיולים משותפים עם המשפחות והילדים וגם מקיימים מפגשים". הם הדגישו: "אנחנו כור ההיתוך של החברה הישראלית".
17 מתנדבים התגייסו לפני כ־20 שנה לסיירת הצנחנים, והם המשיכו ביחד את כל המסלול וגם את השירות במילואים. "כמה מהחבר'ה יצאו לקריירות בחו"ל והם כבר לא משרתים איתנו, אבל אנחנו ציפינו בכל שנה למפגש ולשירות", הם אמרו.
כשנה לאחר תום שירותם הסדיר, פרצה מלחמת לבנון השנייה והם התגייסו לראשונה כחיילי מילואים. "נקראנו בצו 8 למילואים והגענו מהר. היינו בגזרה המרכזית, וזה היה שונה ממה שחווינו בשירות הסדיר", סיפר ברנשטיין. "בסדיר השירות שלנו היה בעיקר באיו"ש, וביצענו פעולות מבצעיות רבות נגד טרור. בלבנון זאת הייתה מלחמה כבר. משהו שונה", הסביר.
בתום המלחמה הם המשיכו לשמור על קשר הדוק, הקימו משפחות, וכל אחד פיתח קריירה אישית באזרחות. אדלר, שלמד משפטים ועובד כעורך דין, גר ברעננה; פורמן, שעוסק ביזמות, גר בנס ציונה; וברנשטיין, מומחה בטכנולוגיה חקלאית, גר בקיבוץ טללים בדרום. "הריחוק הגיאוגרפי לא פוגע בקשר ההדוק בינינו", הם ציינו. "השירות האחרון שלנו היה מאוד מאוד מרגש. הגענו לחטמ"ר אפרים, והמפקד הוא וייס, ששכב במיטה לידינו בשירות הסדיר. שמרנו כל השנים על קשר, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הוא היה המפקד שלנו". והוסיפו בהומור: "היה בינינו מפגש מרגש מאוד, וגם ביקשנו שיגיע לשמור בעמדת הש"ג בין 2:00 ל־4:00 בלילה. נשארנו חברים קרובים, וגם מורדי התרגש מאוד. זאת הייתה סגירת מעגל".