קסנופוביה היא הפרעה חברתית שפירושה הוא פחד או סלידה מזרים, והיא מהווה סוג של גזענות. קסנופוביה היא תופעה שכיחה, לצערנו, שמלווה את האדם משחר ההיסטוריה, והבסיס שלה יכול להיות דת, גזע, לאום, צבע עור, נטייה מינית, מצב כלכלי, וכל דבר שמייחד קבוצה מסוימת.
המונח "פנאטי" מקורו במילה הלטינית Fanum שפירושה "מקדש". שנאה היא דבר אחד, אבל פנאטיות היא קנאות־על מופרזת ומוקצנת, כמו זו שאנחנו רואים באסלאם הקיצוני. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בניתוץ פסלים שהם חלק מתרבותו ומורשתו של עם, ולהסלים עד עריפת ראשים, שריפת כפרים, אונס ורצח.
חוקי היהדות מקדשים את הסובלנות כלפי כל אדם: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), ורבי הלל שתמצת את התורה כולה לאמור - "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". והנה, דווקא צעירים שמגדירים עצמם כיהודים מאמינים, מרשים לעצמם לנהוג בפראות, תוקפנות, אכזריות ורשע כלפי אחרים, יהודים וערבים. ביום שישי שעבר, באזור שכם, התנפלה קבוצה כזו באלימות על פלסטינים ופעילי שמאל יהודים שסייעו להם לטעת עצי זית. הצעירים רעולי הפנים, מצוידים באלות ובאבנים, תקפו ללא רחם את הנוטעים, בהם אנשים מבוגרים, גרמו להם פציעות ושברים ואף הציתו רכב.
דורון מיינרט, בן 62, אל"ם (במיל') בשריון, אושפז בבילינסון עם שבר ביד, ואלישבע פודגור, בת 78, נפגעה מאבן גדולה שהוטחה ברקתה ונזקקה לפינוי לשם טיפול. איני יודע מי חינך את אותם צעירים, אבל ברור שהם לא חונכו לאהבת הזר, לחמלה ולסובלנות כלפי הזולת. אין זו הפעם הראשונה שצעירים תוקפים פלסטינים, אנשי שמאל ואנשי צבא שנמצאים שם כדי להגן עליהם. ברור לכולנו שזו לא דרכם של כל המתנחלים, אבל התוקפים הם אותם תפוחים רקובים שבעטיים נפגם הסל כולו.
המשטרה והשב"כ, שהוכיחו שוב ושוב את יעילותם בתפיסת מחבלים, גם אם אלה מסתתרים בשטחים, לבטח יכולים לאתר את אותם צעירים פורעים ולהעמידם לדין על נזק לרכוש ופגיעה גופנית קשה. אנחנו, האזרחים השפויים מהשמאל, מהמרכז ומהימין, לא מוכנים לתופעות כאלו. אנחנו מצפים מכוחות הביטחון לא רק להצהיר אלא אף לפעול בנחישות וביד חזקה.