בקשת הערעור של כרמל מעודה: הורים פרצו בבכי בדיון, ההכרעה בשבוע הבא

בית המשפט העליון דן היום (רביעי) בערעור שהגישה הגננת כרמל מעודה, שהורשעה במסגרת פרשת ההתעללות בגן "בייבי לאב" בראש העין. כזכור, מעודה נידונה ל-9.5 שנות מאסר על התעללות ותקיפת פעוטות. במהלך הדיון, עו"ד ברגמן, המייצג את מעודה, טען כי "פער של 7.5 שנים הוא פער לא מידתי". השופטת וילנר השיבה: "קוראים את כתב האישום וזה נורא ואיום".

14:15: השופטות מאפשרות לכרמל מעודה למשוך את הערעור שהגישה, ומקבלות את בקשת פרקליטה לדחות את מתן התשובה בשבעה ימים, לאחר שדחו את הבקשה הראשונית לדחייה ב-14 יום. 

יוסי חברה, אחד האבות שבתו נפגעה, ומנהל מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך: "לאורך הדיון ניסה העורך דין לטעון שהעונש לא מידתי ושהיא מתחרטת. כרמל מעודה לא הביעה חרטה פרט לרגע שהבינה את העונש שמבקשת המדינה להטיל עליה.  השופטות בעצמן ציינו כי המעשים שלה אכזריים וסדיסטיים ונתנו את האופציה לכרמל למשוך למשוך הערעור. כמובן ברגמן ממשיך בתרגילים שלו וביקש 14 ימים לתשובה, וראש הרכב השופטת דפנה ברק ארז דחתה על הסף בכך שאין הצדקה. לבסוף התקבלה בקשתו לעוד שבוע ושוב אנחנו מחכים.. 
חשוב להבין שכרמל מעודה אין אחת. יש הרבה כרמל מעודות ומטה המאבק מלווה עשרות פרשיות וזו מכת מדינה. ביהמ"ש צריך לתת אמירה ברורה שאין הקלה בעונש שכזה ושכל מי שפוגעת בילדים חסרי ישע תדע שייגזר עליה עונש חמור".

עורך הדין אורי סקוזה המייצג את ההורים: "בית המשפט העליון שמע היום את הגרסה הארוכה של כרמל מעודה. שוב שוב היא מתעסקת בעצמה ומבקשת לנהוג בה במידת הרחמים ומגישה פסיקה לא רלוונטית ובה עונשים קלים יותר. בלית ברירה נדרשנו שוב להציג את פרטי המקרים בבית המשפט, לקול בכי ההורים ששוב נאנסים לחזור למראות ההם. בית המשפט הסכים איתנו שמדובר במקרי אכזריות וסדיזם של ממש. לצערי נאלץ לחכות שבוע להחלטה שנתן ביהמ"ש לכרמל מעודה האם למשוך את הערעור או שביהמ"ש יפסוק בעצמו".

13:40: השופטת ברק ארז: "פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא מקצועי. מבוסס. אנו חשבנו שמן ההגינות שנשקף כלפיה וגם כלפי ההורים מה אנו חושבים. אנו ערוכים לכתוב פסק דין אם נצטרך. היא זכאית לעמוד על הערעור וזה בסדר אבל נכון לתת לה את האפשרות לשקול שוב את העניין".

13:15: נציגת התביעה ציינה, לאחר טענות עורכי דינה של מעודה לכך שמדובר באירוע חד-פעמי, כי ההוכחות שהוצגו במשפט הן צילומי וידאו שנאספו לאורך מספר שבועות. השופטת ברון עצרה את הנציגה ושאלה: "איך הדבר צולם 3 שבועות ולא הפסיקו את זה אחרי העבירה הראשונה? אני לא מבינה". לכך השיבה הנציגה כי "המצלמות נאספו אחרי התלונה של סייעת הגן".

הנציגה ביקשה גם מבית המשפט לצפות בסרטונים לפני שבית המשפט יכריע: "יש פה סיכון פיזי מאוד גדול, מעשים מאוד אלימים עד כדי סיכון חיים ממש. אין בהם אלא כדי לבזות ולהשפיל ולהתעלל ובעיני אין מילה אחרת ממה שהגדרתי - אלו הם מעשים סדיסטיים". היא מתארת את אחד מסדרת ההתעללויות, איך מעודה מתיחה את הילד בשולחן מתחת והוא נופל עם הפנים לרצפה והדבר חוזר על עצמו פעם אחר פעם השופטת ברון: "קוראים לזה סדיזם השופטת", וילנר הוסיפה: "אכזריות".

בשלב זה, אם לאחת מהפעוטות פרצה בבכי באולם המשפט. השופטים ביקשו מנציגת המדינה שלא לתאר יותר אירועים שהתרחשו, על מנת להתחשב ברגשות ההורים. 

בשלב זה, הדיון נסוב סביב התנהלותה של מעודה, ומדוע פעלה בכזו אלימות. נציגת התביעה: "אין פה התמודדות עם ילד קשה או מאתגר או איזה שהוא טריגר. לא ברור הרקע. מתארות סתימת פה ואף למשל יותר מדקה. דחיפה בכוח של בקבוק עם נוזל לתינוק בן פחות משנה תוך סכנת חנק. קשירות ל-45 דקות. 50 דקות ובסוף אחד הפעוטות משחררת את הילד". השופטת ברון: "מזל שהדברים לא נגמרו אחרת מבחינה פיזית ואני מוכרחה לומר שזה גם מזלה של המערערת".

נציגת המדינה: "יש סיטואציה מצולמת שילדות עומדות עם הפנים לקיר וידיים מתוחות לקיר, כך 4 שעות. גברותי מכירות ודאי ילדים בני שנתיים. קשה להם לשבת במקום אחד 5 דקות, תחשבו איך אפשר לגרום לילד בגיל הזה לעמוד במשך 4 שעות! 4 שעות. שהוא מבין שהדבר הנכון עבורו הוא לא לזוז?". השופטת ברק-ארז: "הדברים האלה למרבית הצער ברורים".

עורך דינה של מעודה התערב ואמר כי "חשוב לי לציין בשמה של המערערת, שאני בקשר הדוק איתה כבר זמן רב, שהיא באמת מביעה חרטה עמוקה וכנה על המעשים שלה. היא גם מעוניינת לעבור טיפול. היא חוזרת ופונה לשירות בתי הסוהר להתחיל בטיפול משלים". *השופטות קבעו 5 דקות הפסקה*.

עורכי דינה של מעודה טוענים כי "עיקר הערעור הוא בכך שאנו סבורים שבגזר הדין היו מספר שגיאות מהותיות שהביאו לכך שעונש המאסר חריג בחומרתו וסוטה במידה ניכרת מהתחום הראוי. בית המשפט סבר שפער הענישה הזה מוצדק וסבר שהגיע העת להעלות את רף הענישה בסוף הזה של העבירות. אנו סבורים שבית המשפט שגה בישום העלאת רף הענישה ובפועל שיצא מכך שנות הנאסר שנגזרו על המערערת.מדובר בעליה מאוד תלולה עד פי שלושה מהענישה של העבירות האלה עד כה".

עוד הם הוסיפו כי "אנו סבורים שהמהלך הזה מנוגד לפסיקה שמתחייבת על ידי בית המשפט הזה שמבססת את עקרון הדרגתיות בהעלאת רף הענישה, לצד שמירה המתחייבת על עקרון אחידות הענישה. לא פעם נפסק שהצבת רף ענישה חדש לעבירה מחייב לעשות זאת בצורה הדרגתי".

מנגד, שופטי העליון טוענים כי בית המשפט היה "ברור מאוד לגבי רף הענישה". בנוסף, השופטים השוו בין מקרים של התעללות, והעונשים שניתנו עליהם, על מנת להראות שהעונש של מעודה לא חרג מהרף הרגיל. השופטת יעל וילנר: "יש לא מעט פסיקה על מקומות דיור של קשישים חסרי ישע שעברו התעללות קשה והעונשים שם חמורים מאוד. מדוע לא ניתן להשוות למקרים אלה?".

עורכת הדין שירן ברגמן, שמייצגת את מעודה, השיבה כי "יש גם נזקים פיזיים שלה שלא נגמרו". השופטת וילנר: "אני לא בטוחה שנזקים פיזיים יותר קשים מנזקים נפשיים. נזק פיזי מחלים ונזק נפשי משאיר צלקת בילד ולי זה צרם".

עו"ד ברגמן: "נכון שהמקרים האחרים יותר קלים אבל הענישה הייתה באופן משמעותי יותר קלה וזה מה שרצינו להראות". השופטת וילנר: "הקושי במקרים שהבאתם הוא שהקושי והאכזריות וחזרת המקרים הם לא באותו החומרה של המקרה הזה".

עו"ד ברגמן: "מדובר בצעירה נעדרת הרשעות קודמות", השופטת וילנר: "מדובר בעבירות לאורך זמן, יש קושי לומר שמדובר במעידה חד פעמית וללא עבר". ברגמן: "אבל חשוב להגיד שהיא הודתה". וילנר: "שלושה שבועות של התעללות יום יומית, לטעון פה על היעדר פלילים?". השופטת ברון הוסיפה: "זה אחד הקשים לקריאה ואין כאן הנחת כמות אלא להפך. העובדה שזה לא ילד אחד שזה גם עולם ומלואו. השיטתיות וההתאכזרות כאן זה באמת בלתי נתפס".

עו"ד ברגמן: "המשטרה הפיצה את הקלטות וזה מה שהיא לעוצמות האלה. גם היא ומשפחתה סבלו מרדיפה ואיומים וביתה הוצת. ההתנהלות כלפיה במשפט עצמו מפעת חשש לשלמה". השופטת וילנר: "היתה התחשבות בהיעדר עבר ובכל הנסיבות שאדוני פירט ולכן היא השליש התחתון. זה מתמטיקה פשוטה".

עו"ד ברגמן משווה בין העונש שקיבלה סייעת בגן לשנתיים לעונש של הגננת מעודה. השופטת וילנר: "אני באמת לא מבינה. עבירות התעללות בקטין זה עבירות חמורות ביותר ויש כאן ריבוי עבירות. גם למעמד הגננת, היא המנהלת של הכל, היא הבעלים של הכל, יש לכך משמעות. זה לא בר השוואה בכלל". עו"ד ברגמן: "פער של 7.5 שנים הוא פער לא מידתי". השופטת וילנר: "קוראים את כתב האישום וזה נורא ואיום".

נציגת המדינה: "פירטנו את הנסיבות ואת הרקע להבנתנו למעשים ואנו רואים שיש לקיחת אחריות והבעת חרטה אנו רואים הבנה של המעשים ויש השלכות. היא ללא ספק צריכה עוד לעבור דרך ארוכה. הצפי שתצטרף לקבוצת הסתגלות וקבוצה ייעודית בתחום האלימות שתסייע לה להבין את הדברים בצורה משמעותית".