בשולי הזעזוע מהקלות הבלתי נסבלת של הביון, קצת מצחיק היה לראות איך שערוריית פגסוס התלבשה אצל כל מחנה באופן מדויק על התפיסות האוטומטיות שלו.
אלה שמבחינתם שורש כל הרע בישראל הוא הכיבוש, מצאו את הדרך לייחס את מה שקרה במשטרה לאימוץ השיטות הנלוזות של השב"כ, שפשוט התהפכו עלינו. אלה שמבחינתם כל אירוע הוא "הוכחה" לכך שתיקי נתניהו נתפרו ולא יהיה כלום כי אין כלום - גם האירוע הזה תויק אצלם תחת המנטרה "צריך לבטל את המשפט", אחרי שכבר "הוכיחו" את זה לעצמם מאה אלף פעם.
ועבור אלה שמבחינתם שורש כל הרע בישראל הוא שלטון נתניהו, זו הייתה הוכחה הפוכה – מכיוון שהכל היה רקוב בשלטון נתניהו, גם התנהלות המשטרה הייתה רקובה.
המעניין הוא שבסוף, יש מעט מהאמת בכל אחת מהאג'נדות, אבל כל אחת מהן בנפרד נעשית מגוחכת כשהיא מגיעה לקיצוניות. במציאות כמו שלנו, שיטות הביון של השב"כ הן מתוחכמות באופן שעלול לצאת משליטה, ולכן הן מצילות חיים מצד אחד, אבל מחייבות שימוש זהיר ומפוקח מהצד השני. לגבי הביביסטים – האם נתניהו באמת הפך לאובססיה עבור לא מעט אנשים שרצו להפיל אותו? מן הסתם כן, אבל זה לא שונה מכפי שהיה אצל כל ראש ממשלה אחר שכיהן כאן אי־פעם, וזה גם לא אומר שנתניהו אינו מושחת. את זה יקבע בית המשפט.
והאם העובדה שהביון הפרוץ (שטרם הוכח) התרחש בזמן השלטון הקודם, מצביעה על כך שגם השלטון הקודם אחראי למחדל? בוודאי שכן. פשוט תרעלת התעמולה השכיחה מחלקנו את המונח "אחריות מיניסטריאלית". הממשלה והשרים אחראים לכל מה שקרה במדינה ובמוסדותיה במהלך השנים שבהן הם היו בשלטון. הם לא הקורבנות של המערכת, הם האחראים עליה (ומתוך כך, גם על מחדליה).
התופעה הזו, של אנשים שרק מוכיחים לעצמם את צדקתם השכם והערב ואינם פתוחים לשמוע שום דבר שלא מתיישב עם הנרטיב המקובע שלהם, ומבחינתם כל דבר אחר הוא שקר והונאה – נקראת קנאות. קנאות אינה מחמאה. בחברה מתוקנת היא אמורה להתקיים בשוליים, לא להיות סנטימנט עיקרי. מרוב פוזיציות קנאיות, הפסקנו לראות את היער. מישהו יודע כמה אנשים בישראל בכנות מעוניינים היום בחקר האמת, ולא רק בכזה שיתיישר עם ה"אמת" שהם כבר "יודעים" מלכתחילה?
הערה קטנה על פרטיות
אפרופו פרטיות האזרחים שחוללה, כולם התעסקו השבוע בשאלה הרת הגורל אם השופטת בגדה או לא בגדה, קידמה את עצמה דרך המיטה או לא קידמה, צחקה או לא צחקה כשראתה את החיקוי שלה ב"ארץ נהדרת", ומשם משייטים בטבעיות לנתח ולצלוב את משפחת עוז. האם הבת שטוענת שהאב היה אלים צודקת, או שהבן צודק, ואולי האב הוא בכלל הקורבן פה?
אותו מערך תקשורתי שמטיף לצורך הגובר בפרטיות מול פייסבוק, גוגל והמשטרה, מסקר סיפורים אישיים ופרטיים ועושה מהם צימעס פומבי, תוך העמדת פנים שזאת זכות בסיסית של הציבור לדעת. שפשוט חובה לדון בזה. אז הנה דעה לא פופולרית: לא בטוח שאת הרומנים של השופטת בדימוס צריך לסקר כאילו הייתה לפחות כלת פרס נובל לשלום, ושהסאגה המשפחתית הפנימית במשפחת עוז היא קריטית לדיון הציבורי הישראלי וחייבת להיות בראש סדר היום.
מיעוט דורסני
חוק האזרחות עבר השבוע, תודה לאל. כולם דיברו על הישג גדול לשרת הפנים איילת שקד ולח"כ שמחה רוטמן, אבל ההישג האמיתי הוא של מדינת ישראל. במיוחד נוכח הבלגן בנגב שמשויך לצאצאי פלסטיניות שהתאזרחו במסגרת איחוד משפחות. בסיעות מרצ ורע"ם העמידו פני קורבנות נעלבים ופגועים מהשת"פ הנלוז בין הקואליציה והאופוזיציה, אבל אין מה לומר - הם ממש ביקשו את זה. מי שהתחיל עם בדיקת הגבולות של המשמעת הקואליציונית זה אך ורק הם.
נדמה שבמרצ וברע"ם טרם הפנימו משהו: הם החרדים של הממשלה הזאת. הם המיעוט שאינו מייצג את העם, ומנסה להפעיל סחטנות פוליטית כדי לכפות על העם כולו את דרכו. החרדים לא ידעו גבול בדרישות שלהם מהממשלות שאליהן הצטרפו ובכל פעם רק העלו את המחיר, ובמקביל התלוננו על רדיפה ושנאה כשהציבור התקומם נגדם.
במרצ וברע"ם מתנהגים כמוהם במקרים רבים מדי, אף שבניגוד למפלגות החרדיות להן אין במה לאיים. איזו אלטרנטיבה יש להן? ההצבעה על חוק האזרחות השבוע הייתה תזכורת עבורן לכך שבניגוד לאשליות שהן מכרו לעצמן - כך נראה העם.
אפרופו מיעוט דורסני שבטוח שהוא הקורבן, התגובה של ח"כ אחמד טיבי לאחר חיסול שלושת המחבלים בשכם השבוע, הייתה עלובה מכדי לחזור עליה. מי שמנסה להפוך בצורה כל כך מבישה את היוצרות, לא רק שלא מגיע לו לייצג את ישראל, הוא מרוויח ביושר את הכינוי "תומך טרור".
מצד שני, בל נשכח שתומכי הטרור הללו הצביעו נגד חוק האזרחות יחד עם הליכוד ועם אלה שמתיימרים לייצג את הציונות הדתית רק לפני כמה חודשים, וקרנו משמחה לאיד כשהחוק נפל.
איפה הכסף
זה הפך להרגל. אנחנו מתרעמים אחת לזמן מה על יוקר המחיה, אבל משום מה לא פותרים את הבעיה השורשית. הכי קל להפיל את כל התיק הכבד הזה על החברות, כפי שעשה בהתחלה שר האוצר ליברמן ועשו גם רבים לפניו. אבל מה עם מחירי הדלק שנותרים גבוהים גם כשמחיר הנפט בעולם קורס וגם כשהוא מזנק? לממשלה יש צורך בהכנסות השמנות ממס הבלו העצום על הדלק. בסופו של דבר, זה חלק חשוב מהמקורות של תקציב המדינה, לצד המסים מאנשים שעובדים ומחברות שמייצרות ומעסיקות.
לרוב הממשלה עסוקה בהסטת האש לעבר ה"תאגידים" או ה"טייקונים", ואלה עסוקים בהתגוננות או בהאשמות נגדיות. אבל יוקר המחיה בנוי מרכיבים רבים. אנחנו נוטים לשכוח, לדוגמה, שבישראל יש אוכלוסיות שלמות שאינן עובדות כדרך חיים, ואם הן כן עובדות - הן מקפידות על הכנסה בשחור. כולנו יודעים באילו מגזרים מדובר, ואסור כמובן לומר שזה קורה בעיקר במגזר החרדי והערבי, כי זו גזענות ונאציזם ומה לא.
הרבה ממשלות כבר הבטיחו, והרבה סתם הסיטו את האש למקומות שאינם רלוונטיים, אבל בנושא הזה לא נראה שהתקרבנו מי יודע מה לפתרון. זו אומנם לא הסיבה היחידה ליוקר המחיה, ואולי גם לא פוליטיקלי קורקט. אבל לו היינו מגשרים על תהום חוסר השוויון שהתרגלנו אליה, זה היה משפיע על הכנסות המדינה ממסים, ולכן מפחית את הצורך הדחוף של המדינה במסים כמו הבלו, ולכן משפיע על יוקר המחיה. מה לעשות שזאת המציאות.