שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, משכה אליה הרבה אש בגלל עמדותיה בנושא המאבק בקורונה. גם מי שלא הסכים עם גישתה נאלץ להודות שהיא אישה דעתנית, שלא מהססת להילחם על עמדותיה ועקרונותיה. דוגמה לכך היא מאמציה להקמת אוניברסיטה בגליל. זהו חזון שהיא נושאת עימה עוד לפני שהחלה בכהונתה הנוכחית, ועל בסיס ניסיונה כסגנית ראש העיר קריית שמונה, הממונה על תיק החינוך והנוער בעירייה וסגנית הנשיא במכללת אוהלו להכשרת מורים בקצרין. היא הביאה לכך שהנושא נכלל במצעה של מפלגת "תקווה חדשה" - במסגרתה רצה לכנסת - ונכללה בקווי היסוד של הממשלה הנוכחית.
לאחרונה מונתה ועדה בראשות פרופ' אהרון צ'חנובר כדי שתציג המלצות בנושא. ועדה ציבורית היא תחליף אצלנו לעבודת מטה, שחסרה כל כך במנגנון הממשלתי, אבל אין ממנה מנוס ויש רק לקוות שפרופ' צ'חנובר יבין את גודל השעה.
נזכיר שההחלטה המקורית להקים אוניברסיטה בגליל התקבלה על-ידי הממשלה כבר ב-2005, לצד ההחלטה להקים אוניברסיטה באריאל. אך מאז לא נעשה דבר כדי לממש החלטה זו, למרות שהוקמה האוניברסיטה באריאל ולמרות שהמרכז הבינתחומי בהרצליה קיבל סמכויות דומות לזו של אוניברסיטה פרטית. הממשלה שקלה להקים אוניברסיטה בכרמיאל, אולי על בסיס המכללה להנדסה אורט בראודה, אבל המהלך לא יצא אל הפועל.
אוניברסיטה בגליל תחזק את תנות הפיתוח באזור
הקמתה של אוניברסיטה בגליל היא צורך השעה. לאחר שנים של הזנחה, האזור עומד היום בפני תנופת פיתוח והעדות הטובה ביותר לכך היא זרימה של הון פרטי לגליל. דוגמאות טובות לכך הן הקמת חממת הפודטק "פרש סטארט" (FRESH START) המופעלת על-ידי קונסורציום של תנובה, טמפו וקרן השקעות FINISTERE והקמת מרכז הפודטק הבינ"ל של ישראל בקריית שמונה על-ידי אראל מרגלית, יו"ר ומייסד קרן JVP ומרגלית סטארט-אפ סיטי בגליל (Margalit Startup City Galil). מרכז הפודטק שהקים מרגלית פועל בשיתוף פעולה עם כלל שחקני האקו-סיסטם, כמו עיריית קריית שמונה, המועצה האזורית גליל עליון והחברה לפיתוח הגליל, לצד גופים עסקיים וטכנולוגים מקומיים ובינ"ל.
בגליל פועלים כיום מספר אשכולות אזוריים - כמו גליל מערבי וגליל מזרחי - שמקדמים ביחד עם הממשלה והרשויות המקומיות תוכניות פיתוח רבות, המתבססות על עוגנים כלכליים קיימים ועתידיים. הם פועלים לעידוד הגירה חיובית לגליל, לחיזוק קהילתי, לפיתוח כלכלי ולחיזוק עסקים קיימים, תוך הקמת רשת מתחמי עבודה משותפים ומסובסדים במטרה להזניק מיזמים כלכליים טכנולוגיים. הקמת אוניברסיטה בגליל תחזק מגמה זו ותעצים אותה.
הדוגמה של עמק הסיליקון
אין חולק כיום על תפקידה המרכזי של האקדמיה בפיתוח אזורי. הצלחתה של אוניברסיטת בן-גוריון לחולל שינוי אזורי בנגב תעיד על כך. בעולם כולו מוסדות להשכלה גבוהה ומכוני מחקר יישומי נכנסים עמוק לתוך תמונת הפיתוח האזורי. בעיקר בארה"ב, אך גם במדינות נוספות. מעורבות אזורית של מוסדות להשכלה גבוהה נתפשת כמנוע פיתוח כלכלי מקומי באזור בו הן פועלות. הדוגמה של עמק הסיליקון בקליפורניה היא מובהקת. הוא הפך מאזור חקלאי בשנות ה-40' של המאה הקודמת למרחב של תעשיות עתירות ידע בשנות ה-80', בין היתר בשל מעורבת אוניברסיטת סטנפורד. בשנות הצמיחה המהירה, התווספו לאזור מעל ל-40 אלף משרות מידי שנה ומאז הפך עמק הסיליקון הפך לבירת היזמות העולמית ולמודל חיקוי אולטימטיבי לפיתוח אזורי.
השפעתה של אוניברסיטת מחקר על פיתוח אזורי היא רב-מימדית. היא מעודדת העברת ידע טכנולוגי בין האקדמיה לתעשייה המקומית ומקדמת חידושים מדעיים ותוצרים מסחריים. היא גם תומכת ומעצימה את ההון האנושי המקומי - באמצעות הגברת הביקוש וההיצע למיומנות מקצועית ולכוח אדם. היא מעודדת תעסוקה, בין היתר באמצעות יזמות אקדמית, המתמרצת הקמת מיזמים טכנולוגיים וסטארט-אפים, שהם יצרני חדשנות מובהקים.
מעבר לתפקידיה הקלאסיים בייצור ידע, שימורו והפצתו, האוניברסיטה יכולה לעודד מעורבות חברתית, בה תבוא לידי ביטוי השפעתה החיובית על הקהילה.
תשתית איתנה של מכללות אקדמיות
יש כיום ויכוח כיצד לממש את החזון של הקמת אוניברסיטה חדשה בגליל, וכמגוון הדוברים כך גם מגוון הדעות. דבר אחד ברור - הקמת אוניברסיטה בגליל היא מפתח לפיתוח וצמיחה של אזור חשוב זה. היא תהווה עוגן חשוב לפיתוח תעשיה טכנולוגית ומשיכת סטארט-אפים לגליל, כי אקדמיה מזינה ויוצרת חדשנות טכנולוגית והיא גם שואבת הון אנושי איכותי שהכרחי לפיתוח אזורי על בסיס בריא ומוצק.
ברור גם שהתשתית הקיימת של מכללות אקדמיות ומכוני מחקר בגליל, כמו מכללת תל-חי ומכון המחקר מיגל, היא איתנה. מדובר במוסדות שבכל אחד מהם חוקרים ומלמדים עשרות פרופסורים ומאות חברי סגל אקדמי ולומדים בהם אלפי סטודנטים, הנהנים ממבנים וכיתות לימוד מתקדמים, ספריות, מרכזי חדשנות, מעבדות ואולמות המאובזרים במיטב ציוד ההוראה.
גורמים שפועלים למנוע תחרות
אין ספק שהקמת אוניברסיטה בגליל תתקל בהתנגדות. יש מספיק גורמים שבאופן טבעי מתנגדים לתחרות בתחום האקדמי, ממש כפי שהקמת אוניברסיטת ת"א נתקלה בהתנגדות מצד הממסד הוותיק של הר הצופים. כך היה גם מנת חלקה של בר-אילן ועל ההתנגדויות להקמת אוניברסיטת אריאל והפיכתו של המרכז הבינתחומי בהרצליה לאוניברסיטת רייכמן אין צורך להרחיב את הדיבור. אלה מקרים טריים למדי.
נכון, להקמת אוניברסיטה חדשה יש השלכות תקציביות, כולל גם על כלל המוסדות להשכלה גבוהה שפועלים בישראל. עם זאת, וכמו בכל פרויקט הנשען על חזון חלוצי, יש לראות בו השקעה ולא הוצאה. משרד האוצר עדיין לא דן בנושא וייתכן שגורמים במל"ג ובות"ת צפויים להתנגד להקמת אוניברסיטה חדשה. ועל כן, המשימה המרכזית של ד"ר יפעת שאשא ביטון היא להתגבר על ההתנגדות של האוניברסיטאות הוותיקות ועל הציבור לחזק את ידיה של שרת החינוך במאבק זה.
אין כל ספק שהקמת אוניברסיטה בגליל תשדרג באופן מיידי את היכולת להקים חוגי לימוד חדשים, לקלוט חברי סגל חדשים ולהגדיל באופן ניכר את מספר הסטודנטים הלומדים בה. אין גם ספק שמוסד אוניברסיטאי ישפיע באופן ניכר על פיתוח האזור, ימנע בריחת מוחות, ויוביל להגירת כוח אדם אקדמי מיומן ובעל הון אנושי גבוה לאזור. העלייה במספר הסטודנטים הלומדים באוניברסיטה תוביל גם לעלייה בביקושים לדיור, שירותי פנאי ולפריחה כלכלית. כל זה יתבטא בצמיחה מהירה של כלכלת הגליל ויממש את החזון הציוני.
כולנו צריכים להחזיק אצבעות לשאשא ביטון שתצליח במשימתה.
הכותבת היא מנכ"לית קבוצת לוצאטו וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והמכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון. המאמר אינו משקף את דעת המוסדות הללו, אלא את דעתה האישית בלבד