בכל הנוגע להחלטה לפלוש לאוקראינה, אני בעד פוטין משום שהוא צודק היסטורית ביחס לאוקראינה שהיא בעצם חלק מרוסיה ומעולם לא הייתה מדינה עצמאית לפני פירוק ברית המועצות בשנת 1991.

הוא גם צודק בתפיסתו האסטרטגית להגנת רוסיה מפני פלישת כוחות זרים אי שם בעתיד אם תצטרף אוקראינה למערב, משהו שכבר קרה ב־22 ביוני 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר שלושה מיליון חיילים גרמנים פלשו אליה.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

רוסיה של פוטין היא מעצמה גדולה שחייבת לשמור על עצמה בחגורת ביטחון סביבה כדי לא להיקלע לסיטואציה פוליטית־ביטחונית הדומה לזאת שאירעה בשנת 1941 עם המתקפה הנאצית שסיבכה את רוסיה במלחמה עולמית שבה נהרגו 20 מיליון סובייטים.

זה קרה כידוע אף שבין שתי המדינות – התוקפנית והמותקפת – היה הסכם מחייב עוד משנת 1939 לשיתוף פעולה – הסכם מולוטוב־ריבנטרופ - וההתקפה הגרמנית שהוכנה בחשאי ובעורמה הייתה הפרה בוטה של ההסכם ההוא מבחינה צבאית וגם מבחינת המשפט הבינלאומי.

אומנם כל זה התרחש לפני 80 שנה, אך ראש מדינה שכך הותקפה פעם חייב לצפות לכיוון העתיד ולהתכונן למה שעלול לקרות גם בעוד 80 או 100 שנים. הרי אנו מצפים שבראש המדינות יעמדו אנשים אינטליגנטים ובעלי השכלה הלומדים מהעבר כדי להכין את העתיד.

כאשר מדינאי כפוטין רואה שארגון נאט"ו, וארצות הברית בראש, תומכים באוקראינה כדי לצרף אותה לנאט"ו, שבו המעצמה הראשית באירופה היא שוב גרמניה, אי אפשר לצפות ממנו לא לעשות דבר. אדם בראש מעצמה חייב לחשוש שמה שקרה עלול לקרות שוב. מבחינת רוסיה, זה עלול לקרות משום שאפילו ברית ורשה התפוררה, ולרוסיה אין בעלי ברית שיגנו עליה כחגורת ביטחון אם תותקף.

אני שואל את עצמי מדוע פוטין לא השתמש עדיין בדוגמה המוכיחה שהוא צודק בעמדותיו. הרי רק באוקטובר 1962 אירע מקרה הפוך: אז הנשיא ג'ון קנדי נאלץ להגיב כשהתברר לו שרוסיה מחמשת בטילים גרעיניים את קובה, מדינה באי שכן קרוב לארצות הברית שבראשה עמד פידל קסטרו, בעל ברית של רוסיה של חרושצ'וב.

חיל האוויר האמריקאי זיהה בצילומים את הטילים בקובה מכוונים לארצות הברית, והנשיא האמריקאי עמד בפני החלטה גורלית: לעצור את הצי הרוסי בפעולה מלחמתית שהייתה עלולה להביא לפרוץ מלחמת עולם שלישית וגרעינית, או להבליג ולחפש נוסחאות דיפלומטיות בלבד – דבר שהיה מותיר את ארצות הברית במעמד של קורבן סחיט בידי ברית המועצות.

קנדי עמד בלחץ ובחר לאיים על חרושצ'וב שאם לא יחזיר את הצי ולא יפרק את הטילים שכבר התקין בקובה, תהיה התנגשות צבאית. חרושצ'וב היה הראשון שמצמץ ונתן פקודה לצי הרוסי לסוב אחורנית ולשוב למולדת עם הטילים.

הנה חלפו רק 60 שנה מאז הפיצוץ הכמעט גרעיני בין ארצות הברית לרוסיה, ועכשיו יש סיטואציה דומה: נאט"ו וארצות הברית דורשות מרוסיה להתפרק מחגורת הביטחון שלה – המורכבת מאוקראינה, בלארוס ועוד מדינות שהיו פעם חלק מברית המועצות.

אך כדי שרוסיה תמשיך להיות מעצמה חשובה וביטחון אזרחיה לא יופקר לאיזו גחמה התקפית כמו זאת של היטלר בשנת 1941, עליה להתנגד לצירוף אוקראינה לנאט"ו בכל האמצעים, כולל מתן עצמאות לאזורים שבהם יש אוכלוסייה רוסית גדולה.

הנרי קיסינג'ר בעצמו כתב עם פירוק ברית המועצות: "אל נשכח כי העילה העיקרית לעימותים האירופיים ב־150 השנים האחרונות הייתה נעוצה בשטח ההפקר שבין הרוסים והגרמנים".

עכשיו הגיע תורו של פוטין להיות בתפקידו של ג'ון קנדי דאז. ואילו עלינו להזדהות עם מי שנתן לנו יד חופשית לפעול בתוככי סוריה, על פי מקורות זרים, כדי למנוע השתלטות איראנית. אין לנו הרבה ידידים, ופוטין הוכיח שהוא ידיד אמת, לפחות בתקופת נתניהו.