פוטין, פרימו וסקונדו

על מדף ליד המיטה שלי ניצב חיתוך עץ קטן בשחור־לבן של בקתה בעיירה ירמולינצי, אוקראינה. העיירה נוסדה בשנת 1400 ובמרשם האוכלוסין ב־2001 היו בה 7,315 תושבים. הבקתה קטנה ומטה לנפול, כאילו נשענת על צריפי שירות צמודים. מישהי במשפחתי חקרה את מוצא משפחת מיברג, וכך הגעתי לערש הגנאלוגיה שלי בירמולינצי. בהשוואה מרפרפת בין הצריף הישן בחיתוך העץ ובין ביתי, לא הרבה השתנה; השלג אותו שלג, והגויים אותם גויים.

סבא רבא מרדכי היגר מצריף בירמולינצי לצריף בשכונת בורוכוב, שבו מת מדלקת ריאות שאותה קיבל שעה שנטע עץ בגשם שוטף בנטיעות ט"ו בשבט. יהודי ירמולינצי נספו בשואה, כך כתוב, אבל שרידי משפחת מיברג נשרו באוקראינה. אהרון מיברג הוא אחד משני השותפים בחברת התעופה הלאומית של אוקראינה (UIA), שסובלת מהפסדים כרוניים, תכונה מיברגית מולדת.

אדוארד מיברג היה המייסד ויו"ר של LISOD, מרכז רפואי לאונקולוגיה. מיברג מצוטט כמי שאמר: “ידעתי שכאשר יש רצון לעשות עבודת קודש, להציל חיי אדם, דבר לא יעמוד בדרכנו". גבר נוסף כלבבי. לאהרון מיברג אחר יש מסעדה אורגנית כשרה באוקראינה.

לא בכדי אני צמוד לטלוויזיה מתחילת הפלישה הרוסית וצופה בעולם מתפתל בניסיון לנצח את פוטין בלי להילחם בו. יש להודות שג'ו ביידן פעלתן ואכפתי יותר מאשר היה פרנקלין רוזוולט כאשר הגיעו אליו השמועות הראשונות על הפתרון הסופי ב־1943. אבל האשליה שאפשר יהיה לעצור את פוטין בלי מגפיים על האדמה וכנפיים באוויר היא חסרת שחר. נראה כיצד יעבור הניסיון הראשון של נאט"ו להגניב מטוסי קרב רוסיים מפולין לאוקראינה. לעתים הרודן התורן סובל בדיוק ממה שהתסמינים מעידים עליו: אירוע מוחי כזה או אחר.

קשה לצקצק באנינות מול ההתנפלות הרבתי של CNN על השטח. המגישים והכתבים מצקצקים ללא הפסקה בעצמם. CNN זיהתה את ההזדמנות להרים ראש מעל הבוץ שבו שקעה לאחרונה, אימצה את הדיווחים המדויקים לשם שינוי של סוכנויות הביון האמריקאיות והזיזה כוחות. היא הייתה שם בהרכב מלא כאשר הרוסים חצו את הגבול.

קלריסה וורד, מלכת כתבי החוץ שנכנסה למוניטין של כריסטיאן אמנפור הוותיקה שהחזירה לאפסנאות את הקפל"ד והשכפ"ץ, מדברת רוסית, נראית טוב בז'קט חאקי וצעיף ורוד ושערות סוררות נמלטות ברוח הלילית מתסרוקת הבננה החמורה, היא ראש החץ של CNN; כאשר מישהו מהסטרינגרים של הרשת מריח סיפור שמצטלם טוב, הוא מודיע לה קודם.

כך היא מגיעה למנהרות של הרכבת התחתית שהפכו למקלטים הומי אדם, עולה על הרכבת המיוחדת המובילה ילדים חולי סרטן לפולין ועוזרת לפליטים קשישים לחצות גשר שהאוקראינים פוצצו כדי לעצור את התקדמות השריון הרוסי.

ארין ברנט מ"Out front" בשבע, עלתה על גג במערב אוקראינה ולא ירדה ממנו שבועיים; הכתב לענייני ביטחון והמגיש ג'ים שוטו פתח עמדת שידור קבועה וגבו אל קו האופק האפל שבו נפלו פצצות וטילי שיוט לעתים וראיין מקצוענים בשטח ובאמריקה; גם אנדרסון קופר הגיע לשבועיים כדי לא להחמיץ רקע אדום למיקרופון.

בעיקר עבדו הכתבים עם המבטא הבריטי, כמו מת'יו צ'אנס, ניק רוברטסון, פרד פרייטגין, ארווה דיימון ואחרים. רוב הזמן נראה שוולף בליצר נשאר לבד באולפן, כי השאר יצאו לשטח. CNN חמושים בלוח הדיגיטלי עם מפות שעליהן ניתן לסמן צירי התקדמות באצבע, בקצינים בגמלאות מדרג בינוני ויותר שהיו שמחים לשבור לפוטין את העצמות אבל אסור להם.

תיעוד המלחמה אינו מה שהיה פעם, משום שנראה כאילו הוחלט על מרחק ביטחון מסוים מהאש החיה. הצילומים היותר לוחמניים נקטפו ממדיה חברתית או נמכרו ל־CNN על ידי אזרחים חמושים בניידים. הפורמט מסגיר את מקור הצילום. אחרי שחזרו לאולפנים מזירת הלחימה, ניתנה רשות גורפת לצקצק באהדה, להיאנח בלב שבור, להניח ראש עייף על כפות הידיים, לנזוף ברוסים, הרוצחים בני העוולה, ולחמול באופן מתוזמר על אוקראינה. הדברים נכתבים בציניות רק בחלקם.

אסור היה לעולם להניח למלחמה שנחזתה באופן כה מדויק ומבעוד מועד להתגלגל באין מפריע. הבעיה היא במדיום הטלוויזיוני: כאשר המראות מתחילים לחזור על עצמם בלולאה סגורה ולא נותר מה לומר, יש לחדשות בכבלים תכונה מגונה והן הופכות למועקה שהיא חוויה לא מומלצת שמשווקת באגרסיביות ההודפת את הצופה מהמרקע.

המלחמה שבמהלכה מתנפלת רוסיה על אוקראינה וחפה מחמלה אנושית, תפסה את CNN במאבק קיומי על זהותה ושמה הטוב. זה הסיפור מאחורי ההשקעה חסרת התקדים של הרשת בסיקור המתרחש באוקראינה. חובתה להישאר רלוונטית וכדאית לאלה שמנסים לבלוע אותה ולהשתקם ממי שבגדו בערכים שהגדירו אותה.

בסוף נובמבר בשנה שעברה זימן ג'ף צוקר נשיא CNN את כריס קואומו, המגיש הפופולרי ורב־המלל של “קואומו פריים טיים" (במשבצת הנחשקת של תשע בערב), וחברו הטוב לפגישה בבניין של CNN המשקיף על נהר ההדסון. בפגישה השתתפה גם אליסון גולוסט, מנהלת השיווק של הרשת, שהייתה בקשר רומנטי עם צוקר יותר זמן מאשר היו השניים מוכנים להודות. הרומן לא היה אמור להסיט את כדור הארץ מסיבוביו השגרתיים על צירו, אבל תפקד כחרב מטפורית במערכה הראשונה שהשניים נפלו עליה באחרונה.  

גולוסט הקשיבה, לא בנשימה עצורה, כאשר דיבר צוקר לקואומו, המוכר לצופיו כאחיו הצעיר הנאה יותר, מרובע הלסת וצחור השיניים, של אנדרו קואומו, מי שהיה מושל ניו יורק ונאלץ להתפטר זמן קצר קודם לכן בשל ממצאים בדבר הטרדה מינית של נשים שעבדו איתו.

צוקר הודיע לקואומו שהוא נאלץ להשעות אותו בשל קשרים לא אתיים עם המושל. על פי הגרסה שנופקה מהפגישה, מיהר קואומו להציע את התפטרותו. צוקר מצדו האמין ש־CNN יכולה לגלוש ברגליים שריריות על הגל העכור הזה וכי השעיית קואומו אינה מבשרת בהכרח על סיום קשר העבודה שלו עם הרשת.

במהלך היממה הבאה התקבל ב־CNN מכתב מעורך דין שייצג אישה שעבדה עם קואומו הצעיר שנים קודם לכן בחדשות ABC. האישה, שביקשה לשמור על אנונימיות, טענה שקואומו תקף אותה מינית. לדבריה, ניסה קואומו לקנות את שתיקתה בשידור כתבה אוהדת ב־CNN על מעסיקה באותם ימים.

המכתב תיאר את מעשי קואומו כ"כוח להשחית וניסיון להשתיק את המתלוננת". למרות הכחשתו הנמרצת של קואומו את ההאשמה נגדו, נאלץ צוקר לפטר אותו; “תקיעת חצוצרות השמחה לאיד של התקשורת מסביב והרעם הגובר של תופי ההשפלה", אמר צוקר לקאומו, “רועשים מדי באוזנינו". הוא היה אמור להוסיף, “ברגע הרגיש הזה בקרב על עתידנו". חודשיים לאחר מכן נאלץ ג'ף צוקר, מי שנחשב עילוי טלוויזיוני והאיש שהציל את CNN מתהומות הרייטינג, להתפטר. כשבוע לאחר מכן הודיעה הרשת כי גם אליסון גולוסט עוזבת את CNN.

בזמן פרישתו של צוקר הייתה CNN במקום השלישי בין רשתות החדשות בכבלים. לא המקום הטבעי של הרשת שהגה והקים טד טרנר 42 שנה קודם לכן, בהנחה שאסור לנו לעבור רגע אחד בחיינו ללא חדשות ובלי מישהו שעושה את מיטבו להסביר לנו מה קורה. הרשת הבינלאומית שהקים טרנר שעה שעמיתיו התגלגלו על השטיח מצחוק, לא תפסה עצמה כרשת אמריקאית, מה שעמד במרכז האטרקטיביות הגלובלית והלא לוקל-פטריוטית שלה.

בסוף עידן צוקר הפכה CNN להיכל מטיפנות דעתנית, חברתית ופוליטית, שבו ניצבו מגישיה שהפכו עבדים לכת מפורסמים ממולמלים וקידמו נוכחות אישית והגדלת ערכם בשוק התקשורת על חשבון התמודדות אמיצה עם בעיות השעה. הצופה הממוצע שלא נחשף לאחורי הקלעים של התקשורת, לא ידע על מגעים מתקדמים למיזוג CNN והנגזרות האחרות של AT&T תחת כנפיה של Discovery.

כל זה התרחש בשדרות הממון, הכוח והשררה, אבל הדרמה האמיתית, זאת שכל אחד יכול היה להבין בלי מבוא לתקשורת, התרחשה בין דמויות שנקלעו לקרב עקוב מזומנים ופרסום וכבודם נגרר ונרמס בראש חוצות. בהיפוך דרמטי לכאורה אך לא מפתיע, הפירמה היוקרתית של עורכי הדין שנשכרה לחקור את התנהלותו של כריס קואומו, המשיכה וחקרה גם את ג'ף צוקר ואת האופן שבו ניהל את CNN.

החקירה עצרה בחריקה מול שתי התפתחויות שאמורות היו להגדיר את CNN העתידית: שירות הסטרימינג CNN+ שהרשת עמלה עליו והיה אמור לבוא לעולם בימים אלה ממש, הוקפא עד יעבור זעמם של ולדימיר פוטין וקואומו. ניסיונו של קואומו באמצעים משפטיים לקבל פיצוי של עשרות מיליוני דולר על פיטוריו (יש הטוענים 50 מיליון) ואיומו להציג את הכביסה המלוכלכת של הרשת בפומבי היו מטרד אחד; השני והעקרוני יותר, היה החשש שבעליה החדשים של הרשת שעמדתם ידועה, יהפכו את CNN לפחות חדשותית ורלוונטית, עיקרון שצוקר נלחם עליו.

ברקע הבהב סיפור אהבתם של צוקר וגולוסט, שהביא לנפילתם משום שהתקיים בניגוד לכללי ההתנהגות ברשת, שלפיו אסור קשר רומנטי בין מנהל ועובדת הכפופה לו וההפך. אחד השיירים הלא מפוענחים והמטופלים של MeToo, שגרם להיגיון הבריא המתקיים בין אנשים מבוגרים להתכווץ כמו פין בבריכה של מים קרים.

מתישהו במהלך 20 שנות עבודה משותפת שהחלה ב־NBC והמשיכה ב־CNN ואחרי שגולוסט וצוקר היו גרושים (העובדה שמשפחת גולוסט עברה לגור בדירה מעל משפחת צוקר ודאי לא עזרה), ושנים אחרי שמוכרי הבייגלס והדונאטס היו מודעים לקשר האינטימי, עבר צוקר על התקנה הקדושה בכך שלא דיווח על הקשר הרומנטי עם עמיתתו.

מי שהפין שלו לא סובל ממים קרים, היה המושל אנדרו קואומו, שבחש איתו בפונץ' האלכוהולי הזה. את מסיבת החוף המוצלחת ביותר של המושל ב־2012 הפיקה גולוסט. בזה עסקה באותן שנים. קואומו האימפולסיבי הציע לה להיות מנהלת התקשורת שלו. במקביל הביאה CNN את צוקר לנהל את הרשת, וגולוסט עזבה את המושל לטובת עבודה לצד הבוס הקודם שלה. במהלך חודשים מעטים נכתב הסינופסיס לעלילת אופרת סבון שנמשכת עד היום.

הקשיים שאליהם נקלעה CNN היו אובייקטיביים. הרשת שהגדירה את הצורך בטפטים קינטיים של חדשות כרקע מתמיד לחיינו, התקשתה למלא אותם תוכן. יום שידורים היה משובץ בקונספציות שגויות, מגישים נטולי חן וכריזמה, בפזילה לחדשות “רכות" והיעדר חומר גלם מצולם איכותי.

CNN היא רשת שקמה לתחייה בפיגועים מונומנטליים (11.9) ובמלחמות (של בוש האב והבן), הולכת לאיבוד בעונת בחירות וגוססת בשגרה. על צוקר הוטל להציל את הרשת באלתור על צ'רלס פוסטר קיין והציטוט האלמותי, “אתם תביאו את הקוראים, ואני אספק את המלחמות".

ב־NBC נחשב צוקר לילד פלא. הוא אבי הפורמט של תוכנית טלוויזיה כחיית מחמד, של המסך כחבר המשפחה וחלק ממנה. הוא הפך תוכניות נידחות להצלחות. הוא טיפח כוכבות כקייטי קוריק ש"גמלה" לו בחשיפת קשריו הרומנטיים עם גולוסט באוטוביוגרפיה שלה. התמחותו הייתה בגיוס מי שכבר נחשבו לאסון מוכח בחייהם הקודמים ובהקמת תוכנית עבורם.

צוקר גייס את ג'ו רוגן והקים לו את “Fear Factor" המצליחה, אותו רוגן שמארח בפודקאסט הפופולרי שלו מתנגדי חיסונים ומקדמי תיאוריות קשר, שגרם לניל יאנג, ג'וני מיטשל ורבים אחרים לנטוש את ספוטיפיי. צוקר הביא איל נדל"ן עכור נשמה בשם דונלד טראמפ ובנה לו מקדש־אגו ב"Apprentice" ולימד אותו שלפטר זה כמו לשקר.

את יום השידורים הקלוקל שלה החלה CNN עם המשדר “New Day", שהיה גבבה סרת טעם. צוקר חטף מ־ABC את כריס קואומו, שעיקר פרסומו היה תחת אש וכוחות טבע באזורי קרבות ואסונות אקלימיים, ושתל אותו ב"New Day". הטענה הרטרואקטיבית המתבררת בימים אלה היא שקואומו החל לחצות גבולות אתיקה מיומו הראשון ב־CNN.

מעשיו הסתתרו מאחורי חזותו המצודדת וחיוך המגה־ואטים שלו. את הפרצה שפתח בדצמבר 2013 אחרי התנגשות רכבת בניו יורק לא היה אפשר לסתום: קואומו ראיין את אחיו המושל. הנשמות הטהורות טענו שהמראיין מגויס בשליחות המושל ואינו אובייקטיבי. צוקר הוציא איסור גורף שהאחים קואומו דרסו שנים מאוחר יותר, והעביר ב־2018 את האיש והלסת להגן על הרשת מפני רייצ'ל מדואו ושון האניטי בתשע בערב. החוזה החדש שלו היה על 6 מיליון דולר.

בוז רטרואקטיבי הוא צורך בלתי נמנע אך מגונה. עם ניו יורק, הקורבן הראשון של קוביד־19 בחולי ותמותה, הבין אנדרו קואומו את חשיבות הרגע. התדרוך הטלוויזיוני היומי שלו ב־11 בבוקר היה ישיר, עגום, קודר, מנומק ונתמך בנתונים רפואיים. אי אפשר היה שלא לצפות בו, מכיוון שהיה המקור היחיד באותה עת למידע, וגם משום שקואומו הוא קומוניקטור ומניפולטור בחסד עליון והוא מיקם את ניו יורק כישות על־אמריקאית, נחושה ובעלת רוח לחימה ייחודית.

 בנשימה אחת הוא דיווח על 1,200 מתים ביום וגם ניסח ססמאות כ"ניו יורק חזקה" ו"ניו יורק נחושה". זה היה מופע מהפנט שלא נעלם מעיני האח הצעיר ב־CNN, שהחל מעלה את המושל לשידור לעתים קרובות. זה נראה כמופע של פרימו וסקונדו. או האחים סופר מריו. צוקר לא מיהר להפעיל סנקציות אתיות בתקנון של הרשת. הדיבור הפנימי בין האחים והעקיצות המשפחתיות מהילדות ניצחו את הטעם הטוב.

כאשר כריס קואומו נדבק בקוביד‑19 והחל משדר ממרתף ביתו כטקסני האחרון באלאמו, נכתב ב"וושינגטון פוסט" שהמושל נתן לאחיו גישה קלה לבדיקות קוביד וכי שוטרים על אופנועים ליוו עם סירנות מייללות את האמבולנס ובו הממצאים. צוקר מיהר להפעיל את תקנון נפוטיזם־לא־אצלנו.

על פי מכתבי הפתיחה מבריאן פרידמן, עורך דין לנושא פיצויי סלבס ששכר כריס קואומו, הסתבר שהשדר הממורמר מתכוון להבעיר את העיר. יריות הפתיחה היו אפקטיביות: בעת שבה ייעץ האח הצעיר למושל כיצד לנהל את ההיבט הפומבי של ההטרדות המיניות שלו, הדריך אותו צוקר כיצד לנצל את התדרוכים היומיים כדי להציק לטראמפ מכחיש המגיפה. אותו טראמפ שצוקר הפך למפלצת טלוויזיונית וש־CNN כיסתה בעניין מוגזם ומוטה בבחירות 2016.

על גולוסט נאמר שסיכמה עם המושל מראש על הנושאים שעליהם ישוחח עם אחיו. לאף אחד לא היה ספק מי הדליף לאתר הרכילות “Radar" את פרטי הרומן גולוסט־צוקר. במכתב התפטרות שלו כתב צוקר “כי הקשר המקצועי הפך לרומנטי במהלך המגיפה". מה עוד יש לשני אנשים מבוגרים לעשות בהסכמה כשהם כלואים בדירות סמוכות? אליסון קאמרטה ייצגה במשבצת השידור שלה דעת רבים ב־CNN כאשר אמרה: “כה מצער כיצד זה קרה... מדובר בשני מבוגרים שהם גם מנהלים ברשת. העובדה שהם אינם רשאים למערכת יחסים פרטית צורמת".

וברקע, פעמי המיזוג. אם זה יבוא לעולם אחרי שאוקראינה תרד מסדר היום החדשותי או שהעולם יידרדר למלחמה כוללת, מדובר במפלצת גדולה יותר מחזונם הגנטי הסוטה והמסוכן ביותר של יורשי ג'ון המונד מ"פארק היורה". וורנר מדיה, השייכת לענק התקשורת והטלפונים AT&T, תתמזג עם דיסקברי של דיוויד זסלב ותכיל את האחים וורנר, HBO ו־CNN. זה יתפתח לקרב אימתני על סטרימינג בין נטפליקס, אמזון, דיסני+ ו־CNN+.

לשם כך לקח צוקר את כריס וואלאס מ־Fox, בנו של מייק וואלאס והוכחה למרחק התפוח מהעץ, המבטיח בקדימונים ש"יש לנו הרבה על מה לדבר"; אחרי שאימץ שני תינוקות יגיש אנדרסון קופר תוכנית בענייני הורות עם שובו מעמדת השידור באוקראינה; ג'ייק טאפר ינהל תוכנית על ספרים; פריד זקריה יאמץ חזות ספורטיבית יותר וכך הלאה. מדובר באחד ההימורים הגדולים בלית ברירה של CNN לא להישאר מאחור. הרשת מקווה לא לאבד את הסומק שפשט בלחייה אחרי המחמאות שקיבלה על פלישת כתביה לאוקראינה.

זאת לא עיתונות נהדרת וגם לא אומץ לב תחת אש, אבל נעים לצפות ברשת שאינה אמביוולנטית כלפי פוטין. את זה משאירים כאן לטראמפ ולראש ממשלת ישראל, שהחליט שהוא מעצמה עולמית שוחרת שלום ומתווך בין כובש לנכבשים. 