לא מעט פסיכולוגים וקרימינולוגים שמנתחים בידענות את אישיותו של ולדימיר פוטין בתוכניות רדיו וטלוויזיה שונות. מה עובר בראש של האיש הזה? האם הוא פרנואיד? נרקיסיסט? אנטי־סוציאלי? האם הוא משוגע או סובל מהפרעת אישיות קשה? אין ספק שבעולם המערבי שאנחנו חלק ממנו, הפלישה האלימה לאוקראינה הפכה את מנהיג רוסיה לדמות הכי שנואה, מפחידה אך גם מסקרנת. מה הסיפור שלו?

הדבר הזה קורה בתקופה שבה הרעש התקשורתי מלכתחילה קשה לצליחה. בניגוד אירוני לרשתות החברתיות שמתנתקות ברוסיה בלחיצה קלה על השלטר, וכלי תקשורת עצמאיים שנסגרים בצו נשיאותי ובאיום מעצר ממושך על עיתונאים, אצלנו כלי התקשורת והרשתות החברתיות גדושים במשתמשים ובמרואיינים שצווחים ללא הרף על כך שמנסים לסתום להם את הפה. כל דיון זולג במהירות האור לצעקות ולהאשמות, למסקנות ידועות מראש ולחוסר הקשבה מוחלט.

אם כבר ניתוחים פסיכולוגיים - אפשר בקלות לקבוע שהעידן התקשורתי המודרני סובל מתסמונת ההתנצחות האוטומטית, הקוטבית, השטחית, חסרת הפשר. הרעש מתחזה למידע, ובפועל מפריע להבין מה באמת מתרחש. כשלפחות 90% מה״מידע״ הוא תעמולתי, ספינולוגי, פייק ניוז או סתם בורות וחוסר ידע, לך תמצא את ה־10% שמדברים לעניין.

בתוך סבך המלל הזה, קל מאוד לא להבין את פוטין. קל מאוד לשייך לו מחלות נפש מדומות, עיוורון, תפיסת מציאות מעוותת ומניעים לא רציונליים. השאלה היא אם זה בכלל נכון. נדמה שבתוך הנרטיב שמקובל להתחבר אליו במערב, קל לשכוח שפוטין הוא רוסי. שקשה לנו להבין אותו דרך הערכים שלנו והסטנדרטים שלנו והמנטליות שהיא פשוט שונה.

אין פה חלילה ניסיון לסנגר על הדיקטטור שאחראי לשפיכות הדמים שמתקיימת כיום באוקראינה, אלא ניסיון לשים את האמוציות בצד ולבחון מחדש את האמירות הקיצוניות לגביו. ההתנגדות הראשונית של פוטין לברית נאט"ו הצבאית, שהלכה והתרחבה עם השנים עד שאיימה להתבסס על גבולותיו, ניתנת להבנה (גם אם לא מסכימים איתה). יחד עם זאת, אין ספק שפוטין עשה טעות כשפתח במתקפה על אוקראינה, וכשלא תכנן את כל מה שכולנו עדים לו עכשיו. זה עדיין לא הופך אותו להיטלר, למופרע או למשוגע.

המטרה היום היא לנרמל מצב שהקצין. אף אדם שפוי אינו רוצה להסלים את הסיטואציה מעבר למה שכבר הוסלמה. אף אחד לא רוצה עוד מלחמת עולם. אבל בתוך כל ההתנגדות העצומה (והצודקת) במערב למהלכים של פוטין, ובמקביל לזרם החרמות ההולך וגובר שמן הסתם גורם לפוטין לחשב מחדש את מהלכיו, דרושה דמות בינלאומית כלשהי שתצליח לתווך בין הצדדים, שדווקא נראה ששניהם היו רוצים לרדת מהעץ שטיפסו עליו.

מן הסתם, זה מה שניסה ראש הממשלה נפתלי בנט לעשות כשנסע להידבר עם פוטין בשבת האחרונה. ברור לגמרי שפוטין רצה לנצל את כוונותיו הטובות של בנט ולהשתמש בו ככלי במשחק השחמט שעל פיו הוא רואה את העולם. אבל עצם הניסיון להיות גורם מתווך לא הופך את בנט לתינוק שעושה צחוק מישראל, כפי שהוא לא הופך אותו לגיבור שראוי לפרס נובל לשלום. הוויכוח שהתנהל פה לגבי האירוע הוא, כרגיל, מטומטם.

ייתכן שבנט אינו האיש הנכון, וייתכן שביד המקרה הוא דווקא כן. אבל ברור שבימים כאלה דרוש מנהיג אחד שידע להתגבר על כל הרעש ולראות איך מסיימים את האירוע באופן הטוב והמהיר ביותר, בלי להסלים. בהיעדר דמותה הדומיננטית, השקטה והיציבה של אנגלה מרקל, האם יש מנהיג כזה במציאות של 2022? זו שאלה טובה. כדאי שנתמקד בה.