חודש ללחימה בין רוסיה לאוקראינה. יש טעם לנסות להגיע להבנות שנובעות מהדיווחים בשטח יותר מאשר דיווחי הצדדים בתקשורת: הרוסים צרים על ערים כולל קייב ולא מצליחים להפיק כניעת דומינו, גם לא בקייב.
הסנקציות פוגעות אפקטיבית בכלכלת רוסיה ובעם הרוסי. נוצרה נכונות (מפתיעה) מצד ממשלות ואוכלוסיות המערב לספוג נזקים כלכליים, כולל ירידה מסוימת ברמת החיים, לטובת הישרדות אוקראינה. כולל הזרמת אמל"ח חרף איומים מצד ולדימיר פוטין, שרואה בכך אקט מלחמתי. ההתנגדות של צבא אוקראינה משמעותית, ובקרב התדמיות בין הטובים והרעים הניצחון האוקראיני ברור ומקרין לגבי ההמשך.
עכשיו בואו ונודה על האמת: התמיכה המוסרית, הדיפלומטית והלוגיסטית, כולל אמל"ח, נועדה בעיקר לנקות את מצפון המערב. בפועל, התמיכה נועדה להגביר את הלחץ על רוסיה ולמשוך זמן פציעות אוקראיניות בעוד המערב מריע מן היציע והאוקראינים המוכים מוכיחים שמדובר במפלצת אכזרית ומשלמים בדם את מחיר ההוכחה.
בינתיים, לעניות דעתי הבלתי מקצועית, אחד מהרווחים המשמעותיים (בלא קשר לתוצאות הסופיות) של המערב הוא שפוטין ורוסיה אינם מסוגלים כלכלית להשקיע בעתיד את המיליארדים הנחוצים לשיקומו, הבראתו ופיתוחו של הצבא להסתערות האימפריאלית הבאה, זו שכל המומחים מנבאים אותה. וכל הטוב הזה לא מבטיח מאומה במלחמה הנוכחית, משום שכל הרע ממתין לאוקראינים בנקודה שבה פוטין לא יכול להרשות לעצמו להפסיק.
ועדיין, השלב הנוכחי מבטיח קווי מתאר חדשים בסדר העולמי הקיים. לא סדר עולמי חדש מהניילון אלא כזה שמגיע מהתכריכים. בדרך כלל העולם מגיע לסדר חדש רק אחרי שהוא מטביע בדם חיילים ואזרחים אומללים ומטביע חותם מזוויע על כלל האנושות - מין תהליך מחזורי מייאש עקב טבעו הדפוק של המין האנושי.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקם חבר הלאומים במטרה למנוע מלחמות באמצעות ביטחון קיבוצי, פירוק מנשק, יישוב סכסוכים באמצעות דיפלומטיה וקיום ערבויות הדדיות לעצמאותן של אומות קטנות כגדולות. כל אותו בלה בלה של פוליטיקאים שוחרי טוב והמונים המומים מגודל הזוועות.
התוצאה של הקמת חבר הלאומים הייתה עליית הנאציזם בגרמניה המובסת ופריצת מלחמת העולם השנייה. אחריה הוקם האו"ם, שלא מנע אבל מנה מאז הקמתו מאות סכסוכים אזוריים של אומות גדולות כקטנות. ועדיין, אם הציר הדמוקרטי מול רוסיה לא ייכנע לאיומי פוטין וישחק נכון בקלפים שהמצב הנוכחי מחלק לו, יש סיכוי לא רע לסדר עולמי שונה, תקין יותר.
עיר מקלט
בישראל לא צריך לשמוע את וולודימיר זלנסקי כדי להבין שאוקראינה היא כיום נייר לקמוס שמאבחן איזה מין עם, מדינה ואדם אנחנו. למזלנו, האבות המייסדים של מדינת ישראל בנו תשתית דמוקרטית שעדיין עומדת על תלה, חרף הכרסום של כתות כאלה ואחרות. במקום דיבורים על "אינטרסים מורכבים" מול רוסיה, חייבת הממשלה להיות שותפה למהלכי מדינות הציר הדמוקרטי.
במקום חבירה למדינות דיקטטורה (סעודיה, איחוד האמירויות) שנועדו להיות ציר עוקף פלסטינים (הסכמי אברהם), אמורה ממשלת ישראל ליישר קו עם הדמוקרטיות המערביות וללכת בעניין חוזה הגרעין האיראני עם הראש שלהן. כולל תמיכה משמעותית יותר באוקראינה.
ראש הממשלה נפתלי בנט לא אמור לתווך בין אוקראינה ורוסיה משום שיש לו "הבנות" עם פוטין. האיש הזה לא זקוק ל"הבנה" אלא לריסון. לא סתם כל שיחותיו של פוטין עם עמנואל מקרון ואולף שולץ הסתיימו ב"חוסר הבנה". לא סתם אמר ג'ו ביידן על פוטין שהוא "פושע מלחמה", ופוטין הגיב בהיסטריה (גירוש שגריר ארה"ב). בנט אמור להבהיר שישראל היא חלק מהספקטרום הגלובלי הנאור שמצופף את שורותיו במהלך הלחימה באוקראינה - וזה לא קורה. בין השאר משום שהאמת היא שאנחנו פשוט מדינה לא נאורה וכבר נמאסנו על עצמנו בלהסביר מדוע.
אנחנו בהחלט מדינה שיודעת לשווק את עצמה כנאורה באמצעות מיני טריקים (עזרה הומניטרית) ושטיקים (הצהרות שולל), בעוד באורח מעשי התעללנו בפליטים אוקראינים ואפשרנו לאוליגרכים פוטיניים להפוך את ישראל לעיר מקלט לכסף פוטיני.
ממשלת ישראל לא אמורה להיות מכשול בדרך לחתימת הסדר הגרעין עם איראן. אני מקווה שההתנגדות הקולנית של בנט ויאיר לפיד נגד ההסכם היא לא יותר מהשלכת עצם לציבורים שעדיין מורעלים בפחדים מבית היוצר של בנימין נתניהו. בשבוע האחרון הביעו השניים זעזוע ותרעומת עקב השמועה שארה"ב עשויה להסיר את התיוג של ארגון טרור ממשמרות המהפכה האיראניים. נו באמת.
אין שום הבדל בין השלטון המרכזי בטהרן למשמרות המהפכה. שניהם חשוכים ומסוכנים, וההפרדה היא מלאכותית, כאילו הקפיאו את חשבון משרד הביטחון עבור הצוללות בטיסנקרופ (חבל שזה לא קרה) וכל שאר הרכש הישראלי כשר.
מדינת ישראל מנהלת נגד איראן מלחמות מסוגים שונים, וכמי שמחזיק עצמו מבין איך פועלות המערכות בישראל יש לי בעיה אישית: מערכת הביטחון התאהבה במלחמות הסייבר והמודיעין ובתקיפות באיראן, בסוריה ובלבנון. זוהי מלחמה דה־לוקס, שמאפשרת למערכת לשרג שרירים ולהגיע לביצועים מרשימים במחירי ספיגה נמוכים יחסית.
זו לא מגרעת "לאהוב" מלחמה כשהיא מוצדקת. אם אתה רוצה רוח קרב וחתירה למגע, תאהב את מה שאתה עושה, ובמלחמה כמו במלחמה. השאלה היא אם המב"ם הנוכחי מוביל לרגיעה או להתססה של מערכת היחסים המורכבת מול איראן והפרוקסי שלה (ברמות שונות) סביבנו. התשובה היא שמדובר בליבוי אש ברמה פירומנית והתעלמות מוחלטת מכל ניסיון לחשיבה אחרת וטיפול שונה בדמון האיראני. שלא לדבר על ה"הכנות" לתקיפה ממוקדת במתקני הגרעין, שטות מסוכנת שלמזלנו נמנעת זה עשור פלוס (תודה, ביבי).
אני מעריך שחלק מהסכם המעצמות מול איראן יכלול "הבנה" של הפסקת התקיפות הישראליות באיראן גופא. זה לא יהיה סעיף כתוב. כולם שם וכאן חושדים בכולם, וישראל היא עדיין שוט אמריקאי בכוננות הצלפה למקרה שאיראן תחזור בה. אבל אם אכן ייחתם הסכם גרעין במתכונת אובמה, ייתכן שהשמדת הכטב"מים הקטלניים הייתה שירת הברבור של התקיפות באיראן.
אחרי חתימת הסכם הגרעין ב־2015 פסקו הפעולות האלימות נגד הפרויקט הגרעיני באיראן גופא והתחדשו אחרי עליית טראמפ. להזכירנו: ככל שישראל תקפה יותר כך התקדמו האיראנים בהשלמת ייצור הפצצה, וזה יהיה גם גורלם של הכטב"מים שנפגעו לפני כחודש וישוקמו בחודש הבא. מאבק של הממשלה נגד הסכם הגרעין המסתמן אומר ברורות: "נילחם ללא פשרות על האינטרס הביטחוני שלנו". אם האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל כולל גם את אביתר וחומש, אזי כדאי שתכינו את המקלטים.