הממשלה הנוכחית מתגברת את המשטרה תגבור משמעותי (1,100 שוטרים), לראשונה זה שנים ארוכות. היא גם מתקצבת בכסף כבד את המאמץ לבלימת הפשיעה, בעיקר במגזר הערבי. סגן השר יואב סגלוביץ' הציג לנו ברדיו 103 השבוע נתונים מעודדים: משרדי הממשלה איחדו כוחות ו"נופלים" על ראשי הפשע במגזר הערבי עם כל האמצעים, כולל הלבנת הון, רשות המסים, חילוט מכוניות פאר וכו'. סגלוביץ' אמר עוד כי כ־150 עבריינים "כבדים" מהמגזר הערבי, מתוך רשימת 680 העבריינים ה"משפיעים" במגזר, נתונים כבר במעצר עד תום ההליכים.
יש ירידה ניכרת באירועי הירי. 200 מיליון שקל חולטו מעבריינים בכירים. חלק ניכר מראשי משפחות הפשע במגזר עשו לאחרונה "רילוקיישן" ליעדים אחרים (בעיקר טורקיה), עד יעבור זעם. המאמץ לתפוס כלי נשק לא חוקיים מניב פירות. מפקדי המחוזות הרלוונטיים (בעיקר ניצב שמעון לביא ממחוז צפון) נותנים עבודה.
זה לא מספיק. זה אפילו לא מתחיל להספיק. נדמה לי שהאסימון בקרב מקבלי ההחלטות שלנו עוד לא נפל, ואם הוא לא ייפול בקרוב, הם ייפלו. ישראל במצב חירום. נכון, את המשילות בדרום, בצפון ובעוד כמה מקומות, איבדו הממשלות הקודמות. כן, בנימין נתניהו שינה את שמו ל"אבו יאיר", התרוצץ בין אוהלי הפזורה והבטיח להם את השמיים, הארץ, הכוכבים וכל מה שירצו. התירוץ הזה מחזיק מעמד כבר תשעה חודשים, אבל בקרוב יפוג תוקפו. את הביטחון לרחובות לא מחזירים בהצהרות. גם לא בתוכניות שימומשו בעוד שנים. את הביטחון לרחובות באר שבע וכבישי הנגב מחזירים רק בדרך אחת: נוכחות. הפתרון של גיוס פלוגת מילואי מג"ב הוא יותר עלבון מפתרון. עברו שבועיים־שלושה, הפלוגה עלתה צפונה, או יצאה מזרחה והתפוגגה.
הייתי שליח "מעריב" בניו יורק בסוף כהונת ראש העיר דיוויד דינקינס וכמעט בכל כהונת מחליפו, רודי ג'וליאני, בימים שבהם עוד לא שקע במחוזות ההזיה הטראמפית. ראיתי איך הוא לוקח את עיר הענק האלימה, המטונפת, המפחידה והמסוכנת שהופקדה בידיו למקום נקי, בטוח ומבטיח תוך שלושה חודשים. איך הוא עשה את זה? עם שני שוטרים (גובה ממוצע 2 מטר, מוטת כתפיים ממוצעת 1.80 מטר) בכל פינת רחוב, בכל תחנת סאבוויי. השינוי היה מהיר ובלתי נתפס. זו הדרך היחידה.
את התוכנית הזו שמעתי לפני כמה שבועות מסביבת שר הביטחון בני גנץ: המדינה תציע לכל הלוחמים הקרביים שהשתחררו מצה"ל בחמש השנים האחרונות להתגייס בחוזה מיוחד לכוח משימה שיוקם לצורך החזרת המשילות. המטרה: לגייס 5,000 צעירים. הם יחתמו לשנתיים ויקבלו שכר נדיב מאוד, במונחי חיילים משוחררים (אך בלי קביעות או יחסי עובד־מעביד קבועים). הם יעבדו בתנאים מיוחדים, במשמרות סביב השעון, ויתוגמלו כך ששנתיים "יסדרו" להם גם טיול אחרי צבא סביב העולם וגם תואר ראשון ושני.
הם יעברו הכשרה מהירה אבל אגרסיבית (במתקן הלוט"ר, למשל), יחולקו לצוותים של ניידת אחת או שתיים ויפוזרו בכל המקומות המועדים לפורענות. הם יחולקו לתחומי המודיעין, האמל"ח, הטכנולוגיה והשטח (רוב רובם צריכים להיות בשטח). השאיפה היא שלא יהיה צומת אחד בנגב בלי ניידת קבועה במקום. שלא יהיה מרכז קניות, מרכז בילויים, פארק, אוניברסיטה או אתר כלשהו בבאר שבע בלי מקבץ ניידות כזה. שבכל כבישי הנגב, עם דגש על הפזורה, יהיו פטרולים תמידיים, בכל שעות היממה, של ניידות כאלה. שהתגובה שלהן תהיה מהירה ואגרסיבית.
שמערך של רחפנים, מסוקים משטרתיים, מודיעין (אם צריך, גם שב"כי) ותשתית לוגיסטית (כולל "רוגלות" סטייל NSO) יעמוד לרשותם 24/7. שבמקביל תחוקק הכנסת תיקוני חקיקה שלא יאפשרו לשופטים להפגין חמלה, במקרים שבהם לא הוכח שהיא מוצדקת (ע"ע המחבל אבו אל־קיעאן ש"הביע חרטה"). יחוקקו מחדש עונשי מינימום. יתאפשר מעצר עד תום ההליכים לא רק במקרים של סכנה מיידית לביטחון הציבור או שיבוש חקירה. כן, המצב מצריך אמצעים מיוחדים. אולי אפילו מיוחדים מאוד.
נתקלתי השבוע בפוסט של עודד אילות, לשעבר בכיר ב"משרד ראש הממשלה", שהציע הצעה דומה והיה לו גם שם מצוין לכוח המשימה הזה: עוצבת נגמ"ש (נגב, גליל, משולש). ההשקעה בפרויקט הזה לא צריכה להיות מעבר לכוחותיה הכלכליים הרבים של מדינת ישראל. להפך: היא תשלם את עצמה בריבית דריבית במהירות שיא.