במהלך חג פורים הובלתי קבוצה של תלמידים מ"ישיבה יוניברסיטי" לווינה שבאוסטריה כדי לסייע בהושטת עזרה לפליטים האוקראינים. במסגרת המשימה, ניהלנו שיחה עם נשיא הפרלמנט האוסטרי, מר וולפגנג סובוטקה. סבו של מר סובוטקה היה נאצי, אבל מאז נכדו סלל את דרכו כלוחם באנטישמיות ובגזענות.
ישבנו שם יחד, עשרות גברים ונשים יהודים, סטודנטים בישיבה יוניברסיטי, עם מישהו שהסבא שלו היה פעיל במפלגה הנאצית, בניסיון למצוא ביחד את הדרך לעזור לפליטים האוקראינים. זו הייתה שיחה יוצאת דופן, ובמובן רחב יותר השתקפות של ההזדמנות המדהימה שמספק לנו העידן שבו אנו חיים.
במאבק באנטישמיות ובגזענות, לעתים קרובות מדי המאמצים הגלובליים המשותפים שלנו מתמקדים בהגנה. אנחנו מגנים אנטישמיות, מגבירים את אמצעי הביטחון, ואלו אכן צעדים חיוניים, אבל התגובה שלנו לאנטישמיות ולסבל מכל סוג חייבת לכלול בתוכה גם מאמצים להגביר את האור, ליזום צעדים להקלת הסבל, להגיב לרוע על ידי הגברת הקדושה הקולקטיבית שלנו.
בהקשר זה כדאי לנו להשתמש בשבת כמודל. המסורת שלנו מלמדת אותנו לשמור על השבת. בדרך זו אנו מחקים את ה', שהיה הראשון שנמנע מלעשות מלאכה ביום השביעי. אבל יחד עם זאת, ה' הוא המקַדש. ה' לא רק שמר על השבת, הוא קידש את השבת. אנחנו לא רק שומרים על השבת, אנחנו מקדשים את השבת. זה נכון גם ביחס לערכים שלנו. אנחנו חייבים לשמור על הערכים הכי משמעותיים עבורנו, כביכול, להיות שומרי שבת. אבל מוטל עלינו גם לרומם ולהקרין את הערכים שלנו – מוטל עלינו לקדש את העולם.
אנחנו מגינים ומקדשים – גם שומרים על הקיים, אבל גם שואפים לקדם את העולם למקום טוב יותר. זה נכון גם ביחס לעם היהודי. העם שלנו זקוק לשמירה, אבל קל מדי להידרדר לתוך הלך רוח של התגוננות בלבד. אנחנו חיים גם בתוך מציאות מקבילה הכוללת הזדמנות לקדש. לקדש פירושו להקרין את הערכים שלנו לעולם. זה מודגש בחינוך שלנו בישיבה יוניברסיטי, שם אנחנו לא רק נלחמים באנטישמיות, אלא אנחנו מקרינים ערכים יהודיים לעולם באופן פעיל.
כאוניברסיטה שהיא ספינת הדגל להפצת תורת ישראל וערכים יהודיים, אנחנו מסלקים את החושך על ידי הגברת האור. יש לנו בית מדרש עמוס בתלמידים שלומדים תורה עד השעות הקטנות של הלילה – לא רק כדי להיות רבנים, אלא גם כדי להיות מנהיגים בעולם התעשייה, בעלי מקצועות חופשיים ויזמים של הדור הבא. אנו מגבירים אור כאשר העולם צופה בהצלחה האתלטית ובספורטיביות של קבוצת הכדורסל שלנו. ואנחנו מגבירים אור כאשר התלמידים שלנו יוצאים לעולם באופן יזום ומשמשים דוגמה לאופן שבו יהודים מסורים וגאים פועלים בחמלה ובאהבה כלפי כולם.
הפגישה של נציגי ישיבה יוניברסיטי עם מר סובוטקה נערכה בארמון הופבורג בווינה. זה מבנה מפואר, בן מאות שנים, עם היסטוריה מצמררת. במרץ 1938 אדולף היטלר עמד במרפסת הארמון והכריז משם על ה"אנשלוס", סיפוח אוסטריה לרייך השלישי. עשרות שנים מאוחר יותר, באותו מקום של חושך היסטורי, אנחנו, סטודנטים יהודים מישיבה יוניברסיטי, הקרנו אוֹר חדש.
בעולם המשתנה במהירות יש הזדמנויות לעם היהודי שהדורות הקודמים יכלו רק לחלום עליהן. להזדמנויות הללו מתלוות אחריויות חדשות: מוטל עלינו להגן ולהקרין. התודעה של שליחות קדושה מרוממת את כל הפעילויות והאינטראקציות היומיומיות שלנו – בתוך המשפחה, עם שכנים או עם עמיתים לעבודה. המשימה והאחריות המוטלות על כל יהודי הן לגלם ולהעביר את הערכים שלנו למשפחה שלנו, לקהילה שלנו ולעולם סביבנו.
הכותב הוא נשיא ישיבה יוניברסיטי