משחקים בפאזל: כך מתנהל המשפט בתיקי נתניהו

משהו: במקום לכתוב משהו ששווה לקרוא, עשה משהו ששווה לכתוב עליו.
(על פי בנג'מין פרנקלין)
 
על מפלסנו
מפלס הכנרת מתקרב לקו העליון. הכנרת מדברת אלינו ומזכירה שהקו הזה הוא גם קו הפסימיות הלאומי. תמיד כשהוא נמוך משכנעים אותנו שהמצב נורא, ואין טעם להיכנע לאופטימיות.

סטירה באוסקר
לא תמיד סטירה היא אלימות. היא לא בדיוק אלימות. היא עלבון. סטירה היא, למשל, דרך לגיטימית לעצור הטרדה מינית. גבר שיחטוף סטירה כשמגיע לו, לא יחלום להתלונן על אלימות כלפיו, אלא יידע שזוהי אמירת לא באופן הנחרץ ביותר. אם הוא ג'נטלמן, הוא יכבד את האישה שסטרה לו. עד היום אני מכבד את ח"כ אנסטסיה מיכאלי האצילית, ששפכה כוס מים על חבר כנסת שלא ידע לדבר יפה אליה כאישה, ואמר לה: את תשתקי.

סטירה למי שהעליב את אשתך בציבור, כמו הסטירה שהעניק וויל סמית בטקס האוסקר למנחה שהעליב את אשתו, איננה אלימות אלא תשובה והגנה. מעשה אבירות ואהבה. מי שחטף את הסטירה איננו קורבן אלימות. הוא מי שענו לו בחריפות על פגיעתו באישה. האמת היא שהייתי בטוח שהכל מבוים, וכי עשו מאה חזרות על הסטירה הזו, כדי שיהיה מעניין ואנושי בטקס האוסקר המשעמם והלא אנושי.

פרס ישראל שוב עושה בושות
בפרשת פרס ישראל למתמטיקאי עודד גולדרייך גילינו שבכל האקדמיה הישראלית המקורנפת יש רק אדם אחד צעיר שאמר את הדבר המוסרי הנכון.

זהו אלחנן פלהיימר, בן 25, יו"ר אגודת הסטודנטים הארצית, אשר הכריז באומץ בשם הצעירים של ישראל הלומדים באוניברסיטאות: “להעניק פרס ישראל לאדם שקורא בריש גלי להחרים מוסד אקדמי אוניברסיטאי עם עשרות אלפי סטודנטים ובוגרים באריאל זו החלטה מבישה וחסרת אחריות. כהתאחדות סטודנטים המייצגת 350 אלף סטודנטים וסטודנטיות בעשרות קמפוסים בכל הארץ אנו רואים את תופעת ההחרמה הגיאוגרפית בבוז מוחלט".

ועוד בפרשה הזו: בכל המערכת המשפטית יש רק שופט אחד שאמר את הדבר החוקי הנכון, וזהו שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, שאמר: “אל לנו להפוך את בית המשפט לוועדת־על להענקת פרסים". הוא השופט היחיד בהרכב של שלושת השופטים שלא שפט על פי נטיותיו הפוליטיות אלא בשיטה המיושנת: על פי החוק. החוק אומר שאת הפרס מאשרת שרה או שר החינוך. לא אישרו, אין פרס. בית המשפט לא יכול להפוך אין פרס ליש פרס.

חברי הוועדה ידעו היטב שאין פרס עד שהשרה תחתום גם היא, והם ידעו שהם חייבים בחיסיון. אם אין חיסיון, אני בטוח שיהיה מעניין לשמוע את הקלטת ישיבות ועדת הפרס. היו גם מועמדים אחרים לפרס ישראל למתמטיקה, ומעניין מה היו הסיבות לכך שהם נדחו על ידי הוועדה. ורק תארו לעצמכם מה היה קורה אילו “הצל" היה מקבל פרס ישראל למוזיקה, או מתנחלי יצהר פרס ישראל על מפעל חיים. האם שוב זה היה מגיע לבית המשפט, אם שר מהשמאל לא היה מאשר?

א.א.א בזמר העברי
“כמה אני אוהב אותך" הוא שיר של גיא מזיג: “כמה אני אוהב אותך, אני מזכיר לעצמי שלא אשכח". זה יושב טוב בעברית, וזה חידוש שלא מספיק מתפעלים ממנו. כשהייתי צעיר נהגנו להתלונן בקול עצוב שאי אפשר לשיר בעברית “אני אוהב אותך". שאלנו בצער למה זה לא טבעי כמו “איי לאב יו"? לא הייתה תשובה.

בדקתי בשירונט בכמה שירים מופיעה בימינו השורה "אני אוהב אותך". יש כמה. אחד הראשונים הוא “אני אוהב אותך בלי הסתייגויות ולא רק בהזדמנויות חגיגיות", שזה בעצם לומר אני אוהב אותך עם הסתייגות מסוימת. אתניקס מנסחים את הבעיה בשיר: “ילדונת, השיר הזה שלך כי לא אמרתי מעולם שאני אוהב אותך, לגבר קשה להיפתח".

דויד ברוזה שר “כי אני אוהב אותך", זה נשמע טוב בעברית, אבל זה בעצם תרגום של שיר בספרדית. צביקה פיק שר “אני אוהב אותך, לאה", שזה שיר על מי שאמרו לה “אני אוהב את אחותך", ויש אפילו “אני אוהב אותך, בית"ר ירושלים", שיר של ג'קי מייקה. כן, עמיר בניון שר “אני אוהב אותך", אפילו הוא מנסח זאת בהיסוס קל: “אני אוהב אותך - שלוש מילים קטנות, כולם אמרו זאת כבר מזמן, עכשיו תורי גם לנסות", אבל זה בסדר, הוא כל כך גדול שכל דבר שהוא שר נשמע טבעי.

“כמה אני אוהב אותך" ששר גיא מזיג, ו"כמה, כמה, כמה, כמה, כמה אני אוהב אותך", ששר קפטן גילי זיגמן הפחות מוכר, הם צעד בכיוון הנכון. אני בטוח שבסוף נגיע לשיר “אני אוהב אותך" בלי תוספות ובלי לכחכח, כמו ששרים בלי הרף “איי לאב יו".

משחקים בפאזל
רבים מאוד מסבירים לנו שבתיק של נתניהו אין עובדה של ממש נגדו. אין אקדח מעשן. עם זאת, אוהו, זהו פאזל שרק בסוף, כך אומרים לנו, כל חלקיו יתחברו. כולנו גם יודעים איך חלקי הפאזל הזה יתחברו: במכות פטיש, במפסלת ומסור ג'קסון איפה שצריך, בדבק סופר גלו במקומות שזה לא מחזיק, ובמלחציים חזקים במקום שלא מצליחים לחבר חלק סרבני לחלק סרבני אחר.

במקרים שבהם חלק של הפאזל לא מתחבר כשהתמונה למעלה אפשר להפוך אותו, לחבר איכשהו, ולצבוע אחר כך כדי שזה יהיה דומה. במקרה שנשארים בכל זאת חורים בפאזל בסוף, אפשר להכריז שהפאזל גמור גם ככה. זהו פאזל עם חוקים משלו, שמנסחים אותם בהתאם לקשיים בהתקדמות הרכבת הפאזל.

אחר כך עוברים על הכל במכבש ומגישים מהר, כדי שיהיה אפשר לבדוק את הפאזל המחובר רק מרחוק, לשנייה, לפני שהפאזל מתפרק.
משחק ישן ותמים הפך אצלנו לטרנד משפטי לוהט. מערכת המשפט משתגעת לשחק ועורכים טורנירים. פאזל הוא שם המשחק. לוקחים בן אדם, מרסקים אותו לחלקי פאזל ומשחקים. אתה רוצה שיהפכו את החיים שלך לפאזל? אם תרגיז אותם זה יקרה. חלקי הפאזל הם החיים שלנו. כל אחד יכול להיות פאזל מחר.
 
פינת השלולית
הצפרדע והנסיכה לא החליטו אל מי ללכת לסדר. להוריה בארמון או להוריו בשלולית? 