לכאורה יפה מאוד שגורמים ביטחוניים מודים שסבב פיגועי הבודדים האחרון היה כשל מבצעי. בסערת הרוחות (ותודה לתקשורת שהריחה דם והשתגעה) האשימו גורמי משטרה וצה"ל את שב"כ. במה בדיוק? הארגון כידוע שואף ל־100% סיכול של כוונות ואיומים - מטרה ראויה הגם שהיא בלתי אפשרית. חיסול החוליה בג'נין תיקן את תדמית שב"כ.
הכוונה, כך נדמה לי על פי תיאור האירוע, הייתה לעצור אותם בחיים כדי לחלץ אינפורמציה שנוגעת לאפשרות של שיגור על ידי ארגון, שותפים וזיהוי נתיב הנשקים והתחמושת. וכמו תמיד, הפיגועים האלה נופלים עלינו בהפתעה. כאילו מה חשבנו? במשך שנים משתוללים מתנחלי הגבעות - סליחה, המתיישבים הצעירים - בכפרים פלסטיניים, מכים, מטילים אימה, מחבלים במכוניות, ברכוש, במטעים ובבתים - וכלום.
כשהם כבר נחקרים ומגיעים לבית המשפט, הם לעתים ניצבים מול שופטים רחמנים בני רחמנים, מסוג מינויי שקד ואפי נוה, שמעניקים להם ליטוף ומחזירים אותם אל הגבעות, שם הם גיבורי העם. ואז מה? לא יגיעו קמיקזות פלסטינים זועמים כדי להשוות? ואז מה? לא יצא שב"כ נחוש לעשות הכל כדי לעצור אותם?
קשה לדרוש מאזרח מבועת ברחוב, ומסתבר שיש לא מעט כאלה, לחשבן בקור רוח את המאזן של זעם, הסתה ונקמה עם סערת נפש אישית. קשה יותר לדרוש מאותו אזרח לשקול מרכיבים מדיניים, ביטחוניים ולאומיים. מי שאמור לעשות זאת הם ראשי ארגוני מערכות הביטחון, בייחוד שב"כ וצה"ל. הם שחייבים להבין שכל אירוע מורכב מהמון מרכיבי משנה נפיצים - ממרכיבים חברתיים ועד דתיים, כלכליים, אנושיים ויחצניים, במובן של נראות ותגובת הציבור והעולם.
שייח' ג'ראח הוא מסוג מטעני הנפץ המורכבים שיש בו את כל מרכיבי הסכסוך שנמנו למעלה, והם פוטנציאל של זעם מתפרץ. מבחינת ראש שב"כ לשעבר, יורם כהן (בראיון ב"עובדה" לאילנה דיין): "לא היה שם כלום. הייתה החלטה לפנות מישהו מהבית. לא הייתה אלימות. לא היה הרג. לא היה סיפוח. לא הייתה פלישה. לא היה סיכול ממוקד". מדובר באמירה גרועה מהתעלמות. בלי להיכנס לפרטים הידועים, זוהי לתפיסתי תעמולה ימנית נטו שנשענת על פרשנות בעייתית של החוק. להבנתי הדלה, ראש שב"כ לא אמור לנתח אירוע שיש בו סממנים של זעם שעשוי לפרוץ כטרור, תוך שהוא מעניק גיבוי בינלאומי לצדקת טענות התושבים המפונים.
המסקנות המבצעיות שאותן אמור להסיק ראש שב"כ שעוסק בנושאים נפיצים הן ההשלכות בשטח של אירועי שייח' ג'ראח ודומים לו שקורים בגדה יום־יום, שעה־שעה. וזה אמור לקרות עוד לפני מבצע "שובר גלים", שאמור להרגיע את הרוחות ולחזק את הביטחון האישי (למראית עין כמובן). בהנחה שהמבצע עשוי להביא לכמה ימים או שבועות של שקט (זמני כמובן), השאלה היא מה הממשלה אמורה לעשות לטובת הסדר כלשהו שיביא שקט שיהיה קצת יותר שָקֵט.