פרשתנו עוסקת בין השאר בדיני המצורע ולכן גם ההפטרה של הפרשה (מלכים ב', ה') קשורה לעניין זה וכך מובא בה: "ונעמן שר צבא מלך ארם וכו' והאיש היה גבור חיל מצורע". בספרי המוסר מבארים אירוע זה של נעמן והמגיד הירושלמי הידוע - הרב שלום שבדרון זצ"ל מסכם את ביאורם כדלקמן:

נעמן ניסה כל מיני תרופות אך ללא הועיל. נערה יהודייה שהתגוררה בביתו ושירתה את אשתו לחשה לה כי כדאי שיסע לארץ ישראל שם חי איש אלוקים - אלישע הנביא ובכוחו לרפאותו מצרעתו.

נעמן קיבל את העצה והחליט לנסוע. מלך ארם שלח מכתב למלך ישראל בו הודיע כי שר צבאו עתיד לבוא אליו ובקש לדאוג לרפואתו. תגובת מלך ישראל היתה ככתוב: "ויהי כקרא מלך ישראל את הכתוב ויקרע בגדיו ויאמר: האלוקים אני להמית ולהחיות כי זה שולח אלי לאסוף איש מצרעתו?" (חשש שאם לא ירפאנו יתנקם בו מלך ארם).

אלישע הנביא שמע זאת ושלח למלך מסר: "יבוא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל".

בבוא נעמן אל אלישע, אלישע לא כיבד אותו ואף לא יצא לקראתו אלא שלח שליח לפתח הבית שיאמר לנעמן: "הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן" ותתרפא כליל.

נעמן נפגע עד עמקי נשמתו. הוא קיווה שהנביא יצא אליו, יקרא בשם ה' וירפא אותו, ובמקום זאת אלישע שולח שליחים עם עצה שילך לנהר הירדן. וכי חסרים נהרות מרפא בארצו? "ויפן וילך בחמה". סירב לטבול.

יועציו דברו אל ליבו שיעשה כדבר הנביא וכי "דבר גדול הנביא דיבר אליך".

נעמן מחל על כבודו, טבל בירדן ובשרו נרפא ושב להיות כנער.

נעמן הזדעזע כאשר נוכח בעליל בנס הנפלא. שב אל הנביא וביקש להעניק לו תשורות אך אלישע סירב לקבל אף לא פרוטה.

השתומם נעמן גם על זאת והחליט...להתגייר!

נשאלת השאלה. למה הנלווים אל נעמן שהפצירו בו לטבול בירדן נעלמו ולא התגיירו גם הם?

שאלה דומה - אחרי שלש שנות בצורת אליהו הנביא התעמת עם אחאב הרשע. כל אחד בנה מזבח. אחאב ונביאי השקר צעקו כל היום ולא ירדה אש. אליהו שפך מים על המזבח שלו, התפלל ומיד ירדה אש וכל העם זעק "ה' הוא האלוקים". ולמה חיכה אליהו לשנות בצורת ולא עשה את נס המזבח מיד?

ההסבר הוא שבעולם הזה הגוף והנשמה ירדו כרוכים זה בזו. אם משליטים את הגוף אזי זהו עיוות הבריאה ונדמים כבהמה. אך אם משליטים את הנשמה ואז הגוף גם הוא משרת את רוח ה'.

אם הגוף לא נכנע ונשבר לא יועילו מעשי ניסים. תהיה התפעלות רגעית ותו לא.

אצל נעמן, רק אחרי 'שבירת' גופו, הנס של ריפויו בנהר הירדן פעל את פעולתו. לעומת זאת, אנשיו, שגופם לא נשבר, התפעלו מהנס אבל מיד אחרי זה נעלמו. 

גם אליהו הבין שאם יחולל נס מבלי שקדמה לו שבירת המידות הגשמיות לא יישאר זכר לנס. אחרי שנות בצורת ורעב כשהגוף כבר נכנע לנשמה או אז רישומו של הנס ישמר לנצח.