האביב המערבי - הקרב בין הטכנולוגיה לדמוקרטיה: רגע האמת, מאת ניר שוולב, הוצאת סלע מאיר

הציטוט המוצהב על גב הכריכה תופס את העין בין רגע. "מנכ"ל פייסבוק יכול להפיל ממשלה בכל מקום בעולם בלי להפר אף חוק", טוען פרופ' פול רומר, לשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, וניר שוולב מנסה להוכיח באותות ובמופתים איך בדיוק הרשתות החברתיות מסוגלות לכוח הזה. 

 "האביב המערבי" הוא ספר עיוני סוציולגי-היסטורי מרתק וחשוב הדן בחוסר היציבות הגלובלי הקיים בעשורים האחרונים, והתעצם לאחר צאתו לאור של הספר בפלישה של רוסיה לאוקראינה. בישראל זה מיתרגם לתחושה ההדדית שהיריב הפוליטי הוא אויב של ממש: "דתיים שונאים את החילוניים, דמוקרטים את הרפובליקנים, שמאלנים את הימנים, ערבים את היהודים – וכולם בטוחים שהצד השני עיוור או טיפש. במצב כזה, מה הסיכוי של המדינה להישאר יציבה לאורך זמן?" (עמוד 7).

האם הדמוקרטיה חזקה דיה כדי לשרוד בעולם דיגיטלי שבו מידע אינסופי אודותינו נתון לשליטתן של קומץ חברות ענק? זו השאלה שעומדת בלב הספר הזה. "הפוליטיקה היא האומנות של השגת הכוח, השמירה עליו והשימוש בו (אינדירה גנדי)" (עמוד 154).

פערים חברתיים, הגירה ושסעים אחרים 

הספר נפתח בדיון על פערים חברתיים, אי שוויון בחברות מודרניות, במטרה למצוא מענה לשאלה "מהיכן מגיעה אותה האפליה על רקע גזעי, דתי או אתני, שכה מעמיקה את אי השוויון?" (עמוד 26).. אולי זה הרקע המדעי של שוולב, המציג מושגי יסוד כמו ברקע תיאורטי. הוא מציג את אי-השווין הכלכלי הקיים בעולם, תוך סקירה היסטורית של התרחשויות שיצרו או הגבירו אותו – ההשתלטות האירופאית על אפריקה וחלוקת השלל, מה גרם לכך שתושבי היבשת השחורה נמכרו כעבדי האדם הלבן וכיצד נשלטה הודו בידי האנגלים. הדיון הופך מעניין עוד יותר כאשר שוולב מציג את מצבה של ארצות הברית, מגדלור החרות, המקום העשיר ביותר בעולם והמתקדם ביותר מבחינה טכנולוגית, אך עדיין 40 מיליון אזרחים חיים בעוני – ושם הפערים החברתיים הם גם הגדולים ביותר בעולם.  

הצעד הבא הוא כמובן בדיקה השוואתית בין חברות שהתגברו על הקשיים לבין עמים שנותרו מאחור.  "איך זה שאומה אחת מתבוססת בבוץ ללא הרף בעוד השנייה נחה על כרי דשא רכים?" (עמוד 35), שואל בפתח הפרק השני, בו שוולב משווה בין מדינות שונות, מתוכו הוא בוחן "עד כמה סיכוייו של אדם או קבוצה להצליח ידועים מראש, והאם מדובר במתת אל או קללת האלוהים?" (עמוד 45). אנשים נבדלים זה מזה במנת משכל/אינטליגנציה, מעמד חברתי, הבדלי גברים ונשים, הבדלי קבוצות אתניות ועוד – כאשר לטענתו, כל אלו יוצרים היררכיה חברתית המשפיעה על אי-שוויוניות.

הפערים הללו גוזרים שינויים דמוגרפיים. ההגירה ההמונית לאירופה, שמשנות את אופייה הדמוקרטי של היבשת הישנה גורמת לסכסוכים, מרידות מהגרים ומאבקי דת בין נוצרים למוסלמים. המצב צפוי להחמיר מכיוון ש"האוכלוסייה המוסלמית תמנה 11% עד 15% מאוכלוסיית אירופה עד שנת 2050" (עמוד 69). 

בנקודה זו עוצר שוולב וסוקר מהפכות חברתיות ומקרים של מרי אזרחי במאה האחרונה – מהקומוניזם הסובייטי והסיני, ועד מאבק השחורים בארצות הברית בעבדות והאפליה הגזעית.

לפוליטיקאים אין אינטרס לעצור את הפייק ניוז

אחרי הרקע התיאורטי הארוך הזה, צולל שוולב לראשונה אל תוך העולם הטכנולוגי. הוא סוקר את עולם המחשוב והמידע, הזמין לכל אחד בעולם המודרני, כאשר המדיה הדיגיטלית מחליפה בהדרגה את העיתונים, ולא ברורה אמינות המידע המציפה את המדיה בעידן האינטרנטי. הוא מזהיר מפני השלכותיה של הפצת שקרים, וניצול המדיה ללוחמה פסיכולוגית. התוצאה היא הטיה תקשורתית המונעת על ידי אינטרסים פוליטיים. "ריבוי דיווחים שקריים בתקשורת המסורתית והדיגיטלית מקשה על הקהל הרחב להבחין בין אמת לשקר".

בהמשך מוצג נושא הבינה המלאכותית והשפעתה על הפצת מידע מותאם אישית. המידע השקרי משפיע על קיומה של הדמוקרטיה ולאי יציבות חברתית, ובעלי הון השולטים במדיה הדיגיטלית משפיעים על המידע המופץ בהתאם לאינטרסים שלהם.  "בעלי ההון והכוח שולטים בתקשורת בדרך ישירה ובדרך עקיפה" (עמוד 165).

הטכנולוגיה היא לא האו"ם, וחברות הביג-דאטה לא מייצרות עבורנו לוח מודעות חברתי חביב. שוולב מציג כיצד עמדות קיצוניות גורמות לקיטוב חברתי בארה"ב, וקרעים חברתיים קיימים בארה"ב   ובמדינות נוספות, כולל ישראל, כמוצג בספר, והקיטוב בולט ברשתות החברתיות.
הוא מוכיח כיצד הרשתות החברתיות מוצפות במידע לא אמין, וחברות הענק אוספות מידע אישי-פרטי על כל אחד,  ומאיימות על הדמוקרטיה ועל החופש האישי,  ממש כפי שג'ורג' אורוול ניבא בספרו "1984". הספר מראה כיצד על פי הלייקים של אדם, אלגוריתם שנכתב יכול להסיק על אישיותו של אדם. "המידע העצום שנאסף על כל אחד מאיתנו זמין לחברות הענק לניתוח" (עמוד 144).

מי שמשגשגים בחסות הרשתות החברתיות הם אותם פוליטיקאים הנוקטים בטקטיקות שמייצרות קיטוב בחברה  כדי לזכות בתמיכת הבוחרים. הדיון בנושא זה הזכיר לי את מפלגת ש"ס בישראל. המדיה הדיגיטלית מסייעת מאוד ליצירת קיטוב.  "אחת מהתוצאות של אותו קיטוב היא איבוד אמון במוסדות המדינה וברעיון הדמוקרטי" (עמוד 159).

אותם פוליטיקאים הם גם אלו שהפכו תלויים ברשתות החברתיות כדי לפרסם את פעילותיהם. הציטוט שהובא בפתח המאמר הזה הודגם היטב במציאות, כאשר טוויטר החליטה להסיר את חשבונו של נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ ובעקבותיה הצטרפו גם שאר הרשתות. גם כשטראמפ ניסה לעבור לפלטפורמה אחרת (פרלר), החברות הגדולות שיתקו את הפלטפורמה והפכו אותה לבלתי נגישה לציבור הרחב. אם זה הכוח שהופעל כנגד מי שהיה האדם החזק בעולם, מה הסיכוי שפוליטיקאי אחר יעז להילחם בחברות הענק שחולשות על המידע העולמי? בעלי ההון השולטים בחברות הללו יצרו קשר הדוק, קשר הון-שלטון עם פוליטיקאים, כפי שמתואר בספר. "כעת, יש לשאול, מי יעז להניע מהלכים שיפגעו בחברות הביג-טק?" (עמוד 189).

למרות זאת, שוולב לא מטיל את האחריות על הפוליטיקאים, אלא דווקא על בעלי ההון ועל הרשתות החברתיות, שמסכנים לתפיסתו את עתידה של הדמוקרטיה.  לדבריו, נדרשת רגולציה ממשלתית במטרה לרסן את כוחות הרשע בעולם. "בעיצומה של מגפת הקורונה, הגדילה האליטה הכלכלית ברחבי העולם את הונה ביותר מרבע, בזמן שעסקים קטנים ברחבי העולם נקלעו למשבר עמוק" (עמוד 192). הוא מציע גם חינוך נגדי, כדי להילחם בהפצת מידע כוזב ולהילחם בהשפעות האלגוריתם המסייע לפייק ניוז להתפשט (פי 6 מחדשות אמיתיות).

מה יקרה אם נירדם בשמירה? 

הפרק האחרון בספר מוקדש לשאלה: "מה יקרה אם נירדם בשמירה?"  המחבר מתייחס למושג "ביג דאטה" – מאגר המידע העצום, שעומד לרשות העולם, משמש חברות רבות לפיתוח מוצרים חדשים לטובת האנושות, והוא עלול גם להיות מנותב לכיוון שלילי ופגיעה באנושות. 

הספר כתוב בשפה יפה וברורה, ואני ממליץ בחום על קריאת הספר לכל מי שמתעניין בנושא ולגורלה של הדמוקרטיה, והוא ספר חובה לכל הפוליטיקאים המופקדים על שמירתה של הדמוקרטיה. "לא השמרנים ולא הליברלים אוחזים במונופול על החכמה... הרוב לומד לחיות עם פשרות, להתגמש ואפילו למצוא את היתרונות בכל מצב" (עמוד 211).

ביד אמן ובמומחיות רבה, תוך שימוש במודלים מתמטיים ובתאוריות מתחום הסוציולוגיה, ההיסטוריה ומדעי המדינה, מסביר ניר שוולב איך הגענו למצב שבו כוחות הקידמה הטכנולוגית מנוצלים בידי בעלי אינטרסים באין מפריע. הוא מפוצץ את בלון התמימות שכולנו נהנים ממנו, ומראה איך חיינו האישיים והציבוריים הופכים לכלי-משחק בידי גורמים בעלי כוח כמעט בלתי-מוגבל. צריך לפקוח עיניים עכשיו, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.