פרשת מצורע - שבת הגדול

השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול", בין היתר על שם הפסוק בהפטרה של שבת זו: "הנני שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול" (מלאכי ג').

השנה בשבת הגדול נקרא את פרשת מצורע. כידוע, הצרעת בתורה אינה מחלה גופנית, אלא עונש רוחני על הוצאת לשון הרע. והעונש אינו מצטמצם באיש הלוקה בלשון הרע אלא אף בקירות ביתו. מסביר ר' שמשון רפאל הירש (מחשובי רבני גרמניה בשלהי המאה ה־19 ומגדולי מפרשי התנ"ך) כי פרשת נגעי בתים אין תכליתה לתקן תקלות גשמיות בלבד.

מטרת נגעים אלו הינה להוות אות אזהרה על פגמיו המוסריים של האדם שהבית הנגוע הוא שלו. הנגעים מתריעים על עיוותים חברתיים שיש לתקנם. ההוכחה שנגעי הבית אינם נובעים מתקלה כלשהי במבנה הלבנים או המשקוף, היא שהלכות אלו נהוגות רק בארץ ישראל ולא בחו"ל, וגם אז רק לאחר שהתחלקה הארץ לשבטים וכל איש יושב בביתו. אם היה המדובר בזהירות ממחלות או תקלות שונות, אין כל משמעות לזמן ולמקום ועל דינים אלו לחול בכל מקום ובכל עת.

הלכות אלו קיימות רק בבניינים המשמשים למגוריו הפרטיים של האדם ורואים מכאן שהנגע אינו מכוון כנגד הבית עצמו, אלא מכוון כנגד הדייר שזהו ביתו. חייו של האדם המתנהלים בתוככי הבית הם אלו שלקו ולא המבנה הגשמי של קירות הבית.

כפי שנגעי אדם הם תוצאה של התנהגותו שלוחת הרסן של האדם הנותן דרור ללשונו ומזיק ביודעין לחברה בה הוא חי, ולכן נענש בכך שעליו להיות מבודד עד שיתרפא ויחוש כמה קשה הניכור מחברתם של בני אדם, כך נגעי הבתים באים בגלל אנוכיות ואהבה עצמית המונעים מהאדם לגמול חסד ולהעניק עזרה לזולת. "אשר לו הבית" (י"ד, ל"ה) הנגע מיועד למי שנוהג כאילו ביתו נועד אך ורק עבור עצמו וכמנהג סדום.

אסור לשכוח שלצדק צריך להוסיף גם צדקה ולזכות הבעלות על הבית יש להוסיף גם אהבה. מי ששוכח עיקרים אלו, בו פוגע הנגע.

כך בחיי הפרט וכך בחיי האומה היהודית. מטרת הלכות פרשת מצורע היא להתריע על פגמים בהנהגה ולהסביר את דרך היהדות האוהבת, המקרבת והמתחשבת. רק כך תיהפך חברת בני האדם לחברת שוחרת צדק וקיומו של כל בית פרטי בתוכה יהיה מוצדק מבחינה מוסרית.

בארץ ישראל, שהיא מטרת הליכתנו במדבר ושחרור אבותינו ממצרים, שם באדמת התורה זהו המקום האידיאלי בו מיושמים דיניה ורעיונותיה של התורה שלקראת קבלתה בהר סיני צעדנו עוד בטרם הגענו אל נחלת הנצח.

רק בה נוהגת פרשת נגעי בתים. הנגעים חלים ברגע בו הארץ נחלקת לשבטים ולנחלות, כי באותה עת האדם נעשה בעלים על הבית לפי דיני התורה והיא מצפה שהוא יתנהל לפי רוחה ולפי המוסר והצדק הבונים את חברת בני האדם בעולם מתוקן.