הזמרת, המגישה והשחקנית עינת שרוף התארחה הבוקר (שלישי) בתוכנית "העולם הבוקר" ב"רשת 13" בהגשתם של צביקה הדר, מירי מיכאלי ורותם ישראל, וסיפרה על הרצון לשמח את עם ישראל בתקופות בטחוניות קשות, ההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן והיחסים עם החבר הטוב יאיר לפיד.
עד כמה הציפייה לשמח מפריעה לך כשאת חווה רגעים פחות שמחים בחייך?
"זה מלווה אותי. מהרגע שאני קמה עד שיש הופעה בערב".
בימים שמדינת ישראל עוברת מציאות קשה, את לוקחת את התפקיד שלך אפילו יותר רחוק, לגרום לאנשים רגע להתנתק?
"לגמרי, הבימאית איילת דקל עשתה סרט דוקו על נושא הפיגועים והחזרה לתרבות. היא עקבה אחרי ערב שלי בזאפה בימים של פיגועים. היא ישבה איתי בבית ואני אמרתי 'אנשים לא יגיעו, אין סיכוי שיגיעו'. ואז הגענו שתינו לגנקי, והגנקי מפוצץ. אמרתי לה 'איך את מסבירה את זה', אבל לאט לאט הבנתי שיש איזה רצון שלנו כישראלים לשרוד את זה וללכת קדימה, משהו שאין בשום מדינה קודמת. אני אוהבת את הפרנסה שלי, וכלכלית זה טוב לי, אבל זה מעבר לזה, אני אוהבת לשמח את עם ישראל".
כשאת מדברת על יצר הישרדות והרצון לשמוח, האם מאז המחלה את עם חיוך יותר חזק?
"כן, לפני 3 או 4 שנים גילו אצלי סרטן. אני זוכרת את זה כשאני באה לעשות בדיקות ממוגרפיה ואני בלחץ, וזה מפחיד אותי, אני פשוט רוצה לחיות עוד".
בתקופה הזאת לא הפסקת להופיע. את גם מופיעה, גם משמחת, וגם צריכה להתמודד עם משהו שעובר עלייך.
"אני יודעת לנצל את זה. תקופה קצרה אחרי שגילו את זה, עשינו צילומים ל'ישמח חתני' ואני זוכרת שהיה שם רגע שאורנה בנאי, שלדמות שלה היה סרטן. היינו צריכים לצלם סצנה שהיא יצאת מבית החולים והיא באה לנשים של 'ישמח חתני' והיינו צריכות לקבל אותה. אני זוכרת שהם צילמו את זה, ואחרי זה ראיתי את הסצנה, והבנתי כמה לעולם אני ארגיש את הרגע שבן אדם יוצא ממחלה ושמח מזה. היה צילום שרואים אותי ויש לי אור בעיניים, לא היה צריך לעשות כלום, רק אמרו 'אקשן' והייתי בתוך זה".
"זה מלווה את כולנו, כי זה נמצא בכל מקום", הוסיפה שרוף. "המון אנשים אומרים לי 'התכוונו ללכת אלייך היום כי לאשתי מחר כימאותרפיה, אנחנו יודעים שזה ייתן לה דרייב'. זה מין שליחות".
פעם אנשים לא דיברו על הדברים האלו, אנחנו חיים בדור שונה.
"פעם מי שהיה לו סרטן, היו אומרים 'זה המחלה, אל תדברו על זה'. היום זה לא ככה - כן, זה קיים ואנחנו מתמודדים. כשזה התפרסם אנשים כתבו לי 'אני בתחילת המחלה, מה את מציעה לי לעשות?'. עשיתי הקרנה אחת של 40 דקות, שזה היה מאוד מיוחר, היום הרבה עושים את זה. כשאת מתייעצת כולם רוצים להגיד לך מה שהם חושבים שזה הכי טוב, ובסוף אתה צריך לקבל את ההחלטה. אני נורא שמחה, תודה לאל, שהיה צריך להוציא את זה, והקרנה אחת וזה נגמר".
אבל הפחד תמיד שם?
"איזה שאלה, מה זה. את מדברת עם אחת שעברה כמה דברים בחיים. בשביל לא לחיות את הפחד אני חיה את השמחה".
בואי נמשיך עם שמחה, את סבתא.
"יש את יובלי שהיא בת 10, שהיא הממשיכה שלי. אמא שלה, ירדן, היא קרדיולוגית ילדים בתל השומר, הכי שקטה, הכי רגועה, מופנמת. יצאה לה ילדה הכי שמחה, הכי בלאגן, רק לרקוד, רק לשיר. ירדן המון פעמים מסתכלת עליי בהאשמה. כאילו 'מה עשית'".
כמה משגעים אותך בהופעות, 'מה עם החבר שלך יאיר לפיד'?
"הבעיה הכי גדולה שלי, היא שכשיאיר הלך לפוליטיקה, הוא צלצל לתמיר והלהקה, כשהוא אמר את זה אני שמחתי בשבילו, אבל אני אינטרסנטית, אני רציתי שהוא ימשיך לבוא להופעות שלי. עכשיו אני מרימה לו בבית. חושבים שאני נציגה שלו. כשאני נכנסת למוניות אומרים לי, 'כפרעלייך, את, את והחבר שלך'. ואז אני אומרת 'יש לי 10 דקות לשכנע אותו בטוב'. יאיר היה חבר שלי המון שנים. אני בעד עם ישראל, אז כשאני נכנסת לאוטו אני מרגישה שיש לי זמן שאול להסביר לאיש הזה, שאני באתי עם הורים שעלו מטריפולי ועבדו קשה. אבא שלי פוליטיקאי, אמא שלי חקלאית, ואני אוהבת את העם הזה, ולא משנה מי יהיה ראש הממשלה".