ח"כ מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"ם, הוא אחד הלוליינים המוכשרים והמקצועיים בפוליטיקה הישראלית. עבאס גילה מזמן את היתרון שבקרבה לצלחת, ואין לו שום כוונה להתרחק מהשולחן. ההחלטה שקיבלה מועצת השורא, שהיא ארגון הגג של רע"ם, נועדה, למרות ההחלטה להקפיא את החברות של רע"ם בקואליציה, להשאיר את עבאס כשחקן מרכזי על המגרש.
עבאס לא רק לוליין, הוא בעיקר פוליטיקאי מתוחכם שמודע לעובדה שאין לו סיכוי לשחזר עם בנימין נתניהו וחבריו בליכוד את הכיבושים הפוליטיים שהשיג אצל ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד. כמי שלמד איך פועלת השיטה, הוא בחר לנהוג בחוכמה, ולא להפתיע את בנט וחליפו. עבאס יזם מבחינתו מהלך מתוחכם, שבו הוא שיתף את בנט ולפיד בהחלטה, שאין לה שום משמעות מעשית פוליטית, לפחות עד 9 במאי, כיוון שהכנסת נמצאת בפגרה.
בשלב זה ניתן להתרשם שרע"ם לא מתכוונת לפעול לפיזורה המוקדם של הכנסת, או להצביע אי־אמון בממשלה. עבאס וחבריו שומעים את ההצהרות של ראש האופוזיציה נתניהו ושל מי שהיו שרים בכירים בממשלתו, שלפיהן רע"ם לא תהיה בעתיד שותפה לכל מהלך פוליטי, ולכן אין להם כל סיבה להזדרז ולהודיע שהם לא תומכים בקואליציה. ההחלטה החדשה נועדה למטרה אחת – לרצות את שלושת חברי סיעתו של עבאס בכנסת.
הצעד, שעל פניו אינו מסכן כרגע את שלמות הקואליציה, טומן בחובו סיכון. צריך להביא בחשבון את האפשרות שרע"ם תחליט שלא להפשיר את ההקפאה ולא לשוב לקואליציה, או שהיא תציב תנאים שהקואליציה הנוכחית לא תוכל להסכים להם. מושב הקיץ של הכנסת ייפתח בעוד כשבועיים וחצי, ועד אז ייתכן שהאירועים בהר הבית יירגעו, אבל ייתכן שהם יחריפו, מה שלא יאפשר לעבאס לתמוך לאורך זמן בקואליציה.
עבאס, פוליטיקאי שיודע לנצל הזדמנויות, בחר להזדרז ולהעביר מסר לרשימה המשותפת, שהוא לא פוסל שיתוף פעולה איתם. הוא יודע שהסיכויים לכך קלושים, מה גם שחלומו האמיתי הוא להמשיך להיות סולן, כדי שרק בו ובסיעתו יהיה תלוי המשך שלטונה של הקואליציה, כשהמעמד הייחודי יאפשר לו להמשיך לצבור הישגים פוליטיים עד הבחירות.
הצעתו של עבאס לרשימה המשותפת נועדה למטרה אחת – לשרת אותו ציבורית. אין לו באמת שום עניין להתחלק בהישגים עם מפלגה ערבית נוספת.
המתפרה הציבורית
האם המכרזים בשירות המדינה תפורים? יוני דוקן, בכיר לשעבר בגוף שמנהל את המכרזים לתפקידים בכירים ממשלתיים, טוען שזהות הזוכים במכרזים ידועה מראש, ואין טעם להתמודד בהם. דוקן אמר את הדברים בעקבות מכרז תפור לכאורה, לתפקיד סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במשרד ראש הממשלה. דוקן מתבסס על מידע שלפיו מי שנבחרה לתפקיד החלה בחפיפה עוד לפני שהמכרז ננעל.
אני לא מכיר את דוקן ומעולם לא פגשתי בו, אבל מתוך היכרותי את המערכת, לא מעט מכרזים בשירות המדינה תפורים, ומה שהאיש אומר ממש לא מופרך. אם כמה מהחברים שלכם שנושאים בתפקידים בכירים בשירות המדינה יהיו פתוחים וגלויי לב איתכם, הם יגידו לכם בגלוי שלפני שהם התמודדו על התפקיד, הם ידעו בבירור שהם ייבחרו אליו.
העובדה שבמכרזים יושב נציג של נציבות שירות המדינה, אינה ערובה לטוהר המכרז. נציג הנציבות, שהוא רק אחד המשתתפים בוועדת המכרזים, לא מכיר אישית את המתמודדים שמופיעים בפני הוועדה, והוא מצרף בדרך כלל את קולו למי שההנהלה הבכירה מעוניינת שייבחר.
אני לא קונה את ההתקפה החריפה על דוקן מצד ראשי הנציבות, לאחר שהוא חשף בגלוי את מה שמזמן כבר אינו סוד. לא ברור לי מדוע דוקן, שהיה עובד בכיר בנציבות במשך שנים, שמר על שתיקה ובחר לגלות לנו מה שכולם יודעים רק לאחר שהסתכסך עם נציב שירות המדינה. זהו מעשה חמור כשלעצמו, אבל אין בו כדי להעיד על כך שהדברים שהוא אמר אינם נכונים.
בשירות המדינה קיים הסדר, שהוא ראוי הרבה פחות מהמכרזים התפורים, ואני מתכוון לוועדות איתור, שמאתרות תמיד את המועמד שרוצה בו מי שעומד בראש הארגון, או בראש המערכת הפוליטית שאליה כפוף הארגון.
אם אפשר, דוגמה נוספת: איך נבחר למשל סגן מזכיר הכנסת החדש, ומדוע דווקא הוא שזכה בתפקיד מתוך 109 מועמדים שהתמודדו במכרז? התשובה פשוטה, האיש ממלא באורח זמני את התפקיד יותר משנה וחצי, ורק טבעי שניסיונו, מערכת היחסים שטווה והקשרים שייצר, הפכו אותו למועמד ראוי ומועדף על פני השאר. זה טבעי והגיוני.
מה שלא הגיוני בעיניי הוא גלגול העיניים של נציב שירות המדינה, השר לשעבר דניאל הרשקוביץ, שגם הוא נבחר לתפקידו רק משום שהיה מועמדו המועדף של ראש הממשלה. לא הייתי כותב את הדברים לולא בחר הרשקוביץ להתגולל על דוקן, להטיל בו דופי, ולפרסם תגובה שלפיה דוקן הוא עובד מתוסכל וממורמר שפוטר על ידיו בשל אי־התאמתו לתפקיד, לאחר שפעל בכוחניות מול המערכת ועבד בחוסר שיתוף פעולה עם הנציב. עובד יכול להיות אדם כוחני, ולעבוד בחוסר שיתוף פעולה עם הממונה עליו, ולהביא לחשיפת מכרזים לא תקינים לכאורה – ואין בכך שום ניגוד עניינים.
אם רק חלק קטן מהדברים שנחשפו נכון, זה ללא ספק זעזוע קשה לאמינותה של הנציבות. לא ברור לי למה במקום לתקוף אישית עובד שפוטר, נמנע הנציב הרשקוביץ מלהתייחס ספציפית לדברים החמורים שחשף דוקן, ולהסביר לנו איך הוא מתכוון לשנות את השיטה. האם לא ראוי שתימצא דרך טובה יותר לבחירת מועמדים לשירות המדינה מאשר ועדות איתור ומכרזים תפורים לכאורה? זו דרך שמתאימה למדינות עולם שלישי, אבל אצלנו היא מתנהלת במסווה של טוהר מידות.