אמצעי התקשורת הוצפו ביומיים האחרונים בידיעות על רכישת טוויטר על ידי אילון מאסק, ואיתן הגיעו גם גלי הפרשנויות, ההערכות, התקוות והפחדים. אבל האמת היא שאין לדעת מה מאסק יעשה עם הזירה התזזיתית הזו. מצד אחד, מאסק הוא ללא ספק אדם מוכשר ועשיר באופן מיוחד, ומצד שני, חובב צומי ונרקיסיסט לא קטן.

מצד אחד, מאסק דיבר על כוונתו לוודא שמאחורי כל משתמש עומד אדם אמיתי, כשהיום היקף הבוטים והמשתמשים המזויפים בטוויטר הוא עצום. מצד שני, מאסק גם אמר שלדעתו אין מספיק חופש ביטוי ברשתות, משום שהן מטילות מגבלות שמטרתן המוצהרת היא להתמודד עם שיח השנאה. האם הוא יצליח לנקות את הרשת מזיופים וגם לאפשר יותר חופש ביטוי? קצת קשה להתנבא על כך.

מאסק גם אמר שהוא רוצה להפוך את טוויטר לרשת רווחית - היום היא לא מעודדת קניות והכנסות כמו רשתות אחרות. אבל השאלה האמיתית היא האם רשתות חברתיות בכלל צריכות להיות חברות שמטרתן העיקרית היא רווח. האם כיכר העיר אמורה להיות פרטית וכזו שמייצרת רווח, כוח ותהילה לבעליה, או שהיא צריכה להיות ציבורית?

הרי כבר ידוע וברור שהשאיפה לרווח היא פרמטר עיקרי במבנה האלגוריתם, וכבר היום האלגוריתם מאוד בעייתי. הוא מעודד כמה שיותר שימוש ברשת החברתית, ואפילו התמכרות. הוא מעודד תגובות של זעם משום שזעם מייצר יותר מעורבות ויותר שיתופים, ובדרך גם מאפשר הפצת שקרים במהירות עצומה. כל זה מניע לא רק רווח לבעלים, אלא את ההקצנה של השיח וקיטוב חברתי חסר תקדים.

הרשתות החברתיות התחילו ככלי לביטוי עצמי, אבל עם הזמן הפכו למפלצות גונבות דעת, גונבות כסף, גונבות זמן וגונבות תשומת לב. כיום הן לא בדיוק ממקסמות את חופש הביטוי, משום שרוב הביטוי בנוי על מניפולציות ודיסאינפורמציה. הן מכשיר ציבורי שמנוהל על ידי אנשים פרטיים, ורווחת הציבור על כל היבטיה אולי חשובה להם, אבל בסוף, כמו כל עסק פרטי, אינה בהכרח בראש מעייניהם.

אילון מאסק (צילום: רויטרס)
אילון מאסק (צילום: רויטרס)

לא מדובר רק בבגירים שהולכים ומקצינים בעמדותיהם, או ברמת הניכור והשנאה ביניהם. כיום המחלה הנפיצה והנפוצה ביותר בקרב בני נוער היא דיכאון וחרדה. עוד לפני מגיפת הקורונה, 13% מבני הנוער בארצות הברית דיווחו על חוויה של דיכאון מאז׳ורי, עלייה של 60% מאז 2007. שיעור ניסיונות ההתאבדות זינק גם הוא ב־60% בתקופה הזו, וכך גם שיעור ביקורים בחדר מיון בשל חרדה או פגיעה עצמית. גם בישראל נרשמה עלייה של 39% במקרי דיכאון בקרב בני נוער, לצד 33% יותר אבחנות חרדה.

הרשתות החברתיות, אם כן, הן עסק מאוד מורכב. אם מאסק יתמקד רק בהפיכתה של טוויטר לרווחית יותר, הוא לא באמת יעשה הבדל. אם הוא יתמקד בהפיכתה לפופוליסטית יותר בשם חופש הביטוי, הוא אף עלול להשפיע לרעה. העולם בגרסת 2022 מאותגר בטלטלות של סדרים ישנים, לפעמים אפילו בכאוס. הוא לא צריך עוד מיליארדר אימפולסיבי שיעוף על עצמו, אלא מישהו שבאמת יגיע מתוך כוונה עיקרית, ממוקדת ואותנטית לשנות לטובה. המלכוד הוא שבעולם הנוכחי של הרשתות החברתיות והלייקים, כוונות ומניעים כאלה לא בהכרח תופסים כותרות או מייצרים הערכה והכרה.

אחת מהשפעות הרשתות היא שאנחנו לא מספיק מבחינים בין ברברת לבין הותרת חותם משמעותי. להתנוסס בראש רשימת היפים והנכונים, או למכור מוצרים באינסטגרם ולתרום על הדרך לדיכאון של בני נוער וילדים - זה לא להותיר חותם חיובי על העולם, גם אם קוראים לך משפיען רשת. מאסק כאמור איש מוכשר, נקווה שיזכור את זה.