יום קשה לפנינו. יום שבו סיפורי הזוועות עולים בכל אחת ואחד מאיתנו. לכל אדם עולה תמונה אחרת וסיפור אחר, אך כולם משתייכים לאותה שואה נוראה שחוו אחינו ואחיותינו היהודים באירופה. אותה תקופה חשוכה, שבה עינו את נפשותיהם, טבחו בהם, ביצעו בהם מעשים שהדעת לא יכולה לעכל. עבורנו אלו סיפורי זיכרון קשים מאוד. עם זאת, עבור מי ששרד זו הייתה מציאות שחוו בחייהם וראו בעיניהם.

ימי הזיכרון נולדו כדי לאפשר לנו לא רק לזכור כמה חשובה מדינת יהודים חזקה, אלא כדי לזכור שחיים בתוכנו בני אדם שעברו טבח נוראי, איבדו את היקר להם, חיו בפחד מתמיד - והצליחו לשרוד ולזכות לראות מדינת יהודים חזקה, שחגה במטוסיה ובכוח הצבאי שלה בשמיים של אלו שניסו למחוק את זכרם.

ימי הזיכרון נועדו לא רק לכך שכל אחד מאיתנו יזכור כמה חשובה מדינה יהודית חזקה, אלא גם כדי לעזור יום־יום לשורדים החיים בתוכנו לצאת מההישרדות ולתת להם נחת וחיים בכבוד. הגיעה העת לא רק לזכור, אלא להפסיק להחזיק בתקציבים ביד קפוצה, להגביר את הסיוע לשורדים המעטים הנותרים - זקני השבט והזיכרון האנושי - ולזכור שהם הסיבה לכך שיש לנו באמת מדינה, ושמגיע להם לחיות את שארית חייהם בכבוד וללא כל דאגה.

הכותבת היא יועצת אסטרטגית ומנהלת משברים