הכוריאוגרף והיוצר שלמה ממן חיבר ריקוד עם חדש לשיר אשטיקאלע ברויט שמתעד סיפור מצמרר של ניצול שואה מטרנסניסטריה. פרופ׳ זהבית גרוס כתבה לנכד שלה שיר המתעד סיפור שסיפר לה אביה צבי ברנר ז״ל, ניצול שואה מטרנסניסטריה. את השיר שר דודו פישר ואת הלחן חיבר משה יוסף. הכוריאוגרף שלמה ממן התרגש מהשיר וחיבר לו תנועות לריקוד עם. זהו למעשה ריקוד עם ראשון הרוקד את זיכרון השואה. פרופ׳ זהבית גרוס טוענת כי כדי להנציח את הזיכרון יש להפוך אותו לחלק אינטגרלי של האומנות, התרבות והפולקלור והריקוד החדש הזה נותן להנצחת הזיכרון מימד של עומק חדש חי ודינמי שישאר איתנו לנצח.
שלמה ממן עבד על הריקוד הזה בערך שנה. פרופ' גרוס מספרת: "כשפניתי לשלמה לפני שנה וביקשתי שיצור ריקוד עם מהשיר הוא היה נרגש מהשיר ואמר לי שזו משימה מאד מורכבת ומסובכת אבל מכיוון שזו מטרה נעלה הוא התגייס אליה מיד. היה צריך לעשות התאמה מחודשת לשיר מבחינה מוסיקאלית והקצב שלו - היה צריך להמציא וליצור תנועות שיביעו באופן אומנותי מדוייק את המשמעות של המילים וסיפור השואה הטראגי - והיה צורך לשלב ביחד בין תוכן ובין צורה. הכישרון הבלתי רגיל והגאונות האומנותית של שלמה ממן הצליחו לעשות לשיר תרגום אומנותי חדשני נוסף ולחשוף בו רבדים ומשמעויות עמוקות נוספות. באמצעות הריקוד נוכל להעביר את זיכרון השואה במדיום אחר חדש שבני הנוער יכולים להתחבר אליו. השילוב המנצח בין מילות השיר, המנגינה , השירה של דודו פישר שהוא זמר וירטואוזי יוצא דופן ובין הפרשנות בתנועה הניב יצירת אומנות חדשנית שיש לה ערך אומנותי תרבותי חינוכי רב והיא תנציח את זיכרון השואה לנצח נצחים. יש לשיר הזה תרגום ל 21 שפות ועכשיו בכל העולם יוכלו לא רק לשיר אותו אלא גם לרקוד אותו.
פרופ' גרוס אומרת: "במסגרת עבודתי המחקרית בתחום הוראת שואה אני עובדת על מושג חדש שפיתחתי שאני קוראת לו תרבות רפלקטיבית של זיכרון. לצערי אבא ז"ל לא יכול לספר את הסיפור הזה ולכן היצירה האומנותית הזאת מצילה את הזיכרון של הסיפור הזה. באמצעות הריקוד והשיר זיכרון השואה הופך למשהו תרבותי, רפלקטיבי, חי ודינמי – היא בעצם נותנת לזיכרון חיי נצח עם תקווה שלעולם לא עוד! NEVER AGAIN.